מחיית עמלק – הבירור אחר ייחוסו

שאלה:

שלום הרב,

בזמנו של שאול וכו' שיצא למחות את עמלק, שבוודאי גם אז בארץ עמלק היו שם בני עמים אחרים ובני תערובת וכו' האם היו צריכים לברר על כל כפר או משפחה וכו' אם הם עמלקים בן אחר בן? וכן אם היה אחד שנקרא "עמלקי" רק כי בא בארץ עמלק או ממקום שרובם עמלקים, האם היו צריכים לחטט אחר היוחסין שלו אם הוא באמת בן אחר בן או שהיו עושים הכל באופן שרירותי שהרי אין הבירור מתאפשר?

תשובה:

בהחלט יש לבדוק זאת, אני מעתיק לך ממה שכתבתי בענין זה במסגרת העבודה במכון תרי"ג.

עמלק

עמלק היה נכדו של עשו, כמבואר בכתוב (בראשית לו יב): "ותמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו ותלד לאליפז את עמלק". חשיבות מרובה יש לידיעת יחוסו המדוייק של עמלק, שכן העמים המיוחסים לעשו היו נושאים נשים אלו מאלו, ולעיתים היו מכונים 'עמלק', כאלו שרק אמם מעמלק ולא אביהם, שאין מצוה להורגם [ראה דין‎ א]. לכן יש לדקדק היטב מי הוא מבני עשו שנצטוינו להכרית את זרעו (מורה נבוכים ח"ג פ"נ. וראה סהמ"צ לרמב"ם עשה קפח). 

המצוה

התורה מצווה לאבד מהעולם כל זכר לקיומו של העם העמלקי, ומשום כך יש להרוג כל אדם שהוא מזרעו של עמלק – זכרים ונקבות, ואפילו קטנים שאינם בני מלחמה (רמב"ם מלכים פ"ו ה"ד, ובסהמ"צ עשה קפח; ספר החינוך. וראה רי"פ פערלא עשה נט [דף רסא], שמשום כך, אין המצוה מתקיימת אלא בהריגת כל זרעו של עמלק, שהרי רק בכך יאבד שמו לגמרי).  

רכושו של עמלק

כדי שלא להשאיר אף זכר כל שהוא לעם העמלקי, כתבו ראשונים שיש להמית אף את בעלי החיים של עם זה. שהרי, אם ישארו בעלי חיים אלו חיים, יש חשש שיאמרו הבריות: בהמה זו, של עמלק היא, ויהיה שמו של עמלק נזכר על ידי כך. כך גם מצינו שציווה שמואל הנביא את שאול המלך בצאתו להלחם בעמלק (שמואל א טו ג): "והמתה מאיש עד אשה… משור ועד שה מגמל ועד חמור" (ראה: רש"י ואבן עזרא וספורנו דברים כה יט; רד"ק שמואל שם; מאירי סנהדרין מד א; רבינו בחיי שמות יז טז. וכן משמע במכילתא שמות שם, ובספרי סוף פרשת כי תצא, לגירסת הגר"א). אכן, לא רק את בעלי החיים, אלא אף את שאר רכושו של עמלק יש להשמיד (ראה: מכילתא דרשב"י בשלח יז יד; מאירי שם; רבינו בחיי שם; חיי אדם סי' קנה ס"ב). ויש שהוסיפו, שאין להנות מרכושו של עמלק אפילו זמן מועט, שכן יש להשמידו מיד, והרי הוא מבטל מצוה זו (ראה רבינו בחיי שם, והר אפרים על המכילתא סוף פ' בשלח בדעתו).

אולם, יש ראשונים שנראה מדבריהם שאין המצוה נוהגת אלא כלפי האנשים מזרע עמלק, ולא כלפי רכושם. לדעתם, ציוויו של שמואל לשאול לא היה אלא הוראת שעה בלבד (מנחת חינוך אות א וכלי חמדה דברים שם, בדעת הרמב"ם מלכים פ"ו ה"ד ובדעת ספר החינוך). 

כמה דינים מיוחדים מצאנו בדברי האחרונים, לדעת הסוברים שיש לאבד מהעולם גם את רכושו של עמלק: א. החיוב לכלות את רכושו של עמלק נוהג רק בעת שהציבור כולו נלחם עם העם העמלקי, ולא בעת שאדם יחיד הורג עמלקי (משך חכמה סוף פ' כי תצא, בדעת הגר"א בהגהותיו לספרי סו"פ כי תצא). ב. החיוב לאבד את רכושו של עמלק נוהג רק לאחר הריגת כל בני האדם שמזרעו של עמלק (עונג יום טוב בהקדמה אות ו בהגהה. וראה כלי חמדה סוף פ' כי תצא, שדחה את דבריו). ג. חיוב זה נוהג רק ברכוש שזכה בו ישראל, ולא ברכוש המצוי עדיין בבעלותו של עמלקי (חדושי הגרי"ז עה"ת [סטנסיל] אות קי, בשם הגר"ח). ד. חיוב זה אינו נוהג בבהמות טהורות, הכשרות להקרבה על גבי המזבח (כלי חמדה שם).