בס"ד

מהו מצות ערלה? מהו מצות נטע רבעי? האם היא נוהגת בימינו? כיצד מטפלים בפירות? מתי אסור לאכול פירות שגדלו בחצר הבית הפרטית? מתי מותר לתת ליהודי לאכול איסור, והאיסור הוא רק כשיהודי מודע לאיסור? האם ערלה נוהג בחו"ל? ומה ההבדלים המהותים בין חו"ל לארץ ישראל בהלכות אלו? מדוע בימי קדם לא היתה כלל בעית ערלה? ומדוע בימינו היא מאד נפוצה? מדוע משתלה צריכה כשרות? מה ההבדל בין כשרות רגילה למהודרת? באיזה מצבים עץ בוגר חוזר להיות ערלה? מה ההבדלים בין הגיל הבוטני של העץ לגיל ההלכתי?

ערלה

בפרשת השבוע נאמר בתורה מצות ערלה, במבט ראשון נראה כי מצוה זו פחות נוגעת לנו ביום יום, ולכל היותר היא נוגעת למערכת הכשרות אליה אנחנו סומכים, ואכן ביום יום אנחנו פחות חשופים למצווה זו, בפרט בחו"ל. אולם דווקא משום כך אנחנו לא שמים לב למקרים שונים שאנחנו בהחלט נתקלים בהם במהלך החיים, ובהעדר מודעות אנחנו עלולים להיכשל חלילה באיסור ערלה. והפתרון הוא ללמוד את ההלכות הללו כי שברגע האמת נכיר את המקרים שזה נוגע הלכה למעשה, ולכן השבוע נתמקד במקרים שונים שבהם יש לשים לב למצווה חשובה זו.

ההבדל בין ארץ ישראל לחו"ל

נקודה מרתקת נוספת הקיימת רק במצווה זו הוא השינוי במצווה בין ארץ ישראל לחו"ל, והלכה ייחודית מאד במצוות ערלה מפירות חו"ל. במאמר זה נמקד את התודעה הן לבני ארץ ישראל והן לבני חו"ל, וכיצד המצווה נוגעת לכל אחד בפן המעשי היום יומי.

מהות המצווה

התורה מצווה עלינו כי שלשת השנים הראשונות של כל אילן, פירות האילן אסורים באכילה ובהנאה, ויש צורך להשמיד את היבול. ורק מהשנה הרביעית ואילך הפרי מותר באכילה. [בשנה הרביעית הפרי מותר אולם הוא נקרא נטע רבעי – ראה הלכתו להלן].

לדעת רוב הפוסקים (דרך אמונה תרומות פ"א ס"ק נח צה"ל ס"ק צב; מנחת שלמה סי' ע ד"ה וכיון) גם בזמן הזה איסור ערלה הוא מהתורה.

כפי שנרחיב בהמשך ישנם כמה הלכות כיצד אנחנו מונים את גיל העץ. וחשוב לשים לב כי גיל העץ ההלכתי בהחלט שונה מגיל העץ הבוטני, כפי שהוא מוגדר אצל החקלאי או המשתלה.

בנוסף הלכה זו נוהגת רק באילנות, אולם עלינו להגדיר הלכתית מהו אילן, לא תמיד מה שאנחנו מכנים מבחינה בוטנית אילן, או פרי, הוא גם הלכתית אילן ופרי, ומצד שני ישנם צמחים שאנחנו מבחינה בוטנית מכנים אותם כירקות, אולם הלכתית הם אילנות ופירות.

בעקרון הכלל אמור להיות כי כל דבר שאנחנו מברכים עליו בורא פרי העץ יש בו ערלה, ומה שאנחנו מברכים עליו בורא פרי האדמה אין בו ערלה. אולם ישנם כמה מינים שאנחנו מסופקים מה הגדרתם ההלכתית, ולכן מספק אנחנו מברכים בורא פרי האדמה, משום שהמברך על פירות העץ 'בורא פרי האדמה' יצא בדיעבד. [להבדיל ממי שמברך בורא פרי העץ על דבר שברכתו האדמה שלא יצא וחייב לברך שוב]. אולם נשאלת השאלה האם בספק יהיה מותר לנו לאכול פירות ערלה? בהמשך נלמד איזה ספיקות חייבים בערלה.

