שאלה:
האם התורה מצריכה עשיית צרכים מחוץ למחנה משום שהפעולה עצמה בזויה ולא ראוי לעשותה במחנה, או שהבעיה היא בכך שהצואה תישאר בתוך המחנה?
תודה רבה, אשמח למקורות אם יש
תשובה:
הפסוק מדגיש שהטעם לדין זה הוא משום שה' מתהלך בקר מחניך, כלומר כשם שאסור לומר דברי קדושה במקומות המטונפים כך אסור שיהיו מקומות כאלו במחנה ישראל שה' כביכול נוכח שם עמהם, ראה דברים כג כל הפרק. מקומות המטונפים זה בגלל עצם המצאות הצואה וגם עצם ייחוד מקום מטונף בתוך המחנה לעשיית צרכים. חכמים למדו את כל פרטי דין דברי קדושה במקומות מטונפים מפרשה זו.
