בס"ד
לרגל חג השבועות שבהם אנחנו מתחזקים בהלכות בשר וחלב, מאמר השבוע עוסק בהלכות מצויות של בשר וחלב במיחם המים של שבת. במידה והניחו בורקס חלבי מעל המיחם כדי לחממו, האם מותר לשפוך מים מהמיחם לתוך סיר החמין? אם ניתז רוטב בשרי מאחד הסירים שעל הפלטה על המיחם, האם מותר להכין ממי המיחם קפה עם חלב? אמא שרצתה לחמם את הבקבוק של תינוק, ולכן תחבה חלק מהבקבוק לתוך מי המיחם, ולאחר מכן הבעל לקח מים רותחים מהמיחם ושפכו לתוך סיר החמין, האם החמין מותר באכילה? במידה וסיר החמין נגע במיחם, והמיחם או סיר החמין היו לחים מבחוץ במקום הנגיעה, האם מותר להכין קפה עם חלב ממי המיחם? הגישו מרק עוף עם מצקת, ואחר כך ניקו אותה, ובמהלך השבת הוציאו עם אותה מצקת מים מהמיחם כדי להעביר מים לחמין שלא ישרף, האם מותר לשתות קפה עם חלב ממי המיחם? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.
שאלות מצויות במיחם המים של שבת
לרגל חג השבועות נביא מספר הלכות מצויות של בשר וחלב בשימוש במיחם המים של שבת.
נביא מספר מקרים מצויים שבהם יש לדון האם נוצר בעיה של כשרות על מיחם המים של שבת שעומד על גבי הפלטה או הבלעך, והאם המיחם נהפך להיות בשרי, והאם במקרה זה מותר להכין קפה עם חלב מהמים שמוציא מהמיחם:
- הניחו בורקס חלבי מעל המיחם כדי לחממו, האם מותר לשפוך מים מהמיחם לתוך סיר החמין?
- ניתז רוטב בשרי על המיחם, ואין שישים במים שבמיחם כנגד העוף או הרוטב. למשל באחד מהדוגמאות המצויות הבאות: העבירו את סיר המרק המבעבע ונשפך מרק עוף, הוציא חתיכת בשר, עוף, תפוחי אדמה מהתבנית שעל הפלטה, וניתז רוטב בשרי על המיחם, גלש רוטב בשרי גלש בליל שבת וחלקו נזל מתחת המיחם. ובמידה למשל שיש במיחם 15 כוסות מים, ונשפך בערך רבע כוס רוטב על המיחם.
- אמא רצתה לחמם את בקבוק החלב של תינוק, ולכן תחבה לפני שבת את הבקבוק לתוך מי המיחם, ולאחר מכן הבעל לקח מים רותחים מהמיחם ושפכו לתוך סיר החמין.
- סיר המכיל בשר בתוכו לדוגמא סיר החמין נגע במיחם, והמיחם או סיר החמין היו לחים מבחוץ במקום הנגיעה.
- הגישו מרק עוף עם מצקת, ואחר כך ניקו אותה, ובמהלך השבת הוציאו עם אותה מצקת מים מהמיחם כדי להעביר מים לחמין שלא יישרף.
דור שני של טעמים – בקצרה
לפני שנענה על השאלות הנ"ל נסכם בקצרה את דיני מים שבושלו במיחם בשרי.
נפסק בשלחן ערוך (יו"ד סי' צה סעיף א-ב) שמאכל פרווה שבושל או נצלה בסיר או תבנית בשרית רחוצה ונקיה ללא שאריות של בשר, למרות שבושל באותו יום בתבנית או בסיר בשר [בלשון ההלכה הסיר 'בן יומו'], הטעם קלוש, ובמידה והמאכל התערבב עם חלב מותר לאוכלו ואין בו איסור של בשר בחלב. בלשון ההלכה מצב זה קרוי 'נ"ט בר נ"ט דהיתרא' – 'דור שני של טעם מותר'. [נ"ט – נותן טעם בן נותן טעם של היתר. כלומר טעם הבשר נכנס אל הכלי, הטעם הספוג בתוך הכלי עבר אל מאכל הפרווה, כלומר יש לנו דור שני של טעם בשר, ועדיין לא נוצר כאן איסור. להבדיל מבשר חזיר שבושל בסיר ועבר למאכל פרוה, שאמנם מדובר בדור שני של טעם אולם מדובר בטעם אסור, או במידה שבושל בשר כשר, אך היה חלב בסיר, שברגע המפגש עם הדור השני של הטעם נוצר כאן איסור של בשר בחלב].