נטע רבעי

מצוה נוספת שיש להקפיד עליה רק בפירות ארץ ישראל, הוא נטע רבעי, הפירות בשנה הרביעית קרויים נטע רבעי, ועלינו לאכול אותם בקדושה בירושלים [כלומר לאוכלם בטהרה במקומות בירושלים העתיקה שהתקדשו ע"י בי"ד]. אולם במידה ורוצים ניתן לפדות את הפירות על כסף, והכסף נעשה קדוש, ולכן מעלים את הכסף לירושלים, ושם קונים עימו פירות, ואז הקדושה עוברת לפירות ואותם אוכלים בטהרה בירושלים. כמו כן יש הלכה נוספת כי בערב פסח של השנה הרביעית למנין שמיטה, ובערב פסח של שנת השמיטה, יש להשמיד את כל הפירות או הכסף שטרם נאכלו.

למעשה בימינו אנחנו לא יכולים לקיים הלכה זו, כיון שאנחנו טמאים, ואין לנו אפשרות לאכול את פירות הללו בקדושה. ולכן אנחנו פודים אותם על כסף.

פדיון נטע רבעי

יש לכתחילה יש לפדות את הפירות בשווים, אך יש הלכה כי בדיעבד אם פדו פירות בשווי מיליוני דולרים על פרוטה [מטבע נחושת עתיק, השווה בערכו למשקל 1/40  גרם כסף – 0.025 גרם כסף]. בימינו שאין לנו אפשרות לאכול את הפירות בטהרה ויש ענין למעט כמה שניתן פירות או כסף הקדושים שאי אפשר לאכול אותם, נפסק כי לכתחילה יש לחלל את הפירות על פרוטה בלבד. ויש המחמירים לפדות על פרוטה ורבע.

יש שני אופציות, או לקחת מטבע קטן השווה בערכו פרוטה ורבע, ולפדות עליו את בצורה חד פעמית, ואח"כ להשמיד את המטבע. או לחלופין לקחת מטבע גדול, ובכל פעם לפדות על שווי של פרוטה ורבע מתוך המטבע, עד שהמטבע מתמלא.

לדוגמא אם יש לאדם מטבע של עשר ₪ ופרוטה ורבע שווה 10 אגורות, הוא יכול לפדות 100 פעמים נטע רבעי ומעשר שני במטבע עד שהמטבע מתמלא.

כיון שהלכה זו נוהגת בארץ ישראל, עלינו להתעדכן האם המטבע הקטן ביותר בארץ ישראל שווה בערכו לשווי פרוטה. ניתן להתעדכן בצורה קבועה באתר של בית המדרש להתיישבות בהלכה https://bhl.org.il/tools/%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%94-%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%98%D7%94-%D7%9B%D7%99%D7%95%D7%9D/. או במספר 026488888 שלוחה 33.

בעבר הספיק מטבע של 10 אגורות, אולם בשנים האחרונות ישנם עליות וירידות חדות בשווי הכסף, ולעיתים קרובות הוא שווה פחות. ונכון לעדכון האחרון ו' ניסן תשפ"ד שווי פרוטה הוא 13 אגורות, ולכן יש להשתמש במטבע של חצי שקל ומעלה.

השינוי בין עצי ארץ ישראל לעצי חו"ל

במצווה זו מצינו הלכה ייחודית מרתקת השונה מכל שאר ההלכות בתורה. להלכה נפסק כי האיסור ערלה האמור בתורה נאמר רק על עצים שגדלו בארץ ישראל. אולם עצים שגדלו בחו"ל אינם כלולים בכלל המצווה האמורה בפרשה. אולם נמסר לנו הלכה למשה מסיני כי יש לנהוג איסור ערלה גם על עצים הגדלים בחו"ל, ודינם כדין עצים הגדלים בארץ. אולם בהלכה נוסף כלל נוסף כי ספק ערלה בחו"ל מותר לכתחילה באכילה.

