שאלה:
שלום,
1. מה דין מקלט משותף ? אני מתכוון לקיים שם בדיקה בליל יד, אך האם עליי למוכרו לגוי? את חלקי בשותפות במקלט? האם צריך הסכמה מכל הדיירים? מדובר בהרבה דיירים שחלקם לא שומרי תו"מ. כמו כן האם אני צריך לבדוק בחדר מדרגות מלבד מהכניסה שלי גם בכניסות אחרות של הבנין? או רק בכניסה שלי? וכן לגבי קומות עליונות יותר?
2. מה לגבי יינות קלים ( עם אחוז אלכוהול נמוך) יינות מתוקים ותוססים שקל לשתותן, כיוון שרובם מבושלים, כתוב במשנ"ב שיותר טוב לצאת עם יין לא מבושל מאשר מבושל , אך אם השתייה קשה עם יינות לא מבושלים, ורוצים לשתות יין קל שהוא מבושל בדר"כ ?
תשובה:
שלום וברכה
1. אם אתה עושה בדיקת חמץ מדוקדקת במקלט אין חובה למכור לגוי, ההמלצה היא תמיד למכור כי קשה לבדוק היטב, בדרך כלל הוא מלא בחפצים של אנשים מבני הבנין. יש לדאוג שכל החדר מדרגות יבדק, ובמקביל תמכור לגוי את כל החמץ שלך שנמצא ברכוש המשותף. כניסות אחרות אינם מענינך, המיספור של הבנין אינו רלוונטי החלק שלך הוא רק בכניסה שלך.
2. אפשר להשתמש בכל היינות שהזכרת, רק לדעת שיין קל בדרך כלל מעורב במים ולכן אין לערב בו מים נוספים, מה שעלול לגרום לספק בדבר ברכתו. אפשר לערב מיץ ענבים טבעי מאה אחוז. אדם שמתקשה בשתיית יין אפילו מעט, ולא יכול אפילו לערב רבע כוס יין, יוצא לכתחילה במיץ ענבים טבעי מאה אחוז, וכך היה מנהגו של החזון איש ועוד מגדולי ישראל.
אסור למכור את המקלט לגוי – והעושה כן עובר על איסור דאורייתא של לא תחנם, מעבר לכך, אם המכירה בוצעה על-ידי שליח – אין לה תוקף, כי אין שליח לדבר עבירה.
גם במכירה לערבים – ישנם פוסקים רבים האוסרים למכור דירה לערבים, גם לדעת הסוברים שאין איסור לא תחנם בגויים שאינם עובדי עבודה זרה, יש להימנע מלמכור דירה לערבים מחמת שיש מצווה לדאוג שהארץ תהיה בידי היהודים ולא תשתקע בידי הגוים, ולכן מותר לקנות קרקע מגוי אפילו בשבת כמבואר בשולחן ערוך. אך ישנה עצה אחרת – להשכיר.
מוכרים את החמץ ומשכירים את המקום. כל מה שכתבת ידוע לרב המוכר ומה חושב בעל החמץ אינו רלוונטי.
דעת ה"מקנה" אינו רלוונטי?
אין דעת מקנה בלי קונה אלא בזכין מה שאינו קשור כאן.
למה אינו קשור לכאן? [פשוט לא הבנתי את תשובת כ"ת].
לקנות חמץ בשוויו אינו זכות בדוקא, ולכן זכין ודאי אין כאן, ואם הגוי לא יתכוין ברצינות יש לדון אם יש כאן מקח.
האם כוונתכם לומר – שהרב נחשב כ"קונה"? א"כ, אז לא כ"כ הבנתי, כי הרי הרב אינו "קונה" את החמץ, הוא הרי רק שליח של המשלח למכור את החמץ, לא כך?
הרב מוכר והערבי קונה.
על מי הרב התכוון ש"לקנות חמץ בשוויו אינו זכות בדוקא, ולכן זכין ודאי אין כאן", על ה"ערבי" [הקונה]?
כן.
השאר תגובה