דעת הפרי חדש (יו"ד סי' צה סק"ג) שהיתר זה אמור למרות ששף אומן יכול לטעום במאכל הפרווה נגיעות של טעם בשר, משום שטעם קלוש כזה לא אסרה תורה. אולם דעת הכנפי יונה (יו"ד סי' צה סעיף א) כי במקרה ואנחנו מרגישים את הטעם ע"י שף אומן, הדבר אסור, וההיתר הוא שאין לחשוש שמא יש כאן טעם, ואין צורך להביא מומחה לטעמים, משום שלא סביר שנשאר בדור השני טעם שניתן להרגיש.
אולם קיימת מחלוקת בסיסית בין המחבר רבי יוסף קארו לבין הרמ"א, ובעקבותיהם יש בענין הלכות שונות בין הספרדים לאשכנזים. דעת המחבר שמותר לכתחילה להשתמש במאכל הפרווה יחד עם חלב. וכך מנהג הספרדים. ואילו דעת הרמ"א שבדיעבד מותר לאכול את המאכל, אולם אסור לערב ביודעין את המאכל עם חלב על מנת לאוכלו. וכך מנהג האשכנזים.
דור שני בזמן הבישול
אולם קיימת מחלוקת מרכזית נוספת, מה הדין כאשר העברת הטעם אירע בזמן הבישול. למשל בזמן שבישלו סיר עם מאכלי פרווה, ניתז רוטב בשרי רותח בכמות גדולה על הסיר מבחוץ, ולכן הרוטב הפך את הסיר לבשרי, ובו זמנית הסיר שספג את טעם הבשר מעביר את הטעם למאכלי הפרווה. האם במקרה כזה אנחנו מתייחסים לטעם כ'דור שני של טעם מותר' – 'נ"ט בר נ"ט דהיתרא', או שבמקרה כזה הטעם עבר בפעולה אחת, ולכן הוא נחשב כדור ראשון ובמקרה זה כל הדעות אוסרות להשתמש בו במאכל הפרווה עם חלב אפילו בדיעבד.
שיטת החוות דעת (סי' צה ביאורים סק"א) שבמקרה זה המאכל נחשב כדור ראשון של טעמים [בלשון הפוסקים 'מקושר'], ואין בו את ההיתרים האמורים בדור שני של טעמים. ואילו הבית אפרים (יו"ד סי' לז) סובר שגם במקרה מאכל הפרוה נחשב דור שני של טעם מותר, וכל ההיתרים האמורים לעיל נאמרו גם במקרה זה. המחלוקת הובא בפתחי תשובה (יו"ד סי' צה סק"א).
רבי יצחק אלחנן (באר יצחק יו"ד סי' ט) דן על כך ולאחר שהביא כמה ראיות כדעת החוות דעת, וכמה ראיות לדעת הבית אפרים כתב שהדבר ספק, ולכן במידה ויש לנו ספק האם הדבר אסור, או מחלוקת נוספת שאין בידנו להכריע, הדבר נחשב ספק ספיקא להקל, ובמקרה זה ניתן להקל.
ולמעשה רוב פסוקי זמנינו סבורים שאכן אין הכרעה להלכה במחלוקת של החוות דעת והבית אפרים, ועלינו להחמיר, אולם במקרים שיש לנו סיבה נוספת להקל, ניתן לצרף את שיטת הבית אפרים כי מותר להקל במקרה זה.
למעשה יש רבנים שהמליצו קודם לטעום את המים, ולראות שאכן אין בהם טעם של בשר או חלב, למעשה במציאות שבימינו נדיר המקרה שבהם בפועל יהיה טעם של בשר או חלב, אולם בעצם מעיקר הדין ההלכות הללו נאמרו רק מתי עלינו לחשוש שמא יש טעם, ובמידה ויהודי אומן הבקי להבחין בטעמים אומר שלמרות הבישול הטעם לא עבר, אין בכך איסור. ויש הסוברים שכל יהודי נאמן על כך, ואין צורך דווקא בשף מקצועי המבחין היטב בנגיעות של טעמים.