הגדרת ספק ערלה בחו"ל

ספק ערלה שונה משאר הלכות של ספק לקולא, משום שיש הלכות למשל תקנת דרבנן, שחכמים התירו לעבור על האיסור במקרים מסוימים של ספיקות, ומכל מקום אף שהקילו חכמים בספק אדם המדקדק ונמנע מלעבור על הספק יקבל על כך שכר. אולם בהלכה למשה מסיני נמסר כי יש איסור גמור לאכול במודע פרי ערלה מעצים שגדלו בחו"ל. אך ככל שהדבר אינו ברור, אף שיש הסתברות גדולה לכך שהפירות ערלה, נאמר בהלכה למשה מסיני שאין שום ענין להימנע מלאכול את הפירות.

ולכן כאשר יש כרם של ערלה בחו"ל, ואדם יושב ליד הכרם ומוכר ענבים, אף שיש הסתברות גבוהה מאד שהענבים הללו באו מהכרם, נפסק להלכה שאין כל מניעה מלאכול את הענבים הללו לכתחילה.

יתירה מזו מותר ליהודי לתת ליהודי אחר פירות ערלה מעצי חו"ל לכתחילה, כדי שחברו יאכל אותם. והגמרא (קידושין לט.) אף מספרת שהאמורא לוי אמר לאמורא שמואל, כאשר יש לך פירות ערלה שגדלו בבבל תן לי אותם בלי לספר לי שהם פירות ערלה, כדי שאני יאכל אותם.

ובדומה שני אמוראים נוספים מחכמי בבל רב אויא ורבה בר רב חנן היו בצורה קבועה נותנים אחד לשני את פירות הערלה שגדלו בשדותיהם בלי לספר להם שהדבר ערלה, וככל שהם לא היו מודעים לכך שזה ערלה, גם אם היה בכך סבירות וחשש, לא היה שום ענין להימנע מלאכול את הפירות הללו.

שכיחות ערלה בימינו

הלכות ערלה בימינו בצורה הפרקטית המעשית, מתחלקים לשני נידונים שונים, אכילת פירות ערלה ישירות מעצי פרי, קניה בשווקים תוצרת העלולה להיות בחשש איסור ערלה. וננסה למקד בנפרד את ההלכות הללו.

שכיחות הערלה בימי קדם

השלחן ערוך (יו"ד סי' רצז ס"ק יז) עומד על כך כיצד מותר לקנות ענבים מכרמי נכרים, כאשר ידוע לנו שיש נטיעות חדשות, או הרכבות והברכות [אחד הצורות לגידול עץ חדש, הוא לקחת ענף של עץ ישן, לכופפו ולהעבירו באדמה ולהוציאו במקום אחר, וכך הענף מניב פרי, וכאשר הוא משריש ניתן לנתקו מהעץ הישן. ובמקרה זה הדבר נחשב כאילו העץ ניטע מחדש ויש לספור שוב 3 שנים].

השלחן ערוך מבאר כי בחו"ל השאלה קלה יותר כיון שבכל ספק הדבר מותר. יתירה מזו גם כשאר אנחנו מכירים באילן מסוים כי הוא הרכבה או הברכה הרי ישנו מחלוקת תנאים האם צריך למנות מחדש שנות ערלה, ולגבי חו"ל אנחנו פוסקים לקולא, וסומכים על המקילים.

אולם לגבי ארץ ישראל היתר זה לא יועיל, שהרי אנחנו פוסקים לחומרא, אולם השלחן ערוך כתב כי בשנות הערלה הגפן אינו מניב יבול, וגם במקרה שהוא מניב יבול, היבול אינו איכותי ואינו ראוי לעשיית יין. ולכן אין מקום לחשוש שמא היין מקורו מערלה.

בבית יוסף (יו"ד סי' רצד סעיף יז) הוא מוסיף כי אמנם במקרה שנעשה הברכה כל עוד ולא נותק העץ הישן היבול ראוי לעשיית יין. אולם במקרה זה יש לסמוך על כך שערלה שהתערב בפירות שאינם ערלה, בטלים במידה והם פחות מחצי אחוז, והמציאות שגם כאשר יש הברכות בכרם היבול אינו מגיע ליותר מחצי אחוז מפירות הכרם.

