כמה פעמים עושים סעודות שבע ברכות בשבת ובחול

שאלה:

שלום וברכה
לגבי שבע ברכות בשבת החתונה, האם עושים שבע ברכות לכל הסעודות? או רק לסעודה אחת ביום?האם השבע ברכות תלויות ליום או לכל סעודה שעושים?
תודה ובהצלחה.
נא לתת מקור אם אפשר.
מימון.

תשובה:

שלום וברכה

בודאי עושים בכל סעודה מסעודות השבת שבע ברכות, ככל שזה מתאפשר להביא עשרה אנשים [גם בימי החול אם יתקבצו עשרה אנשים מברכים בכל אחת מהסעודות, אלא שבדרך כלל אין עשרה, אלא שביום חול צריך בכל פעם שמברכים שיהיה שם אדם שהוא פנים חדשות, ובשבת, אין צורך בפנים חדשות, כי השבת עצמה היא הפנים החדשות. וכבר הקשו, שגם אם השבת היא הפנים החדשות, הרי השבת כבר היתה בלילה, ואיך יברכו בבור ללא פנים חדשות? ותירצו בזה על פי המקובלים, שהרי השבת מתעצמת בכל שלב, עד שבשעת מנחה כבר היא בבחינת דיקנא דאריך, ולא הרי ליל שבת כמעלתה בבוקר, ועוד יותר מכך בשעת מנחה].

מלווה מלכה נראה שלא נהגו [ובכל מקרה אם ירצה לעשות רשאי אלא שיצטרך לכאורה פנים חדשות].

מקורות:

ראה רב פעלים ח"ד סי' ו.

מדברי הירושלמי מס' כתובות (פ"א הל' א') וירושלמי מו"ק (פי"א ה"ז), ופי' קרבן העדה שם ולדברי הבבלי דידן כתובות (ה' ז') מבואר שהוא חיוב – אי משום תקנת משה רבינו, אי משום תקנ"ח, וכמו שביארנו שאפשר שאין זה סותר, שחכמים העמידום וקבעום לאחר תקנת משה וכו'.

 אלא שלדברי הרמב"ן הנ"ל שכתב שדברי הירושלמי מהפס' "מלא שבוע זאת" הן סמך בעלמא, אפשר שאין עליו חיוב.

 ובספר יפה ללב (סי' ס"ד אות י') כתב שהמנהג בירושלים לעשות סעודה בכל ז' ימי המשתה (וע"ע בס' שיח יצחק). וכ"מ בס' קנין התורה ח"ב (סי' ק"ז) ע"ש, וע"ע במ"ש בס' גליוני הש"ס (לר' ענגיל) כתובות (דף ח:) יש חיוב לשמח חתן וכלה כל ז' ימי משתה ואף מצוה על החתן לשמח עצמו בכל שבעת ימי משתה, וטעמו כתב, שהיות ושבעת ימי משתה דומים למועד, נראה פשוט דהחתן חייב בשמחת עצמו ככל אדם שחייב בזה ביו"ט.

 אולם גדולה מזו מצאנו שיש שנהגו לערוך סעודת שבע ברכות פעמיים בכל יום משבעת ימי המשתה כדי שיוכל לברך שבע ברכות פעמיים בכל יום. כך מבואר במס' סופרים (פי"א הי"א) שנהגו רבותינו לומר ברכות נישואין בבוקר ובערב כל שבעה, ואחד מהגדולים נתן טעם לדבר שעל ידי צ"ח ברכות אלו (ארבע עשרה פעמים שבעה) ממתיקים את הצ"ח הקללות שבמשנה תורה. כך ביאר בעל חידושי הרי"ם בס' שיח שרפי קודש (ח"א סי' תקנ"ז). ובזה יש לדון אי מיקרי סעו"מ בכל פעם שיעשו באותו יום והדעת נוטה לומר שכן, שאם עשו כן רבותינו וברכו על כך ברכת נישואין אפשר שהוא סעודת מצוה.

