שאלה:
שלום הרב
בחזון עובדיה הביא שכלי מתכות די להם בהדחה בלבד שכן רוב תשמישם הולך בדברים קרים ולכן הם לא בולעים כלום.
מה הרעיון שעומד מאחורי זה, הרי אם נבלע אפילו פעם אחת זה כבר בלוע ברותחין וצריך להוציא את החמץ? ואף על פי שזה כלים סתם שלא בני יומם וטעמם פגום זה נכון לכל הכלים ומצרפים אותו רק בדיעבד
תשובה:
רוב תשמישו. ברשב"א (בשו"ת ח"א סי' שע"ב ותתי"ז וח"ג סי' רע"ט) מבואר, שהולכים אחר רוב תשמיש הכלי, ולכן בקערה שמשתמשים בה בד"כ ככלי שני, אף אם יתכן שהשתמשו בה גם ככלי ראשון, מספיק מעיקר הדין להכשירה בכ"ש. וכך פסק המחבר (סי' תנ"א סעי' ו' וכ"ה). טעם הדבר הוא (כ"מ ברשב"א שם, וכ"כ הרמ"ע מפאנו סי' צ"ו), שהרי גם אם בלע פעם בצורה אחרת, שטעונה הכשר חמור יותר, הרי כבר עבר מעל"ע, וא"כ הוא נטל"פ ואינו אוסר מן התורה, ובאופן זה לא גזרו חכמים שמא יטעה וישתמש כך גם בכלי בן יומו. ובאמת אם בלע בצורה חמורה יותר במעל"ע האחרון, שאז הבליעה היא נטל"ש, גם המחבר מודה, שיש להכשיר כפי צורת אותה בליעה (רמ"ע שם, וכ"פ המ"ב שם ס"ק מ"ו בשם האחרונים).
אמנם הרמ"א שם מחמיר בזה, שאפילו כוסות שיש לחשוש ששרה בהם פעם לחם מעל"ע, או עירו לתוכם חמץ מכ"ר, צריך להגעילם בכ"ר (או למלאות ולערות שלשה ימים – מ"ב ס"ק ק"נ). הט"ז (ס"ק י"א) מפרש שזו חומרא בעלמא, מפני המון העם, שלא ידעו לחלק בין רוב תשמישם או לפעמים. ובפמ"ג (במש"ז שם) מפרש, שהרמ"א מחמיר לשיטתו, שאוסר נטל"פ בפסח. ומ"מ להלכה כשר בדיעבד, אם הכשירו כפי שמשתמש ע"פ רוב (מ"ב ס"ק מ"ז בשם אחרונים).
החזו"א (או"ח סי' קי"ט ס"ק ט"ו) נוקט, שבכלי שתשמישו בדבר חריף אין הולכים לכ"ע אחר רוב תשמישו, שהרי חריף מחזיר הבליעה לשבח. וע"ע' במועדים וזמנים ח"ד סי' רפ"ב.