למעשה בעידן המודרני קרו שני דברים: א. מרבית הכלים פחות סופגים טעמים. ב. יכולת התחושה של הטעמים שלנו ירדה מאד, עקב עושר הטעמים וחוסר יכולת הריכוז שהיו בדורות עברו. ולמעשה נהגו שלא להסתמך על בדיקת טעמים בימינו. אולם במקרה זה ראוי לצרף סיבה נוספת להקל, בכך שבדקנו ואכן אין טעם.
לאור הדברים הללו נשוב כעת לשאלות המצויות במיחם של שבת שעסקנו בהם:
הנחת מאכל חלבי או בשרי מעל המיחם
הניחו בורקס חלבי מעל המיחם כדי לחממו, האם מותר לשפוך מים מהמיחם לתוך סיר החמין? וכן במידה וילד הניח שניצל בשרי מעל המיחם כדי לחממו, וכעת רוצים להכין קפה עם מים מהמיחם ולשתותו יחד עם חלב, או להכין מהמים בקבוק עם חלב לתינוק?
במקרה זה יש מחלוקת של החוות דעת והבית אפרים האם המים נחשבים בשריים בדור ראשון או בדור שני, וכיון שאין הכרעה עלינו להחמיר שהם נחשבים בשריים בדור ראשון של טעם, ולכן גם בדיעבד במידה וכבר מזגו את המים לקפה והוסיפו חלב אסור לשתות את הקפה. או במקרה והניחו מאכל חלבי מעל המיחם, והוסיפו מים רותחים מהמיחם לחמין, אסור לאכול את החמין.
אולם הדברים אמורים רק במידה ולא היה פי שישים מים מאשר המאכל החלבי או הבשרי שהונח מעל המיחם, במיחם גדול וכאשר הונח מאכל קטן יתכן ויש פי שישים מים. לדוגמא במיכל המכיל 30 כוסות מים רותחים, שהיה מלא, צריך שיונח מאכל בגודל של חצי כוס כדי לאסור את המים.
נקודה נוספת שיש לשים לב שהדברים נאמרו רק במידה והמאכל הונח ישירות על המיחם, אולם אם המאכל הונח מעל נייר אפיה, או נייר אלומיניום וכדומה, או מאכל בשקית ניילון, המים אינם נעשים בשרים או חלבים, משום שהם עוברים מכלי לכלי רק כאשר יש רוטב ביניהם, ולכן הטעם הבשרי או החלבי הבלוע בנייר אפיה \ נייר אלומיניום \ שקית אינו עובר למכסה המיחם.
במידה והמכסה היה רטוב עם כמות של מים ועליו הונח נייר האלומיניום שעליו השניצל, לא מועיל העובדה שיש הפרדה, ולדעת החוות דעת המים נחשבים בשריים מדור ראשון של טעם, ולכן אסור לשתות אותם עם חלב אף בדיעבד.
אולם במידה והמכסה היה רק לח, יש מחלוקת האם הטעם עובר במקרה כזה. דעת החוות דעת (סי' צב ביאורים סק"כ) שכמות קטנה של לחות לא נחשבת רוטב, ולא מעבירה טעמים מהנייר כסף למכסה המיחם. ואילו דעת היד יהודה שגם במקרה כזה הטעמים עוברים.
ולכן במקרה והיה רק לחות קלה, ניתן לצרף את דעת החוות דעת שזה אינו נקרא רוטב, ודעת הבית אפרים שגם אם עברו טעמים, זה אינו נחשב טעמים מדור ראשון, ולכן קפה שהוכן במים, או במידה והוסיפו מים חמים מהמיחם לסיר החמין המאכלים לא נאסרו.
אולם עדיין נשאלת השאלה במקרה שניתן להקל, האם מותר לכתחילה להעביר מים אלו לסיר החמין, או לערב מים אלו עם קפה. במקרה זה למנהג האשכנזים יש להחמיר בטעמים של דור שני, ואילו למנהג הספרדים ניתן להקל.
