שאלה:
שלום כבוד הרב!
רציתי לשאול אם מותר לי ע"פ ההלכה לדבר עם אמא שלי על עניינים שקשים לי בהיתנהלויות של אבא שלי.
יש לנו ילד עם צרכים מיוחדים ואבא שלי משקיע בו את כל הנשמה שלו. לפעמים זה מגיע על חשבוני , על חשבון אמא ואחרים… הוא לפעמים גורם לי להרגיש צער מזה שהוא פחות דואג לצרכים של עצמו כי "האח המיוחד לא יכול לדאוג לעצמו.." אבא שלי לוקח על עצמו הרבה אחראיות וגם כשהוא צריך עזרה הוא מבקש מבני המשפחה וזה מכביד, ולא עזרה מבחוץ כמו מעזר מציון רק לפעמים… כי הוא מפחד שלא יתייחסו לאח המיוחד בצורה מושלמת…
ולי קשה לעזור לפעמים והוא עונה לי שגם לו קשה וזאת אומרת ש"אין מה לעשות זה החיים" ועוד כל מיני דברים שמפריעים לי סביב האח הזה עם אבא.
האם מותר לי לפרוק את הקושי לאמא. אני יודעת מוויכוחים ששמעתי שגם אמא חושבת פחות או יותר כמוני לגבי דברים מסוימים וקשה לה עם זה.
אני חושבת שלספר לחברות זה פגיעה כיבוד הורים..וגם לא נעים לי להכתים את השם של ההורים ואת עצמי.
יש לי פסיכולוגית זמנית כרגע שגם לה אני לא רוצה לספר כי היא מכירה את אמא שלי ולא מתחשק לי להוריד את ההורים שלי לפניה…
מצד שני לספר לאמא על אבא זה לא גורם לשלום בית זה לא מחמאות…
אני רוצה לדבר דווקא עם המשפחה כי ככה אני לפחות מדברת עם הגורמים העיקריים בעניין ואולי אפשר להגיע איך שהוא ליחסים מתחשבים יותר מצד כולם.
ואם מותר לי לספר לאמא שלי את הקשיים האם זה לא צביעות לדבר מאחורי הגב על אבא ואז להתנהג רגיל ולעזור לו וגם להחמיא כשאני רואה משהוא טוב. זה סותר?
השאלה מה נכון לעשות?
(סליחה על השאלה הארוכה..)
תודה רבה!
תשובה:
שלום וברכה
קראתי את הכאב שבשאלתך ואני מתפלל לעזרתכם בס"ד.
בודאי תדברי עם אמא, בצורה מכבדת ותוך רצון שיבינו אותך וינסו לעזור, לא במריבות והתרסה.
ההורים נמצאים כדי שתדברי איתם על הכל, והם רוצים בשבילכם את הטוב ביותר.
אפשר וחשוב גם לדבר עם הפסיכולוגית.
בשורות טובות וחג שמח.