 אולם מצינו לקצת קהילות שאין מקפידים על כך ומקורם בס' ים של שלמה (כתובות פ"א סי' י"ב) שכתב: שבמדינות אלו לא נהגו ז' ימי המשתה. דהאידנא ערבה כל שמחה וקושי הדלות וצער המחייה עי"ש. והו"ד להלכה בהגהות חוקי דרך (סי' י"ב אהע"ז) (לחתנו של המג"א) וכתב שאנו אין לנו אלא מנהג שמברכים רק ב' פעמים שבע ברכות ביום הראשון ולא יותר, וכן מצינו במהרי"ל הל' נישואין שכתב דאין לנו פנים חדשות אלא יום השבת בלבד, וכן הוא בלבוש (סוף או"ח מנהגים אות ל') אלא שמתברר שפליגי בהא לגבי שבת, דלהיש"ש והחוקי דרך משמע שרק ביום הראשון ותו לא, משא"כ להמהרי"ל נראה דודאי יעשה כן ביום הראשון, אלא הוסיף שבת שג"כ הוי כפנים חדשות וע"ז לא נאמר שערבה כל שמחה בימנו דמ"מ שבת הוא. ועכ"פ טעמם ופסקם חד הוא. אמנם בתומים (הו"ד בפת"ש חו"מ סי' ז' ס"ק י"ג) מבואר כדברי היש"ש שהוא דוקא ביום הראשון בלבד ואפי' לא בשבת. ושכן הוא דעת הב"ח הובא דבריו בש"ך (יור"ד סי' שצ"ו ס"ק ז') שכתב שמליל שני ואילך נוהגים בק"ק קראקא שאין מברכין ז' ברכות. ו"בבית שמואל" (אה"ע סי' ס"ב ס"ק ז') כתב לתמוה מאד על דברי הב"ח אלו, שהא מדינא דש"ס מבואר שמברכים כל ז'.

 ובשו"ת "חתם סופר" (אה"ע ח"א סי' קכ"ב) כתב ליישב דבריו שבזמננו לא מברכין היות ובעוונותינו הרבים ערבה כל שמחה לכן בטלוהו, וע"ש שכן העיד שכך נהוג בקהילתו, וכתב שמימי לא ראינו ולא שמענו בפפד"מ שברכו מיום שני ואילך שום ברכה, רק פעם אחת ברכו בסעודת שבת ז' ברכות עפ"י הוראת גדול אחד ולעז עליו כל המדינה. ונ"ל דאותו גדול נמי לא אמרו אלא בשבת דלא שייך ערבה כל שמחה דאין להזכיר חורבן בית המקדש בשבת, אבל בחול מ"מ מודה שאין לברך ולעשות הסעודה, עכת"ד.

 וכך נראה דעת הגר"א בביאוריו לשו"ע (סי' נ"ה אות י"א) שכתב בפשיטות שימי המשתה נתבטל, ושלכן כתב לפי"ז שהמנהג של עכשיו שנוהגין לישא בשישי נתייסד שיהא שמח עימה ג' ימים וכמו שאמרו באלמנה שקדו על בנות ישראל כו'. ע"ש. וכן היה נראה דעת "שלחן ערוך הרב" (סי' רמ"ט הל' ח' במאמר המוסגר) שכתב, אבל בנישואין נמשכת הסעודה ג' ימים אחר החופה ע"ש, אלא שלפי"ז דעה רביעית מצאנו, שיש עכ"פ לעשות ג' ימי משתה או כמו ה"גאון" שעושין דוקא בשישי. או כמו "שלחן ערוך הרב" ג' ימים אפי' באמצע השבוע משמע, וצ"ב. אמנם דע שאין כן דעת התניא דהא שם במאמר המוסגר נראה שתקנו הגירסא וכתבו ז' ימי חופה. והוא דבר מוכרח, שהלא ציין לעיין בסי' תר"מ. ושם מבואר להדיא לענין פטור השושבינין והשמחים עמהם שפטורין מהסוכה כל ז' ימי חופה וממילא אין להוכיח מדברי השו"ע הרב כשיטת הגר"א.

 ובערוך השלחן (סי' תר"מ הל' י"ד) כתב: "ואצלנו אין עושין כל שבעת ימי המשתה סעודות כידוע". ועי' נט"ג (פרק פ"ג) שציין לס' טל ירושלים (עמ' לא') שכתב שכן המנהג בחו"ל שאין נזהרים בזה לעשות סעודה בכל יום מז' ימי משתה. ושכ"כ בס' חזון ישעיהו (עמ' תט"ו) שבמדינות אירופה לא עשו סעודת ז' ברכות רק בשבת. חוץ מאצל האדמור"ים וכתב שאדמו"ר מהרי"ץ מליובאוויטש זצ"ל אמר שהמנהג ברוסיא לעשות סעודת ז' ברכות רק בשבת, וביום השביעי של ז' ימי המשתה ע"כ. ומקור לזה נראה שס"ל כדעת הגר"א הנ"ל.