במילים אחרות בימי קדם השכיחות של ערלה במציאות הייתה נדירה ולא מצויה, אפילו בגפו שיחסית לעצים אחרים מוציא יבול כבר בגיל צעיר יותר. ולכן לא היה התייחסות הלכתית לכך.

יש גם להוסיף כפי שנפרט בהמשך שלא מדובר בשלש שנים מלאות, ובמקרים רבים מדובר רק במעט יותר משנתיים, ובגיל זה רוב העצים אינם נותנים פרי איכותי, בוודאי שלא בשפע.

אולם מצינו כי לפני מעל 150 שנה הפתחי עולם (ב"מ קג.) עמד על כך שרוב הציבור במקומו [גליציה-פולין] נכשל באיסור ערלה, ורצה לעשות פתרון מהפכני שגדולי ישראל חששו שיצא מכך תקלות שונות, ולא הסכימו עימו. הרי שהיה מציאות נפוצה שנכשלים באיסור ערלה במודע גם בעבר.

מציאות גידול עצים בימינו

אולם בשנים האחרונות השתנה צורת הגידול של העצים, ונוצר צורך לחדד את המודעות, וכפי שנפרט.

אם בימי קדם החקלאי זרע גרעין או יחור באדמה, וטיפח את השתיל הקטן עד שהוא גדל, כאשר החקלאי עושה בעצם שני פעולות שונות במהותם, גידול וטיפוח השתיל, וטיפול שוטף בעצי פרי בוגרים. בשיטה זו ישנם שני חסרונות: א. לא תמיד השדה שהוא המקום האידאלי לגידול וטיפוח עצים בוגרים, הוא המקום האידאלי לגדל שתיל רך וקטן. ב. לא תמיד החקלאי שהוא מומחה לטיפול בעצים בוגרים, מומחה לטיפול בשתילים רכים. ולכן בימינו המקובל הוא להפריד בין הדברים, השתילים הרכים גדלים במשתלות המתמחות לכך, ויש בהם סביבה מתאימה לגידול שתלים רכים, ללא חשש מפגעי מזג אויר, מחלות, תולעים, חיות בר, ועוד. ורק כאשר השתיל נעשה עץ בוגר הוא מועבר לאדמת השדה של החקלאי המתמחה מלהפיק את היבול המירבי מהעץ.

הסדר זה הוא ההסדר הרווחי והכלכלי הטוב ביותר, אולם הוא נושא בחובו בעיה הלכתית לא פשוטה, משום שכאשר מעבירים עץ ממקום למקום מבחינה הלכתית במקרים רבים כפי שנפרט הדבר נחשב שנטיעת העץ מחדש, ואף שמבחינה בוטנית העץ בוגר הנותן יבול של עץ בן 4-5 שנים, מבחינה הלכתית העץ נולד מחדש, ויש למנות לו שוב 3 שנות ערלה, ובמשך 3 השנים הבאות העץ יהיה ערלה. ולכן המעבר לשיטת גידול במשתלות הקפיץ את אחוזי הערלה בשווקים.

דבר זה נוגע מאד גם לחצר פרטית, רוב האנשים שרוצים עצי פרי בחצר, אין להם את היכולת הטכנית והידע והרצון לגדל שתיל רך, ובפרט שלעיתים חלק ניכר מהשתילים הרכים אינם שורדים, והם רוצים עץ בוגר מוכן הנותן כבר פירות. וכאן יש בעיה משום שבקניית עץ במשתלה בחלק ניכר מהפעמים העץ נהפך לעץ ערלה, ויש להמתין 3 שנים עד שנוכל לאכול מפירות העץ. ולכן חשוב מאד לבחון את האפשרות של משתלה בכשרות מהודרת, והעברת השתיל לחצר בצורה מהודרת במידת האפשר, ובכך יהיה ניתן להנות מיד מפירות העץ, במידה ומבחינה טכנית הדבר יתאפשר. או לחילופין להחיות מודע שבמשך כשנתיים [וכפי שנפרט צורת מנין שנות ערלה], לא נוכל להנות מפירות העץ בחצר.

העברת עץ ממקום למקום

וכאן נשאלת השאלה מה דינו של עץ שנעקר ממקום אחד, והועבר לקרקע אחרת, והעץ ממשיך לתת פירות. האם אנחנו מתייחסים לגילו הביולוגי של העץ, או שנטיעת העץ בפרדס החדש או בחצר הבית נחשב נטיעה חדשה וייחודית.

