לתרומות לחץ כאן

למה בית דין היו נמנעים מלהעניש את הרוצח

שאלה:

שלום כבוד הרב.
במשנה מסכת סנהדרין פרק ד משנה ה כתוב שמאיימים על עדי נפשות שהיו מכניסים אותם ומאיימים עליהם דבר ראשון שמא תאמרו מאומד.
ומה הדוגמה לשמא תאמרו מאומד וזה בבלי סנהדרין כיצד מאומד? אומר להם שמא כך ראיתם שרץ אחר חבירו לחורבה ורתצם אחריו ומצאתם סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר.
אם כך ראיתם לא ראיתם כלום.
והנה השאלה אם צריך מקרה כל כך נדיר שבו העד יראה את ביצוע הרצח באור יום אז כיצד אפשר יהיה להרשיע רוצחים בדין תורה אם לא יביאו ביוזמתם בכנות ללא כפיה ויאמרו מודה אני, נראה שאפשר לסגור את העסק כי יצטרכו לשחרר רוצחים שיחיו חופשיים ביננו ופה באמת יש בצורה מוקצנת דמי אחיך זועקים מן האדמה.

תשובה:

שלום וברכה,

מיתת בית דין היייתה בפומבי והעונש היה מהווה הרתעה מאוד חזקה, כתוב שבית דין היו מרבים בדרישות וחקירות, כדי שלא להגיע לעונש מוות. ואומרת הגמרא שבי דין שהיו מענישים פעם בשבעים שנה נקראת בית דין חובלנית. משום שהרתעה פעם בשבעים שנה הייתה מספיקה כדי להרתיע את כולם שלא ירצחו ולא יחללו שבת וכדו'. אכן בזמן שרבו רוצחים ולא היה הרתעה בעונשי בית דין, בית דין גלו ולא דנו דיני נפשות. ודווקא בגלל שאם מתרגלים שיש הרבה עונשים מבית דין, זה יוצר שחיקה ולא הרתעה.

בהצלחה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל