אדם שספר כל לילה בלי לפספס לילה אחד אלא שלא תמיד זכר לכוון לצאת יד"ח, פשוט ספר ללא כוונה האם ניתן להמשיך לברך?
כאשר מדובר במעשה שבמהותו הוא מצוה, זה נקרא שכיוון לצאת ידי חובה, הרי זו היתה כוונתו כשנעמד לספור, אחרת מה יש לו במעשה הזה… מדוע בירך?
זה נחשב כוונה למצוה ואין שום חשש.
שאלות שנצפות עכשיו:
מאמרים אחרונים
מדריכים הלכתיים
מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?
מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל
הרי כמעט כל דבר שעושים זה במהותו מצווה. כשאוכלים בסוכה או שאוכלים מצה. כשמתעטפים בטלית ומניחים תפילין. כשקוראים ק"ש. או הלל. וכולי וכולי. איזה מעשה איננו מצווה במהותו שבו נצטרך את הכוונה בשביל לברר שאכן היה כאן קיום מצווה?
לאכול יכול להיות סתם לתיאבון, אבל אדם שמניח תפילין לא הוא עושה זאת אם לא לשם מצוה? ודאי מונח בכוונתו.
אכן לאכול אפשר גם לתיאבון. אבל למה דווקא מצות? אפשר בשר ודגים וכל מטעמים!למה דווקא בסוכה? אפשר גם בסלון הבית! האם זה לא נעשה אוטומטית לשם מצוה?
לא בהכרח, זה חג… וכי בחול המועד הוא אוכל לשם מצוה? הוא אוכל כי החמץ אסור..
השאר תגובה