שאלה:
חבר שלי קרא לי לשיעור של רב בבית שלו (במסגרת מצומצמת של שישה תלמידים) וזה היה כשעה וחצי לפני השקיעה והייתי בטוח שהשיעור יארך לכל המאוחר שעה וקצת ואספיק בודאי ללכת להתפלל מנחה בביהכנ"ס.
אמנם למעשה השיעור היה ארוך מאוד ולא היה לי אומץ לצאת במהלכו והייתי ממש בלחץ מכל העניין, בקיצור יצא שהשיעור ארך למעלה משעתיים ואני-לא התפללתי מנחה.. ,(כמובן שאף אחד לא ידע מכך אחרת בטח שהיו משחררים אותי..)
למעשה בתפילת ערבית התפללתי גם תשלומין של מנחה
ורציתי לשאול ב' שאלות
א. מה היה עלי לעשות בסיטאציה כזאת (האם יש לזה איזכור בפוסקים מצד כבוד התורה וכדומה)
ב. האם נהגתי נכון שהתפללתי תשלומין (כי אם היה נחשב פשיעה אז לכאורה אין תשלומין)
תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה
ברור שהיה עליך לקום ולהתנצל שאתה צריך מנחה וללכת, אבל כאשר שגית ועשית זאת שלא מתוך אט נפש, אלא מחמת טעות או בושה שלא במקומה, אפשר להתפלל תשלומין. רק להבא כדאי לעבוד על הנושא הזה, להיות קצת יותר בטוח בעצמך ולא להתבייש הרבה… זה מכביד על החיים…
שיתקבלו התפילות.
מקורות:
ערוך השולחן אורח חיים סימן קח סעיף ה:
ומה נקרא אנוס לאו דוקא אונס גמור אלא אפילו לא התפלל בעוד שיש לו זמן להתפלל מפני שהיה סבור שעדיין ישאר לו זמן אחר אותו עסק שהיה מתעסק בו ובין כה וכה עברה לו השעה וכן מי שהיה טרוד בצורך ממונו שלא יבא לידי הפסד וע"י כך הפסיד מלהתפלל כגון שהיה אצל אדון לתבוע המגיעו ונמשך עמו בדברים עד שעבר הזמן והוא סבור שעוד לא יעבור הזמן או שעסק במסחרו להניח הסחורות על מקומם וסבור שישאר לו שהות להתפלל אחר שיגמור ויותר מזה אפילו ישב בטל והגיע זמן התפלה והיה יכול להתפלל ונתעצל ואמר עוד יש זמן להתפלל ואחר כך נשכח ממנו כי צריך להתפלל מקרי ג"כ אונס דשכחה הוי אונס [מג"א סקי"א] וכן כשישב לשתות בדמיונו שלא ישתכר ונשתכר ועבר הזמן הוי אונס כללו של דבר שלבד מזיד גמור הוי בכלל שוגג או אנוס או מוטעה ומשלים בתפלה הסמוכה כמ"ש:
