שאלה:
כב. הרב מה היגיון הלכתי שאחרי גבינה קשה חייבים הפסק של 6 שעות לפני אכילת הבשר בגלל פר"מ בשר בין השיניים והט"ז עיכול קשה בקיבה, והרי זה חומרא דחומרא דרבנן.
ואכילת בשר אחרי הדג (גם טונה אדומה שקשה כמו בשר ממש) מספיק הדחת פה ונטילת ידיים בלבד. והרי מדובר בסכנת צרעת! מה עיקר האיסור שלא ללעוס ביחד? ואם זה לא כזה חמור, אז למה צריך להגעיל כלי שבשלו דג ובשר?
תשובה:
באופן עקרוני הסכנה של דג ובשר קיימת רק בממשות ולא בבליעות, ולכן העיקר להלכה שלא מייחדים כלי לדג, אלא משתמשים בכלי בשרי ללא חשש. ספציפית לגבי דג ובשר שהתבשלו יחד נחלקו הדעות: הט"ז קטז, ב סבר שאין בכך בעיה כי עדיין יש כאן רק בליעות ולא צריך להכשיר את הכלי, ואילו הפתחי תשובה בסי' פז הביא בשם התפארת למשה שהחמיר בכך: משום ש"כשנתבשל בקדירה בשר ודגים ביחד, הרי נתבשל ארס בתוכו ונבלע ארס בקדירה, ואסור". כלומר בליעת בשר לבד אין בה בעיה אבל כאשר מתבשלים יחד וכבר נעשה ארס, גם בליעתו לבד מזיקה.
שאלתי למה לא מחמירים ולא עושים הפסק בין דג לבשר?
כי זה לא מזיק וכאמור לענין בליעות טעם.
הרב רז צבי הרשפינוס בהמ"ד יחווה דעת ירושלים. כל דבר שיש בו סכנה, המדד האם זה מסוכן הוא כלפי כל העולם, וכי היהודים שאינם שומרי תו"מ מקפידים להפריד בין דג לבשר? הסיבה היחידה שאסרו חז"ל כי אמרו שקיימת סכנה בבישול שלהם יחד, ולכן אסרו מדין סכנתא חמירא מאיסורא. ולמדו גזרה זו של אכילה בשר ודג ביחד בקר מדין אכילת בשר וחלב בקר. אולם חז"ל לא ידעו על סכנה הקיימת בעיכול של בשר ודג ביחד, ולכן לא חייבו לעשות הפסק גדול ביניהם, אלא פסקו לגבי אכילת דג ובשר כדעה המקילה ביותר באכילת בשר וחלב בקר ע"פ תוס' (חולין דף קד: ד"ה עוף) שמספיק לטול ידיים ולקנח את פיו. ואכן שלעולם לא נוכל לדעת בבירור על איזה סכנה הם התכוונו, אמנם בגלל זה לא לבטל חומרות כמו שכתב מגן אברהם שלא להחמיר בזה בזה"ז בכלל, וחלק עליו בשו"ת שבות יעקב ח"ג ס'י ע, כי אין לנו אלא דברי חז"ל. וזה להלכה שאין שום טעם להחמיר בזה יותר, וגם העיד הרה"ג המקובל רב מוצפי שליט"א שלא ידוע לא בספרי הקבלה שעושים הפסק בין אכילת בשר ודג אלא אדרבה הרב ראה גדולי המקובלים של הדור הקודם ושל זה"ז שהיו אוכלים בסעודת שבת חתיכת דג קטנה ונוטלים ידיהם ומקנחים את הפה ואוכלים בשר, מכיון שיש עניין בקבלה לאכול דג בשבת, אולם עיקר בסעודות מצווה זה אכילת בשר. בברכה
השאר תגובה