שאלה:
שלום הרב
הבת שלי בת 8 חודשים. היא כל הזמן רוצה אותי, היא אוהבת אותי מאוד.
ומה שקורה זה, שהיא "משביתה" אותי כל היום ולא נותנת לי לעשות כלום בבית.
אם אני רק מתרחקת ממנה כמה מטרים, היא מתחילה לבכות, למרות שהיא רואה אותי.
מה שאני חשבתי לעשות, זה להיות 100% איתה, עד שבעלי חוזר מהכולל ואז הוא ישמור עליה ואני בינתיים אעשה דברים בבית.
אבל בעלי אמר שהיא צריכה ללמוד לשחק לבד, ומה שהוא עשה זה שבשיא הבכי שלה הוא סגר אותה בחדר ונתן לה לבכות עד שהיא תירגע, אבל לא נתתי לו ולקחתי אותה חזרה אלי..
1. האם אני צריכה באמת ללמד אותה לשחק לבד? ואם כן איך?
2. האם זה נכון הצורה שבעלי רוצה שאעשה את זה? (כי קראתי בספר של חינוך ילדים של הרב זמיר שאפשר שתינוק יבכה כמה דקות, אבל לא הרבה זמן, משהו כמו 5 דקות ואז לגשת אליו… אבל בעלי אומר שגיל 8 חודשים זה כבר לא כ"כ תינוקת, לכן הוא אומר שהיא יכולה לבכות הרבה זמן עד שהיא תירגע)
3. או שאני פשוט צריכה להיות איתה 100% עד שבעלי חוזר מהכולל? (אני רוצה לעשות כך כדי שתמשיך להיות מחוברת אלי וקשורה אלי)…
תודה רבה.
תשובה:
תינוקת בת שמונה חודשים לסגור בחדר ולהשאיר לבד לבכות, זה ממש ממש טעות… סוג של חרדת נטישה.
אם התינוקת צריכה אותך ובוכה, תהיי בשבילה.
במקביל אפשר לעניין אותה בדברים, משחקים מעניינים, מובייל מנגן, לאט לאט היא תמצא ענין בעוד דברים, לא למהר, זה יבוא.
ברגע שהיא תתחיל לזחול כבר יהיה יותר קל.
הכל בדרכי נועם, לא מחנכים עכשיו רק אוהבים ומחבקים, היא ממש קטנה.
רוב נחת ושמחה.
תודה רבה הרב!
ובקשר להרמה בידיים:
בעלי אומר שאם אני מרימה אותה יותר מידי אז היא תהיה מפונקת.
אבל אמרו לי שההרמה דווקא מקנה לילד ביטחון עצמי ולא עושה אותו מפונק, ושצריך להרים כמה שיותר על הידיים.
מה דעת הרב?
היא היא זקוקה לך ובוכה תרימי אותה וכי מה יש לעשות, חייבים לתת לה כל מה שהיא זקוקה ועוד יותר. בעזרת ה' לאט לאט היא תגדל ותקבל עצמאות.
השאר תגובה