שאלה:
שלום, גוי שנמצא בתהליך גיור
ידוע – וכן אתם כותבים כאן באתר – שצריך להקפיד לא לשמור שבת.
רציתי לשאול מדוע אינכם מציינים למש"כ בתוס' ישנים יבמות מח: שכאשר דעתו להתגייר רשאי לשמור שבת, וכן כתב בשו"ת שבט הלוי ז-קסב, ודימה זאת ללימוד תורה. בברכה,
תשובה:
שלום וברכה
ראשית הם שני תירוצים בתוס' ישנים שם, שנית באחרונים נראה שלא סמכו על כך להלכה, ידוע הפולמוס העצום שהיה בירושלים לגבי גר שמל ולא טבל אם מותר לו לשמור שבת, ודנו בזה כל גאוני התקופה.
מקורות:
אני מעתיק לך בענין זה מתוך הספר משנת הגר לרבי משה קליין שעומד לצאת לאור בעריכה מחודשת עם הרבה מאוד הוספות, ממש בשבועות הקרובים:
בתוס' ישנים ביבמות (מח ע"ב) כתבו, שמיד שקיבל עליו להתגייר ולקבל עליו עול מצוות, אינו בכלל הדין דגוי ששבת חייב מיתה, וכל שכן שהוא כך באופן שכבר נימול לשם יהדות. וכן יש לצדד לדברי הרשב"א הנ"ל שכתב "אע"פ שלא נגמר גרותו, מ"מ כבר התחיל ונכנס קצת בדת יהודית שאינו צריך רק טבילה".
נידון זה הסעיר את עולם ההלכה, בדבר מעשה שהיה בירושלים בשנת תר"ח, בגר שנימול באמצע השבוע ולא הספיק לטבול עד שבת, והורה לו הגאון רבי אשר לעמיל לעווי [ממלא מקום הגר"ש סלנט כראב"ד עדת האשכנזים בירושלים, ואחיו של הגר"נ משאדיק], שאסור הוא לשמור את השבת, ומשום דעדיין הוא גוי עד הטבילה, ורבו עליו גדולי דורו וביניהם רבה של ירושלים הגר"ש סלנט, שהתירו זאת מחמת דברי התוס' ישנים הנ"ל וראיות נוספות [הובאו הדברים בס' דברי יוסף לרבי יוסף שווארץ ח"ג סי' כד, וע"ע קובץ המאסף שנה י תרס"ד חוברת ד עמ' מו]. כמו כן, תשובת הבנין ציון הנ"ל שסבר שגר שמל ולא טבל חייב בשמירת השבת, נכתבה אף היא כמענה לשאלתו של הגרא"ל לעווי אליו בענין זה, וע"ע שומר ציון הנאמן (חוברת קנה, י"א סיון תרי"ג עמ' שט) מה שהשיב לו על כך הגאון הנ"ל בענין זה.
כמו כן אמרו במדרש (דברים רבה פ"א כא),: "ויאמר ה' אל משה ראה החילותי – אמר רבי יוסי ברבי חנינא, גוי ששמר את השבת עד שלא קיבל עליו את המילה חייב מיתה". הרי שלענין דין גוי ששבת חייב מיתה אין צריך שיתגייר לגמרי, ודי בכך שנימול לשם יהדות ובא בברית עם הקב"ה. ראיה זו הובאה בשו"ת אבני נזר הנ"ל, והוסיף, כי אף שמדברי הראשונים משמע שגר שמל ולא טבל דינו כנכרי ואסור לשבות ביום השבת, נראה שאילו היו רואים את דברי המדרש המורים היפך הדברים היו חוזרים בהם מדבריהם. וע"ע מש"כ בזה בשו"ת ארץ צבי (ח"ב חי' למסכת שבת ב ע"א), שו"ת משנה הלכות (ח"י סי' קפ), ומאמרו של הגרי"ש אלישיב בקובץ בית הלל (ח"כ עמ' מב) ובקובץ תשובות (ח"א סי' קז, לכ"ק אאמו"ר זצוק"ל). וע"ע שו"ת דברי יציב (אבהע"ז סי' יט), שו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סי' שו).
ועיין עוד מש"כ בזה בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' קמה) אופנים שונים לחילול שבת שלא יחשב שמחללה מן התורה, וע"ע שו"ת דובב מישרים (ח"א סי' ז). משמיה דמהרי"ל דיסקין הובא, שהורה לגר שמל ולא טבל לחלל שבת לצורך הצלת חולה שיש בו סכנה, דבאופן זה די לו שיחשב שעשה מלאכה בשבת, אף שבהיתר היה הדבר אף לישראל. עוד על הפלוגתא בזה והשיטות השונות בגר שמל ולא טבל אם מותר בשביתה ביום השבת, ראה שו"ת ישמח לבב (יו"ד סי' לג-מא).