שאלה:
שלום וברכה
השו"ע אסר לגלח "מספריים כעין תער".
מהו כעין תער? הסביר הקיצור שו"ע הנפוץ (גנצפריד):
קע,א: "ואפילו לגלחם במספרים כעין תער דהיינו סמוך לבשר ולא משייר *כלום* מן השערות סמוך לבשר יש אוסרין".
ברצוני לדעת האם אפשר לסמוך על הסבר זה, ולגלח את הפאות הרבה, אבל שעדיין יראו את השיער וירגישו אותו, ולא יהיה חלק לגמרי כבתער. כמובן שזהו אורך הפחות מ5 מ"מ.
בנוסף כתב החפץ חיים ב'חומת הדת' לקראת סוף פרק ו:
"יש אנשים שמתביישין לישא פאת ראש, ומקצרין אותם כ"כ עד שלא נשאר *מאומה*, והוא נכנס בכלל הקפת פאת ראש לכמה פוסקים".
שני הפוסקים הנ"ל הינם מבין גדולי הפוסקים למעשה של יהדות אשכנז. ברצוני לדעת האם ניתן לעשות כדעתם, בפרט לאנשים שזה מזיק לנראות שלהם. ואם לא, אני מבקש לדעת הכיצד אפשר לחלוק על גדולים אלו, וכי הם לא פסקו לפי הדין?
נשמע דחוק להקיש מגילוח נזיר לגילוח כל אדם, וגדולים אלו לא אמרו כן.
תודה רבה!
תשובה:
כוונתם של פוסקים אלו הוא כםי הביטוי הידוע שלכלום גם יש איזה שיעור… כשאומרים שאם לא נשאר כלום אסור, הכוונה שצריך שישאר מעט – כדי לכוף שערה לראשה, שבזה נקטו האחרונים שהשיעור הוא 5 מ"מ כפי שציינת נכונה.
מקורות:
עי' חת"ס (או"ח סי' קנד), מלמד להועיל (יו"ד סי' סד), צור יעקב (ח"א סי' ק) דמבואר מדבריהם שיש צורך להשאיר עובי כדי שיכוף ראש השערה לעיקרה, והוא ע"פ דברי הרמב"ם (פ"ח מטומאת צרעת ה"ו). וכ"פ בשו"ת תורה לשמה (סי' שפט). ועי' בספר אוצר הידיעות (שטרן, ח"א פרק נה עמ' רו) ובספר לשכנו תדרשו שכתב דהוא כחצי ס"מ, שכן פחות מכך הוי השחתה.
