שאלה:
שלום רב.
יש לי ספק קבוע – לא יהודי המספק סחורה מסויימת. (לשימוש אישי, לא למו"מ). יש ספקים יהודיים המופיעים מידי פעם ומציעים אותה סחורה לפעמים בהפרש גדול ולפעמים בהפרש קטן אבל יותר יקר. לעיתים נדירות – באותו המחיר.
שאלתי:
1. כולנו יודעים שחלק מהמצוה של וחי אחיך עמך זה להעדיף יהודי על גוי. אבל יש מחלוקת הפוסקים האם זה גם כשיש הפסד ממוני או הפסד רווח (תלוי קטן או גדול) בהעדפת היהודי. לכאורה זה המקרה – לא? אז מה פוסקים?
2. כולנו מכירים מרש"י שאברהם חזר על האכסניא שלו. וזו מצוה המובאת בגמרא. זה להלכה? זה רק במלון או כל ספק קבוע יש עניין להעדיף? באיזה מחיר? גם גוי? (אצל אברהם היו גויים).
3. מה מכריע מכל השיקולים הנ"ל?
תשובה:
לכתחילה תמיד עדיף לקנות מיהודי, אולם כאשר הדבר כרוך בהפסד ממון או טירחה יתירה אין בכך חיוב.
העדפה של ספק קבוע אינה חובה אלא הנהגה נאה.
שבוע טוב ומבורך.
מקורות:
בפסוק (ויקרא כה,יד) נאמר 'וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו', ולמדו מזה במדרש (הביאו רש"י שם) 'ומנין שאם באת לקנות קנה מישראל חברך, תלמוד לומר או קנה מיד עמיתך'.
ונחלקו הפוסקים אם גם כשהגוי מוזיל לו אסור לקנות ממנו, בשו"ת התשב"ץ חלק ג' סימן קנ"א מבואר שאפילו אם הגוי מוזיל אסור, וכן כתב בשו"ת הרמ"א סימן י'. ובחקרי לב חו"מ ח"א סימן קל"ט הביא ראיות לכאן ולכאן והסתפק בזה להלכה למעשה.
ובתועפות ראם או"ח סימן כ"ב הסיק שאם מוכר בזול אפילו משהו מותר לקנות מהגוי, ובמשפט שלום סי' קפ"ט ג"כ הוכיח מהשו"ע סי' קע"ה מ"א שאין לאסור כשמוכר לו בזול. ובאהבת חסד פ"ה הערה י"ב כתב שאין זה חיוב אלא מצווה. ובדברי גאונים עז,ו כתב שאם מוכר בזול אינו חייב לקנות מישראל.
ראוי להוסיף נקודה נוספת, הרעיון לרכוש מיהודי הוא כמובן לסייע לו בפרנסתו. אולם כשאתה מדבר על פערים כאלו, גם פרנסתך חשובה…
ולענין מחלל שבת יעוי' במחנה חיים חו"מ ח"ב סי' כ"ד שאינו בכלל עמיתך ואין חיוב להקדימו לגוי. ובשו"ת שרגא המאיר ח"ה סי' ל"א אות ב' כתב שאפילו אם הוא רק תינוק שנשבה אין חיוב להקדימו לגוי.
