זוג שנישאו בלי מנין ולא בירכו שבע ברכות

לכבוד הרב העונה, שלום וברכה
אכן יש שנקטו שלא לברך אחר ז' ימים או אחר י"ב חודש, אבל פוסקים רבים הצריכו לברך, ובפרט שכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה.
אך בדברי כמה מן האחרונים נקטו לברך אף אחר זמן רב, וכמ"ש בקונט' אות לטובה שבסוף ספר רוב דגן (ס"ס כב) שכל שלא בירך כלל בשעת חופה, חייב לברך אפילו לאחר זמן רב. וכך כתב הגאון רבי אברהם פלאג'י בספר ויען אברהם (אה"ע סימן טו), ואפילו אחר שבעה ימים ואפילו לאחר זמן רב.
ועוד ראיתי שביאר כן בדברי הרמב"ם, הגאון רבי יוסף ראזין זצ"ל בשו"ת צפנת פענח (אה"ע סימן סא) וז"ל, ולכך ס"ל להרמב"ם ז"ל דאף דברכת אירוסין לאחר איסורין אינו יכול לברך, אבל ברכת נישואין מברך לעולם כל זמן שהיא אשתו. והוא כמבואר לעיל במ"ש הריטב"א בשם הרמב"ם. ועוד ראה להלן מ"ש הרמב"ם בתשובה.
וכך כתב בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ז אה"ע סימן יא מאות ז), וז"ל, נמצינו למדים דברכת חתנים היא בבחינת ברכת השבח, דלא הוזכר בה כלום מנישואין, ולכן אם לא בירכו אותה בזמן הכניסה לחופה, יכולים לברך אותה אפילו אחר כמה ימים. והנה מדלא נתן גבול עד אחר כמה ימים, משמע דאפילו אחרי עבור שבעת ימי החופה דכבר עברו ימי המשתה, דמשבח להקב"ה על מאורע השמחה שהיה לו בעבר, ובכל עת ובכל זמן יכול לברך אותה בעשרה כל שיש פנים חדשות. וראה שם שכתתב לכאו' להתיר לברך, אפילו שכבר בירכו כבר בנישואין שעשו במשרדי הרבנות, מפני שזה היה לפני סידור ימי השמחה שבה יקיים החתן מצות בעילת מצוה וכו', ואין כאן ברכה לבטלה ח"ו, ואתיא במכל שכן דההיא דמברך אחר כמה ימים דכבר עברו ימי השמחה, ובכל זאת מברך אותה אח"כ. ומכל שכן לפני ימי השמחה, ימים יבואו אחר כך לשמוח שמחה שלימה, דודאי יכול לברך, בבחינת עוברת לעשייתן בהווה ובעתיד. ע"כ (אך סוף דבר הורה שכל שעשו ברבנות חופה עם הברכות, לא יחזרו לברך).
וכן הוא בדברי הגאון הקדוש רבי מאיר ועקנין, רב העיר טבריה, בשו"ת ויאמר מאיר (סימן כד), שנשאל בכה"ג שלא ברכו את הברכות בחופה, וכתב, ואין לומר דאחר כמה ימים, דוקא ימים שבתוך החופה כדס"ד דמר דזיל בתר טעמא דכתב הב"ח שם וז"ל, ואף על פי דהיה ראוי לכתחילה לברך קודם כניסתם לחופה, מכל מקום בדיעבד שפיר דמי אף לאחר כמה ימים, דכל מצוה שיש לה משך זמן, שפיר הוי עובר לעשיתן, ממה שיבוא להבא, והכא נמי מצות נישואין היא כל הימים אשר הוא דבוק באשתו. ועוד, דברכת חתנים אינה ברכת המצות אלא ברכת השבח. וכתב הר"ן דכיון דאין ברכות הללו אלא ברכת תפילה ושבח, לא צריך לברך עליהן עובר לעשייתן, דאין זה אלא בברכת המצות, אלא לפי שחופה יחוד הוא ובעינן ראויה לביאה וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה, עכ"ל, הרי דהדבר תלוי במשך זמן נישואיה, וכל זמן שהיא נשואה לו, אפילו אחר כמה שנים, עדיין מקרי עובר לעשייתן על זמן הבא. וסמך על מה שהביא בפתחי תשובה (סימן נה סק"א) דברי תשו' שב יעקב (סימן כד) על ראובן שקידש אשה ובא עליה בלא חופה ושבע ברכות, ויש לו גם בנים ממנה, כופין אותו בכל היכולת לפרוש אותו, עד שיעשה חופה ושבע ברכות וכו'. ואמנם יש לחלק ששם לא עשה גם חופה ובנד"ד כן עשה. אך ביותר מזה חידש, מתשובת הרמב"ם הנדפסת מקרוב (ס"ס ו) וז"ל, ומי שנשא ולא בירך, חוזר ומברך שבעה ברכות ואפילו לאחר זמן הרבה, ע"כ. ובדומה לזה בתשו' פאר הדור (סימן ט). הרי דלא אישתמיט שום אחד מהפוסקים דלימא שלא יברך אחרי זמן החופה, אפילו אחרי עובר ימים ושנים, וגם חיובא ואיסורא איכא אם לא יברך. עכת"ד.
ובקרית מלך (להגר"ח קנייבסקי) על הרמב"ם כתב דמשמעות דבריו הוא אפילו יותר משבעה ימים, וכן משמע במרדכי ריש פרק אע"פ (סימן קעח) בשם ר"ח. והיינו שאם נכנסה לחופה ולא נבעלה ופרסה נדה, תקנו הגאונים שלאחר שבעה נקיים וטבילה, מכניסים אותה שוב לחופה ומברכין ברכת חתנים. וכן דייק הגאון רבי גרשון אידלשטיין בספר הערות וביאורים (כתובות ז: אות קכז). רק שהצריך שם שיהיה עדיין בבית חתנים. ויל"ע.
וכ"כ שאפשר לברך אפילו לאחר כמה שנים בקובץ דרכי הוראה (ט, עמוד טז) במאמר מהרב יוסף דוד וינגרטן. וכ"כ הגאון רבי חנן קבלן שליט"א בקובץ יעלה הדס (גליון א סימן ד, עמוד לה) לברך אפילו אחר כמה שנים.