שאלה:
שלום. רציתי לשאול מה הכלל של התחייבות שניתנת באמירה, מתי זה מחייב ומתי לא. למשל, אני מורה והמנהל החינוכי שאל אותי מה לגביי שנה הבאה, אז אמרתי לו שאני רוצה לדבר עם המנהל הכספים על התנאים שלי וכך אוכל לדעת, אמרתי לו גם שאם מנהל הכספים יתן לי את התנאים שלי אז חשבתי להוסיף עוד 6 שעות למשרה.
עדיין לא יצא לי לדבר עם מנהל הכספים, וכעת חשבתי על זה ואני מעוניין להוסיף עוד שעתיים ולא עוד שש.
האם מה שאמרתי לו מחייב אותי? אני תמיד מסתפק בדברים האלה.
לא זוכר בדיוק את המילים שאמרתי לו אבל נדמה לי שהכיוון היה כמו שכתבתי למעלה.
תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה,
דיבר שמחייב הוא אך ורק דיבור החלטי שהשני סומך דעתו על הדיבור. דיבור שלא החלטי ואינו הבטחה גמורה, או שמדובר במתנה גדולה שאין סמיכות דעת, הדיבור לא מחייב.
במקרה שלך לא היה סיכום סופי שאתה מגיע לשש שעות נוספות אלא מו"מ של דברים, ולכן הדיבור לא מחייב.
בהצלחה.
מקורות:
ראה שו"ע סימן רד.