שאלה:
אדם שכר מתווך כדי שימכור לו את הדירה וסיכם איתו על דמי תיווך. לאחר שלושה חודשי עבודה המתווך מצא קונה במחיר שהיה מקובל על המוכר.
לפתע, המוכר התחרט והחליט לא למכור אלא להשכיר את הדירה. האם עליו לפצות את המתווך שעבד לחינם, כמה ?
תשובה:
שלום וברכה,
מקורות:
תשלום למתווך שלא בבלעדיות אינו תשלום של פועל אלא תשלום על סרסרות – שמתווך בין שני הצדדים. והשכר שמגיע למתווך חל רק אם בפועל תיווך בין הצדדים והביא את הצדדים לידי מצב שמחייב את הצדדים. ואם אחרי שהמתווך המציא קונה, המוכר החליט שלא למכור, המוכר לא חייב לשלם תיווך מאחר שהמתווך לא הביא את הצדדים לעסקה, ולמרות שהמניעה היא מצד המוכר ולא מצד הקונה, אך כיון שהתשלום מותנה בגמר הפעולה, כל שלא הסתיימה הפעולה אין כאן עבודה כלל.
וראיה לדברינו מדברי השו"ע סו"ס קפה מבואר שבמקום שנהגו לשלם שכר שדכנות אחרי הנישואין, והתבטל השידוך לפני הנישואין, לא חייב לשלם דמי שדכנות, למרות שהמניעה מצד המבטל, והשדכן עשה את כל פעולתו, כל שהשידוך לא הגיע לנישואין אין חובת תשלומים. וכן כאן אם המוכר או הקונה החליט שלא לקנות אין תשלום שכר למתווך.
באגרות משה (חו"מ סי' מט) כתב שבעה"ב שפונה למתווך דינו כפועל שבעה"ב אינו יכול לחזור בו, ולא מצאתי שום חילוק בין תיווך בלעדיות לתיווך רגיל.
האגרות משה מדבר שם שאם המוכר פנה למתווך, אסור למוכר לחזור בו ולסיים את המכירה עם מתווך אחר אלא חייב להמשיך עם אותו מתווך. האגר"מ לא מדבר על מקרה שהמוכר חזר בו לגמרי מהמכירה. וגם האגר"מ שחולק על הנו"ב וסובר שאסור למוכר להמשיך עם מתווך אחר זה רק שאסור לעשות כן, אבל אם המוכר פנה לאחר שימשיך, אין לחייב את המוכר לשלם למתווך הראשון את מלוא השכר. וה"ה בעניינינו, יתכן ואסור למוכר לחזור בו כיון שהוא שלח אותו לטרוח, אבל זה לא מחייב אותו בתשלום אם חזר בו מלמכור.
גם לי לא ברור אם יש הבדל בין בלעדיות למתווך רגיל, אולם בספק תיווך ושידוך בהלכה נראה שמחלק בזה [כך זכור לי].
השאר תגובה