שאלה:
אני מנסה להבין את הכלל הזה בדיני תחומין.
חפץ שהוא הפקר, מוגבל לרדיוס של 2000 אמה, ואם הוא הגיע באופן מן האופנים מחוץ לתחום שלו – אסור יהיה לגעת בו?
למשל, אם היה תפוח הפקר, שגוי הוציא מחוץ לתחום של התפוח, וידוע שהתפוח יצא מה"תחום שלו"
האם יהיה אסור לגעת/לאכול את התפוח בשבת ויו"ט?
תשובה:
שלום וברכה
מקום השביתה של חפץ הפקר או כשל זה הבא לזכות בו. מקום החפץ מצד עצמו אינו הקובע.
מקורות:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תחומין סימן שצז סעיף יד – טז
סעיף יד
בור של יחיד הרי הוא כרגלי בעליו; ושל אותה העיר, כרגלי אנשי אותה העיר; ושל הפקר, כרגלי הממלא.
סעיף טו
נהרות המושכים ומעיינות הנובעים הרי הם כרגלי הממלא; היו באים מחוץ לתחום לתוך התחום, ממלאים מהם בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב.
סעיף טז
מילא מים מבור של הפקר לצורך חבירו, הרי הם כרגלי הממלא.
לא בטוח שירדתי לסוף דעתכם. ממה שאני מבין התפוח ההפקר יהיה מותר. אם זו אכן כוונתכם, איך זה מסתדר אם המשנ"ב שאומר שאסור לאכול את התפוח? אני צריך סדר כאן בנושא. תבורכו מן השמיים.
זה המקור:
שו”ע או”ח ת”ה ט’ ומ”ב ס”ק נ”ב.
היכן ראית שם שמדובר בהפקר? פרי שיש לו תחום והוציאו אותו חוץ לתחום על ידי גוי מה דינו? זה הנושא שם.
"פרי שיש לו תחום והוציאו אותו חוץ לתחום על ידי גוי מה דינו"? זו בדיוק השאלה שלי.
אנסה לחדד את השאלה:
פרי הפקר (שלא כמו מים ממקור מים זורמים שתמיד בתנועה), שיצא מהתחום שלו (מתחום התפוח) למשל ע"י גוי, ואיכשהו הגיע לידיי בשבת, וידוע לי במאה אחוז שהתפוח יצא מהתחום שלו – האם במקרה כזה יהיה מותר לי לגעת בתפוח בשבת?
פרי הפקר אין לו תחום, ציטטתי לך בזה מדברי השו"ע. התחום שלו מתחיל כאשר אדם זוכה בו. לפי רגלי הזוכה.
הגמרא במסכת שבת דף קכא: אומרת שכאשר יש מים נובעים, המים מותרים בשימוש בשבת (אפילו שבאו ממקום שיותר מאלפיים אמה), ואין בעיה של תחום אך ורק בגלל שהמים "ניידים". ע"כ תורף דברי הגמרא.
עכשיו על זה אני בא ושואל:
מכלל הן אני שומע לאו,
שכאשר מדובר במים (או כל חפץ אחר) שהם הפקר, והם לא ניידים, אין הכי נמי באמת יהיה אסור להשתמש בהם אם הם יצאו מהתחום שלהם.
אז אני לא מבין איך התשובה שנתתם לי מתיישבת עם דברי הגמרא
בא לחדש שאפילו אינם הפקר כיון דניידי לא קנו שביתה, ראה משנה ברורה שצז, לז.
עיינתי.
לפי זה, הגמרא מדברת במים ששייכים למישהו ואינם הפקר, כך צריך לומר?
אז בעצם אין הכי נמי, אם היו מים שהם הפקר (וכן כל חפץ שהוא הפקר), אין להם שום הגבלה של 2000 אמה?
אז עכשיו נותר לי לברר לגבי ההגבלה על חפץ שיצא מתחומו. כאשר החפץ שייך למישהו מסוים, אז באמת הוא יהיה מוגבל ואסור יהיה לגעת בו או לאוכלו?
אני רואה שאנחנו חוזרים בצורה מעגלית על אותם דברים…
לגבי בור הרי הסביר שם המשנה ברורה ס"ק לה שאף שהמים אינם נמשכים כיון שהם הפקר השביתה היא כרגלי הממלא ועל כך ייסדנו את עיקר הדברים לעיל…
השאר תגובה