שאלה:
לעשות הפסק בבוקר
במקרה ויודעת שבערב היא לא תיהיה במקום נוח לעשות הפסק.
ויש לה הוראה לא לעשות מוך
והאם במקרה והתכוונה ככה ואז שאלה אותי ואמרתי שאברר וכבר היתה שקיעה האם אפשר להחשיב כהפסק
בתודה מראש
תשובה:
אם זה לא היה היום הראשון לראייתה, הבדיקה בבוקר עולה לה בדיעבד. יש שהחמירו בכך גם כאשר ראתה באותו היום דם גם אם הוא לא היום הראשון לראייה [והיינו ראייה ממש בבדיקה או יוצא מגופה ולא כתם על הבגד] אבל בזה יש להחמיר בדיעבד שכבר עשתה כך והיתה שקיעה.
מקורות:
הראב”ד בבעה”נ (שער הספירה והבדיקה עמ’ סח) שאפילו אם פוסקת ביום הראשון לראייתה מועילה בדיקת שחרית. וכן דעת הרשב”א בתורת הבית הקצר (שער חמישי כד.).
שיטה שניה, הרמב”ן (הל’ נידה פ”ב-ה”ב) שביום הראשון לראייתה לא מועילה בדיקת שחרית, וטעמו שחזקת כל יום הראשון טמא כיון שמעיינה פתוח ודמיה חוזרים, ולכן אף שפסקה בטהרה בבוקר, לא מועיל שחוששים שחזרה וראתה, אבל בשאר הימים מועילה בדיקה בבוקר. וכתב מרן הב”י (סימן קצו) שמזה שהרב המגיד (פ”ב מהל’ איסורי ביאה ה”ב) הביא את דברי הרמב”ן ולא כתב שהרמב”ם חולק עליו, משמע שסובר שדעת הרמב”ם כהרמב”ן.
ושיטה שלישית דעת הרא”ש (קיצור פסקי הרא”ש לנידה) שצריכה האישה לפסוק בטהרה סמוך לבין- השמשות. וחלקו הטור והב”י בדעתו, שדעת הטור שאביו הרא”ש כתב כן לעיכוב, דהיינו שאם בדקה קודם לכן אפילו בדיעבד לא מועיל. אבל הב”י סובר שהרא”ש כתב כן על הצד היותר טוב ולא לעיכוב.
ובשו”ע סימן קצו (ס”א) פסק שבעת ימים שהזבה סופרת מתחילים ממחרת יום שפסקה בו. וכך משפטה אם תראה ב’ ימים או ג’ ופסקה מלראות בודקת ביום שפסקה כדי שתפסוק בטהרה ובדיקה זו תהיה סמוך לבין-השמשות. וכתב הרמ”א וכן נוהגים לכתחילה, ובדיעבד אפילו לא בדקה עצמה רק שחרית ומצאה עצמה טהורה די בכך. וכתב הגר”א בביאורו (סק”ד) שהרמ”א בא לבאר את דעת השו”ע ולא לחלוק עליו. מבואר שדעת מרן השו”ע שרק לכתחילה צריכה לבדוק סמוך לבין-השמשות, אבל בדיעבד מועילה בדיקה שבדקה בבוקר ואפילו אם ראתה דם באותו יום שפסקה בו בטהרה.
ובסעיף ב’ פסק השו”ע ראתה יום אחד בלבד, ופסקה בו ביום צריכה לבדוק עצמה במוך דחוק ושיהא שם כל בין-השמשות. וכתב הסדרי-טהרה (סק”ו) שהשו”ע פסק כדעת הרמב”ם והרמב”ן. וכ”פ התהילה לדוד (סי’ סה). על יום הרשאון לראייה ראה ש"ך שם ס"ק ו.