במשנה (ערלה פ"א מ"ג) נאמר כי עץ מבוגר שהוצא מהקרקע וחזרו ושתלו אותו שוב בקרקע, במידה והוא היה ללא גוש עפר עימו הוא יכול לחיות, יש להתחיל ולמנות שוב את שנות הערלה, ולמרות שגילו הבוטני של העץ הוא גדול, מבחינה הלכתית גילו הוא 0 והוא נחשב בשנתו הראשונה. משום שהוא נעקר ונתלש וניטע מחדש, וצריך למנות שנות ערלה מהנטיעה החדשה.

אולם במידה והעץ נעקר יחד עם עפר שהוא יכול לחיות עימו, אין צורך למנות שוב שנות ערלה, וגילו של העץ נחשב כגילו הנוכחי, משום שהדבר נחשב שהוא לא נתלש כלל מהאדמה.

מה פירוש שהעץ יכול לחיות

הרשב"א (ח"ג סי' רכה) הסתפק כמה אדמה צריך שיהיה כדי שלא יחשב שהעץ נעקר ממקומו, האם מספיק שכמות אדמה שהעץ יוכל לשרוד כמה ימים, או שצריך כמות אדמה שהעץ יוכל לחיות בעזרתו שלש שנים, וסיים שנראה שבחו"ל ניתן להקל שדי בכמה ימים, אולם הביא תוספתא שמשמע שצריך להחמיר.

הפתחי תשובה (סי' רצד ס"ק יג) הביא להלכה 3 שיטות: הפרח מטה אהרון (ח"ב סי' עה) הבין שלמעשה מסקנת הרשב"א שצריך להחמיר גם בחו"ל. הלבושי שרד (יו"ד סי' רצד) סבר שלכתחילה אסור להעביר עץ עם גוש האדמה גם בחו"ל, כדי לפטור.  ורק בדיעבד יש לשאול מומחים האם העץ יכול לשרוד. ואילו השיבת ציון (סי' מט) סבר שמסקנת הרשב"א שניתן להקל בחו"ל, אך בארץ ישראל אפשר להתיר רק אם העץ הועבר יחד עם גוש אדמה שהוא יכול לחיות עימו 3 שנים.

וכן פסקו הלכה למעשה רבי איסר זלמן מלצר (כרם ציון אוצר פרי הלולים עמ' צד) והרב קוק (משפט כהן סי ח).

אך החזון איש (ערלה סי' ב' ס"ק יב) הוכיח שהרא"ש (ערלה פ"א מ"ג) סבר שדי שהעץ יכול לחיות כמה ימים כדי שיחשב המשך של הנטיעה הראשונה, וסבר שכיון שהרשב"א מסופק בדבר, ולרא"ש הדבר ברור, הלכה כרא"ש גם בארץ ישראל.

גם רבי שלמה זלמן אויערבך (מנחת שלמה ח"א סי' סט) הוכיח שגם דעת הרמב"ם (מע"ש פ"י הי"ב) שדי בכך שהאילן יוכל לחיות כמה ימים.

הלכה למעשה הורו החזון איש ורבי שלמה זלמן אויערבך שיש לבדוק את העץ ע"פ מומחים, אם העץ כל הזמן הראה על חיות עד שנקלט בקרקע החדשה [תהליך הקליטה ע"פ ההלכה הוא 14 יום] אין צורך למנות שוב שנות ערלה. אולם אם העץ הראה בתחילה מעט סימני כמישה והפסקת הצמיחה, ורק אח"כ נקלט בקרקע וחזר לחיות, הרי זה סימן שכמות האדמה שעימה הועבר לא היה מספיק, ורק בזכות הנטיעה החדשה חזר לחיות, ולכן זהו עץ חדש.

גידול העץ בעציץ

אולם יש הלכה נוספת כי צמח הגדל בעציץ ללא נקב נחשב תלוש מהקרקע, ונשאלת השאלה האם צמח שגדל בעציץ ללא נקב, ואח"כ הוציאו אותו מהעציץ ושתלו אותו באדמה, האם צריך להתחיל למנות את שנות הערלה מחדש?

