שאלה:
לדעת השו"ע ומנהג הספרדים לברך הגומל בכל נסיעה מעיר לעיר אם נוסע שיעור פרסה, אבל מה המקור או הסברא לומר כי גם אם יש בנסיעה הלוך וחזור שיעור פרסה זה מצטרף כדי לברך הגומל? לכאורה אם אין שיעור פרסה בכל כיוון לא הוי מקום סכנה וקיי"ל סב"ל , האם יש ראשונים שכתבו שאפשר לצרף שתי נסיעות כדי לברך הגומל או שזו רק דעת הפוסקים בני זמנינו ועל מה סמכו שאפשר לברך?
תשובה:
לגבי המקור ראה בילקוט יוסף סי' קי וכנראה כך קיבל מאביו, אני רק יכול לומר סברא בדבר ועל פי האמור שם, אם הנושא היה הריחוק מהעיר, אין היגיון לתלות זאת באופן הנסיעה, ולומר שאם אתה רכוב על חמור זה פרסה ממש ואם אתה ברכב זה נמדד בזמן – 72 דק', שהרי אתה מרוחק מהעיר בדיוק באותה מידה… אלא הנושא הוא שעצם השהייה הממושכת בדרך יש בה סכנה סטטיסטית. זה אכן דבר חידוש, אבל יש בזה סברא רבה. בעל האור לציון אכן נראה שהתחבט בענין וסבר שבכלל לא מברכים אא"כ היתה סיבה מיוחדת ולא בכל נסיעה סתמית כמובא בילקוט יוסף שם. לדבריו, עצם הסכנה הסטטיסטית מתאונות דרכים מחמת משך הזמן – לא היתה הסיבה הראשונית לתקנת חכמים.
רק אם יורשה לי לציין דבר נוסף, מנהג כל בני ספרד לברך אם יש 72 דק אפילו בהצטרף זמן הנסיעה חזור, ויש לנו כלל שאין אומרים סב"ל במקום מנהג לברך.
אגב, צריך לשים לב שזה דווקא ב72 דק בין הערים ולא להכליל בטעות גם זמן נסיעה תוך עירוני.
אינני יודע לומר כל בני ספרד כיון שאין בזה מקור ברור, אבל כך אכן כתוב בילקוט יוסף.
טעות גמורה לומר שכל בני ספרד נהגו לברך הגומל בם בהצטרף הנסיעה הלוך וחזור לשיעור פרסה.ממש לא, ובפרט שעדיין לא מצאתי מקור לכך. אא"כ יש בנסיעה אחת לכל כיוון שיעור פרסה ובפחות מכך לא הוי מקום סכנה ואין לברך .כך פסק פסק השו"ע סי ריט ס"ז ועי' בשו"ת עמק יהושע ( ממאן) ח"א או"ח סי מ' שכן משמע מדבריו שרק אם יש בשהיה אחת שיעור פרסה יש לברך, הא לאו הכי אין לברך. ובכלל על סכנת תאונות דרכים זה לא היה בכלל התקנה והמנהג לברך הגומל. רב התאונות הם בגרמא או בגירי דליה ועל זה לא תיקנו לברך הגומל והכבישים בזמנינו עוברים בין ישובים ולאורך הדרך כמו בכביש 6 יש תחנות דלק ורענון וחנויות נוחות והכבישים מוארים בלילה ואין שום סכנה בכביש עצמו אלא הנהגים עושים את הכביש מסוכן ומה שטוענים כי אע"פ שבטל הטעם לא בטלה התקנה ולכן המנהג בעינו עומד לברך על כל נסיעה בכבישי הארץ, איני יודע מה זה שייך כאן .אשמח לדעת אם טענה כזאת נזכרה בפוסקים בנידו"ד.ואולי רבני בית ההוראה יתיחסו לכך.
השאר תגובה