ניתז רוטב על המיחם
במידה וניתז רוטב בשרי על המיחם, ואין שישים במים שבמיחם כנגד העוף או הרוטב. למשל באחד מהדוגמאות המצויות הבאות: העבירו את סיר המרק המבעבע ונשפך מרק עוף, הוציא חתיכת בשר, עוף, תפוחי אדמה מהתבנית שעל הפלטה, וניתז רוטב בשרי על המיחם, גלש רוטב בשרי גלש בליל שבת וחלקו נזל מתחת המיחם. ובמידה למשל שיש במיחם 15 כוסות מים, ונשפך בערך רבע כוס רוטב על המיחם.
במקרה זה יש מחלוקת של החוות דעת והבית אפרים האם המים נחשבים בשריים בדור ראשון או בדור שני, וכיון שאין הכרעה עלינו להחמיר שהם נחשבים בשריים בדור ראשון של טעם, ולכן גם בדיעבד במידה וכבר מזגו את המים לקפה והוסיפו חלב אסור לשתות את הקפה.
אולם במקרה שלא ניתן לשער האם אכן כמות הרוטב שניתז יש בו אחד חלקי שישים מהמיחם, ניתן לצרף את הספק שמא אין שישים, ושמא הלכה כבית אפרים, וניתן להקל.
אולם עדיין נשאלת השאלה במקרה שניתן להקל, האם מותר לכתחילה להעביר מים אלו לסיר החמין, או לערב מים אלו עם קפה. במקרה זה למנהג האשכנזים יש להחמיר בטעמים של דור שני, ואילו למנהג הספרדים ניתן להקל.
תחב בקבוק חלב של תינוק למיחם
במקרה שבו האם תחבה חלק מבקבוק החלב לתוך מי המיחם, ולאחר מכן הבעל לקח מים רותחים מהמיחם ושפכו לתוך סיר החמין. לדעת החוות דעת כיון שטעם החלב עבר לבקבוק, ומשם למי המיחם בפעולה אחת, המים נחשבים חלביים מדור ראשון, ובמידה והוסיפו אותו לסיר החמין, החמין נאסרו באכילה. ועלינו להחמיר כדעת החוות דעת.
ובתנאי שכמות החלב היה אחד חלקי שישים ממי המיחם. וכן שכמות המים שהוסיפו היה אחד חלקי שישים מסיר החמין.
במידה ויש לנו ספק האם יש שישים, כיון שיש ספק נוסף ניתן להקל כדעת הבית אפרים.
אולם עדיין נשאלת השאלה במקרה שניתן להקל, האם מותר לכתחילה להעביר מים אלו לסיר החמין, או לערב מים אלו עם קפה. במקרה זה למנהג האשכנזים יש להחמיר בטעמים של דור שני, ואילו למנהג הספרדים ניתן להקל.
סיר בשרי לח שנגע במיחם לח
במקרה וסיר המכיל בשר או חלב בתוכו – לדוגמא סיר החמין – נגע במיחם, והמיחם או סיר החמין היו מעט לחים מבחוץ במקום הנגיעה.
במקרה זה מצד אחד לדעת החוות דעת אין כאן לחות המעבירה טעמים, ואילו לדעת היד יהודה יש כאן רוטב. אולם גם אם יש מחלוקת גם אם נאמר שעברו טעמים, לדעת הבית אפרים יש כאן טעמים בדור שני, ואילו לדעת החוות דעת יש כאן טעמים בדור ראשון, ולכן במקרה שהשתמשו במי המיחם לבשרי או חלבי ניתן להקל.
אולם הדברים אמורים רק במידה והיה לחות קלות שהסיר הזיע מעט. אולם במידה ומי המיחם גלשו, והיה כמות ניכרת של מים במקום הנגיעה, יש לנו רק מחלוקת אחת, ויש להחמיר.
אולם עדיין נשאלת השאלה במקרה שניתן להקל, האם מותר לכתחילה להעביר מים אלו לסיר החמין, או לערב מים אלו עם קפה. במקרה זה למנהג האשכנזים יש להחמיר בטעמים של דור שני, ואילו למנהג הספרדים ניתן להקל.
העבירו מים עם מצקת בשרית
במקרה שבו הגישו מרק עוף עם מצקת, ואחר כך ניקו אותה, ובמהלך השבת הוציאו עם אותה מצקת מים מהמיחם כדי להעביר מים לחמין שלא ישרף.