בשאלה זו נחלקו פוסקי זמנינו, וזה עיקר הנושא של כמה הכשרות מהודרת.

לא נכנס כאן למכלול השאלות בענין, אך רק נסכם את הדעות להלכה:

רבי צבי פסח פרנק (כרם ציון פ"ז ה"ב) רבה של ירושלים סבר שאכן אם העציץ לא היה נקוב כאשר מעבירים את העץ לקרקע או לעציץ נקוב יש למנות מחדש את שנות הערלה.

ואילו רבי איסר זלמן מלצר (כרם ציון פרי הילולים עמ' צד) סבר שאף אם הלכתית העץ בעציץ נקוב אינו נחשב כעץ מחובר לקרקע, אין צורך למנות מחדש את שנות הערלה.

החזון איש (ערלה סי' ב ס"ק יג) הסתפק בהלכה זו, ונראה שנטה מסברא להתיר, אולם למעשה סבר שהדבר עדיין ספק להלכה.

שאלה נוספת היא האם עץ שגדל באדמה הנתונה ביריעות  פלסטיק נחשב עציץ נקוב, כיון שהשורשים יקרעו את השקית בהמשך?

שאלה נוספת היא מה גודל החור שיחשב כעציץ נקוב. יש לעשות חור בגודל הלכתית מתאים ונאמרו בכל כמה דעות מה שיעור החור המתאים. מאידך מבחינת בעל המשתלה צריך שהחור לא יהיה גדול מדי כדי שהאדמה הבוצית המים וחומרי דישון לא יברחו מהעציץ.

שאלה מרכזית נוספת הוא העברת העציץ במשך זמן קצר ברכב מעל כביש סלול [שאינו ראוי לזריעה], האם עדיין יש לעץ שם של עציץ?

משתלה בכשרות רגילה ומהודרת

הכשרות במשתלות, נועד ליצור מציאות שבה ניתן למנות את שנות הערלה מתחילת נטיעת השתיל, ובכך לחסוך שנים יקרות שבהם העץ מניב יבול רב ומשובח, והם נאסרים באיסור ערלה. [יש נקודה נוספת הנוגעת להלכות כלאים, המצריך כשרות במשתלות, אולם על כך יש צורך במאמר נפרד].

אולם הכשרות נועדה לשני מטרות שונות, מטרה אחת היא להציל את עם ישראל באופן כללי מהצפת השוק בערלה. ומטרה שניה היא לאפשר ללקוח ליהנות מעץ שאין עליו חשש ערלה כבר בשנתו הראשונה או השניה בפרדס או בחצר הפרטי.

ההבדל בין שני המטרות הללו הוא כי כשרות שמטרתה להציל את עם ישראל מהצפת השוק בערלה, אין אינטרס חזק לבעל המשתלה או לחקלאי הלוקח מהמשתלה לקחת דווקא בכשרות, והוא מצריך הסברה רבה על חשיבות הענין, וצורת שונות של יצירת אינטרס כלכלי, ולכן הכשרות משתדלת שלפי חלק ניכר מהשיטות העץ אינו ערלה, וגם אם ישנם שיטות שהפרי עדיין ערלה. במילים אחרות הכשרות עושה את המקסימום האפשרי תוך שהוא מנסה שמבחינת בעל המשתלה המאמץ יהיה המינימום הנדרש כדי ליצור שיתוף פעולה.

מאידך כאשר יהודי ירא שמים פונה למשתלה כדי לקנות עצים שאין בהם חשש ערלה, והוא פונה לכשרות מהודרת, הכשרות תדרוש מהמשתלה את מקסימום ההידור האפשרי, כדי שלרוב המוחלט של השיטות לא יהיה חשש ערלה בפירות העץ.

במקרה ויש למשתלה קהל לקוחות המהדר במצוות, יש לבעל המשתלה אינטרס להתאמץ לקבל הנחיות מחמירות יותר של הכשרות, גם אם הם מצריכים מאמץ גדול יותר.

מה עושה הכשרות?

