שאלה:
ידועה המחלוקת האם אומרים ביעלה ויבוא בברכת המזון כי קל "מלך" חנון ורחום אתה כאשר הסברא לדלג על המילה מלך נובעת מההלכה שלא מזכירים מלכות שמים בברכת מלכות בית דוד ואילו הסברה כן להגיד מלך הינה שמדובר הרי לא בנוסח הברכה אלא בתוספת שנכנסת לתוך הברכה.
לכאורה ניתן להוכיח שכן אומרים. ידוע הרי מה שמובא בספרים הקדושים על כך שאין אות פ' סופית (ף) בברכת המזון לרמז שמי שמברך בכוונה לא שולטים בו דינים. לא אף ולא קצף וכדו'. והנה מצאנו שיש את האות ף. במילה "טף" ונשים. אלא שזה לא בעיקר הברכה אלא בעל הניסים. תוספת שאומרים בפורים. משמע שלתוספת אין את עיקר הדין ולכאורה גם כאן ניתן להסיק מכך שאפשר בשופי להגיד מלך בתוספת של יעלה ויבוא ללא שום פקפוק
תשובה:
שלום וברכה
על השיטות השונות בענין זה ראה רמ"א סי' קפח סעי' ג.
לגבי ראייתך מעל הניסים יש לדון, כיון שעל הניסים זו הזכרה בעלמא שאינה מעכבת, בשונה מיעלה ויבוא שבמקרה של שכחה עשוי להאמר אף באופן של ברכה ממש, וגם אמירה זו מעכבת בסעודות יום טוב המחוייבות, ולכן הדבר נחשב יותר מכלל ענין הברכה. כמו כן קשה לדמות בין ענינים סגוליים כמו אלו שהזכרת זה לזה, ובפרט שכאן יש לענין זה מקור באבודרהם ובראבי"ה שהם קדמונים ממש, ומכל מקום כבר העיד הרמ"א שהמנהג הרווח לומר מלך ביעלה ויבוא.
חג שמח.