במקרה זה המצקת יש בה טעם בשרי של מרק העוף, ולכן המצקת הופך את המים לבשרי. הדברים אמורים רק במידה ואין במים פי שישים מהמצקת.
הצורה למדוד כמה הנפח של המצקת, הוא לקחת כלי מדידה מלא מים, להכניס את המצקת לתוכו, ולראות כמה מים יצאו מהכלי. ומידה ויצאו למשל 50 סמ"ק מים, צריך שיהיה במיחם 3 ליטר מים.
נציין כי אף שאסור למדוד במשבת, דבר זה נחשב מדידה של מצוה, ומותר למדוד בשבת. (משנה ברורה סי' שו ס"ק לה).
אמנם יש הלכה נוספת כי במידה ותחבו את המצקת הבשרית מספר פעמים בסיר, והמצקת עצמה למשל יש בה 50 סמ"ק, ויש מיחם שיש בו 14 ליטר מים, אולם הוציאו מהמיחם 5 פעמים מים באמצעות המצקת, עלינו להכפיל את נפח המצקת ב5, וצריך להכפיל ב60 50X5X60=15,000 ולכן כיון שיש רק 14 ליטר במיחם מי המיחם נחשבים בשריים.
במקרה ולקחו מצקת בשרי שלא השתמשו בה 24 שעות, אנחנו מניחים שהטעם הבשרי במצקת פגום, ולכן ניתן להתיר אף לכתחילה. בנוסף במידה ולא ידוע לנו שהשתמשו בה ב24 שעות האחרונות, יש כלל שאנחנו מניחים שסתם כלים לא נעשה בהם שימוש ב24 שעות אחרונות, ומי המיחם מותרים בדיעבד.
במקרה ומי המיחם הם בשריים לכל הדעות הם בשרים רק בדור שני של טעם, ולכן לספרדים מותר לכתחילה להשתמש במים לקפה עם חלב, ואילו לאשכנזים רק בדיעבד במידה ועורב כבר חבל מותר לשתותו.
אמנם הרוצה לתחוב מצקת בשרית שהשתמשו בה היום [הדוגמא המצויה הוא מצקת שהוציאו עימה מרק עוף] במיחם של מים המיועדים לשתית קפה עם חלב, יש מחלוקת בקרב הפסוקים הספרדים האם גם הדבר הזה הותר, או שרק בדיעבד עם תחבו בו מצקת בשרית, מותר לערב את המים לכתחילה עם חלב.
האם המיחם צריך הכשרה?
בכל המקרים שהרוטב הבשרי נגע במיחם, או שהמוצר הבשרי נגע ישירות במיחם, לדעת האשכנזים המיחם צריך הכשרה לפני השימוש הבא. שהרי אסור לכתחילה לחמם מים כדי לערבו עם חלב על סמך שהוא דור שני של טעמים. וגם בדעת הספרדים יש בכך מחלוקת הפוסקים האם מותר רק לערב את המים לאחר מעשה, או אף מותר מראש לכתחילה לחמם את המים כדי לשתות עם חלב.
מה הדין בשבת הבאה?
שאלה נוספת הנשאלת היא, במידה והמיחם נעשה בשרי ע"י אחד מהמקרים הנ"ל בשבת, אולם כבר עברו 24 שעות מהמקרה, לדוגמא בשבת הבאה, ולא הספיקו להגעיל ולהכשיר את המיחם, האם מותר להשתמש במיחם כדי לחמם מים בשבת? שאלה זו מצויה כאשר יש שבת וחג הצמודים, ובפרט כאשר יש שני ימי חג, כאשר הדבר אירע בתחילת החג או השבת, ורוצים לחמם שוב מים לפני שבת או בחג.
במידה ועברו 24 שעות מהמקרה, הכלי אינו אוסר בדיעבד את המים, אולם אסור לחמם בו מים לכתחילה. אמנם כתב החכמת אדם (כלל מח ה"ב) כי במידה ואין לו כלי אחר, אף שביכולתו להשאיל כלי מאחר, אינו חייב לקנות כלי אחר או להשאיל כלי מאחר, ומותר להשתמש בכלי לכתחילה ולחמם בו מים לשבת או לחג, אך יזדרז להכשיר את הכלי בהזדמנות הראשונה שהוא יכול.
