שאלה:
בס״ד
השלום והברכה !
שאלה :
אדם שנתן כסף בהלואה ולא עשו שטר ולא בפני אדם ויש רק מישהוא שהמליץ לנותן על המקבל שהוא נאמן ויחזיר לו הכסף (אבל לא ראה הנתינה) וכעת חלה המקבל ואי אפשר לתקשר איתו ובנו אומר שהוא רוצה לשלם אבל הוא מבקש משהוא לאימות ההלואה האם יש פתח בנידון ?!
נא לציין מקורות
בברכה רבה
תשובה:
שלום וברכה,
בנו של הלווה לא חייב לשלם כל עוד לא מקבל הוכחה שאכן הייתה הלוואה. יתר על כן, כיון שאביו בחיים אסור לו לתת מכספי אביו על סמך תביעתו של המלווה – ואין לו להאמין שהייתה הלוואה כל עוד אין הוכחה שהייתה הלוואה. אם המלווה העביר את ההלוואה דרך העברה בנקאית, יוכל המלווה להביא זאת כהוכחה שהייתה הלוואה. אם ההלוואה הייתה כסף מזומן מיד ליד, אין לפרוע למלווה כל עוד לא מביא הוכחה להלוואתו, והמלווה הפסיד על עצמו שהלווה לא שטר ראיה.
בהצלחה.
מקורות:
ראה שו"ע סימן ע.
וכתב השולחן ערוך חושן משפט סימן קח סעיף א
"מלוה על פה, אינה נגבית מהיורשים, אלא באחד משלשה דרכים, ואלו הם: כשחייב מודה בה וצוה בחוליו שיש לפלוני חוב עליו עדיין, או שהיתה הלואה לזמן ועדיין לא הגיע הזמן, או שנדוהו עד שיתן ומת בנידויו, כל אלו גובים מהיורשים בלא שבועה. אבל אם באו עדים שהיה אביהם חייב לזה מנה, אינו גובה מהיורש כלום, שמא פרעו. הגה: מיהו אם טענו היתומים: לא לוה אבינו מעולם, הוי כאלו אמרו: לא נפרע החוב, ומאחר דאיכא עדים שלוה, חייבים לשלם (בעה"ת וטור סעיף ל"ג), וכמו שיתבאר לקמן סעיף ט"ו סימן זה. וכן אם הוציא כתב יד אביהם שהוא חייב לו, אינו גובה בו כלום, שמא פרעו ( וע"ל סימן ס"ט ס"ה). ואם מת המלוה, והיורשים באים לגבות מיורשי הלוה, אם הוא על אחד מג' דרכים אלו, גובים מהם בלא שבועה, אף על פי שמת לוה בחיי מלוה. ואם אינה על אחת מג' דרכים אלו, אפילו יורשי הלוה אין טוענים כלל, אינם גובין מהם, דאנן טענינן להו שמא פרע אביהם. הגה: ואם הוציאו על רפואות בחליו, יש לו דין שאר חוב, שאם ידוע כמה הוציאו ושלא נפרע בחייו, נפרעין מן היתומים, אבל בלאו הכי אין נפרעין; ואשתו אינה נאמנת".