נקודה מרכזית שהכשרות עושה היא הדרכה מתי לנטוע את העציץ, וכפי שנבאר במאמר הבא כיצד ניתן להרוויח שנה, והקפדה שאכן הרוויחו את השנה הזו.

כדי שנוכל למנות את שנות הערלה של האילן משתילתו, עלינו להיצמד לכלל אחד שלא יהיה רגע אחד שהאילן תלוש מהקרקע, ולכן האילן תמיד צריך להיות יחד עם גוש אדמה גדול מספיק שהאילן יכול לחיות עימו.

המציאות בימינו כי כמות העפר בעציץ במשתלה מספיקה היטב שהעץ יוכל לחיות היטב, וע"פ רוב לדעת מומחים רבים הוא גם יוכל לחיות 3 שנים. ובצירוף שעיקר הלכה הוא כדעת החזון איש ורבי שלמה זלמן אויערבך ניתן להכשיר את המשתלה למהדרין. אולם הכשרות משגיחה שהעציץ חזק ואינו נסדק וסוג האדמה אינה מתפוררת מטבעה, משום שלעיתים מדי פעם האדמה מתפוררת מעצמה, והעציץ נסדק וכדומה והעץ מתחיל להראות סימני כמישה, ואז העובד במשתלה מטפל בעציץ והוא שב לחיותו [לעיתים מספיק לחיצה קלה להדק את האדמה] אולם מבחינה הלכתית העץ כבר נעקר וניטע מחדש, וצריך להתחיל את שנות הערלה מחדש.

נקודה נוספת ומרכזית שהכשרות עושה היא לגרום לכך שהגידול של העצים יחשב לכמה שיותר שיטות כעציץ נקוב. ובכך גם תלוי עד כמה הכשרות מהודרת.

סיכום

השבוע למדנו את הרקע של הלכות ערלה בימינו.

בארץ ישראל בחצר פרטית עלינו להיות מודעים לנושא של ערלה. ראוי לנסות להשיג עץ שבהעברתו לכמה שיותר שיטות הוא נחשב, או להקדים את העברתו בגיל צעיר יותר, ולחילופין ניתן להחמיר להמתין עוד מעט עד שנהנה מהיבול.

בנושא כשרות על המשתלה, יש לשים לב כי לעיתים יש למשתלה כשרות של רב חשוב שנועד לתת אישור שנעשה במקום השתדלות מינימלית למנוע הפצת השוק בודאי ערלה, אולם נותן הכשרות סבור שעדיין ראוי להדר ולהחמיר ולמנות שוב שנות ערלה. ולכן בקנית עציץ של עץ פרי, ראוי ליצור קשר עם הכשרות, ולהבין באיזה רמת כשרות מדובר, וכן לקבל הנחיות כיצד להעביר את העציץ לחצר תוך יצירת מצב שבו לכמה שיותר שיטות הדבר לא יחשב כעקירת העץ ונטיעתו מחדש.

מאידך בחו"ל כמעט תמיד יש בכך ספק שמא אין כאן נטיעה מחדש, וניתן לסמוך על כך שאפשר למנות את שנות הערלה מתחילת השתילה במשתלה, אולם יש לברר במדויק את תאריך השתילה [אך במידה ולא ניתן לברר זאת, ויש ספק דעת השיבת ציון (סי' מט) שהדבר נחשב ספק ערלה, והוא מותר בחו"ל]. ולעיתים מצוי בשנה השלישית ההלכתית שהעץ נותן פירות, וצריך להיזהר שלא להנות מהם ולהשמידם.

בנוגע לפירות בשווקים פירות שגדלו בחו"ל בין בארץ ובין בחו"ל אין צורך לחשוש, אולם על פירות שגדלו בישראל נפרט בשבוע הבא מתי צריך לחשוש, וכיצד להתמודד עם הדבר.

בשבוע הבא נבאר כיצד מונים שנות ערלה, וכיצד נדע מה גילו ההלכתי, ומדוע ע"פ רוב די להמתין שנתיים, ומתי כדאי לנטוע את העץ.

באיזה מינים מצויים חששות ערלה ומדוע. דינם בארץ ובחו"ל.

האם יש ערלה בעצים שניטעו למטרות שונות, בגינה ציבורית, עץ פרי הגדל ברחוב ביער. ועוד.