לתרומות לחץ כאן

קדיש – ספרדים / לא תתגודדו בבית הכנסת

שאלה:

אני ספרדי ואבא שלי נפטר לפני 11 חודש, אני גר בארה״ב והייתי בארץ חודש עם אמא ואחרי החודש חזרתי לארה״ב בארץ התפללנו בבית כנסת מרוקאי לפי המסורת שלנו וכשחזרתי אני מתפלל בחב״ד ובגלל שיש לי חיוב אני גם עד עכשיו עד ה11 חודש הייתי שליח ציבור ואומר קדישים שלוש פעמים ביום….

הרב שלי חב״דניק אמר שאחרי 11 חודש מפסיקים קדיש אבל עכשיו הגעתי לארץ ואמרו לי שאנחנו ספרדים מפסיקים לשבוע ואז חוזרים שלושה שבועות עד 12 חודש להגיד קדיש.

חזרתי והרב החבדניק והקהילה קצת מסתלבטים עליי ואני לא יודע לפי איזה מנהגים עליי לפעול לפי חב״ד או לפי מנהג המשפחה שלי ומה שאני מרגיש קשור אליו? מצד שני החב״ד זה הבית שלי עכשיו והקהילה שלי אני השליח ציבור

תשובה:

שלום וברכה

ודאי שבענין זה אתה נוהג כמו בני עדות המזרח, שרק מפסיקים שבוע ואחר כך חוזרים להתפלל עד תום הי"ב חודש.

אלו מנהגיך וזה לא וגרע כלום ממנהגי המקום שאתה שם, ואין סיבה להמנע מכך.

במציאות היום שבכל בית כנסת, גם בחב"ד נמצאים אנשים מכל העדות והחוגים, מאפשר לומר את הקדיש לפי המנהג שלך, רק בנוסח התפילה אתה צריך להתפלל כשאתה ניגש לפני העמוד כפי מנהג המקום.

בשורות טובות.

מקורות:

אצרף לך סיכום של עיקרי הדינים בשאלה זו בזמנינו:

יסוד החיוב לנהוג כפי מנהגי המקום בענינים אלו, הוא מסוגית הגמרא ביבמות יד ע"א, שם נתבאר בארוכה שאין לנהוג בעיר אחת בשני מנהגים שונים כדי שלא תרבה המחלוקת בין בני העיר וכדי שלא יראה כשתי תורות. אולם, דין זה אינו אמור אלא בעיר שמגובשת לקהילה אחת עם בית דין אחד וכו', אבל אם יש בעיר קהיחלות שונות, כל קהילה רשאית לנהוג בענינים אלו כפי מנהגיה. בשו"ת הרשב"ץ ח"ג סי' קעט הוסיף, שדין זה אמור גם כששתי הקהילות נשמעים להוראות בית דין אחד, כיון שסוף סוף ידוע לכל שהן שתי קהילות נפרדות ומנהגיהם חלוקים.

בספרי האחרונים נחלקו אם דין זה נוהג דוקא בחילוקי הלכות או גם בענינים שאינם אלא מנהג בעלמא, כמו נוסח אמירת הקדושה וכו'. באשל אברהם בוטשאטש סי' נא כתב, שבעניני מנהגים לא נוהג איסור זה וכל אחד יכול לעשות כמנהגו. וכ"כ בס' חסד לאברהם תאומים מהדו"ק או"ח סי' ט. אולם, מדברי המגן אברהם סי' תצג ס"ק ו מבואר שאף בענינים אלו יש להחמיר לעשות כמנהג המקום, וכך הכריע בשו"ת חתם סופר ח"ו סי' פו, וכדבריהם נראה בשו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תקלב.

בס' כתר ראש הובא, שהגר"א הורה לרבי ישראל משקלוב תלמידו , שבעת נסיעתו בין הספרדים יתפלל כמותם גם את התפילות שהוא אומר בלחש בינו לבין עצמו. וכ"כ רבי ישראל משקלוב בספרו פאת השולחן פ"ג סי' יד. אולם, להלכה לא נוהגים כך, כמבואר בשו"ת משיב דבר סי' יז, ואת התפילות בלחש נוהגים לכו"ע שכל אחד עושה כמנהגו.

בזמנינו נהגו להקל מאוד בכל הענין הזה מכמה טעמים: א. בזמנינו בכל עיר יש הרבה קהילות מכל הסוגים, וממילא כל אחד רשאי לנהוג כמנהגו כאמור לעיל. ב. בשו"ת פרשת מרדכי סי' ד כתב, שדין זה אינו נוהג מעיקר הדין אלא לענין שאלות המתחדשות במשך הדורות, אולם דבר שכבר נחלקו בו גדולי הדורות, ויש נוהגים כך ויש כך, אין בכך חשש מחלוקת וממילא כל אדם רשאי לנהוג בזה כמנהג אבותיו. ג. דעת המהרש"ג ח"ב סי' יב, שדין זה נאמר בעיקרו לרב המורה הלכה ברבים, אולם יחיד רשאי לנהוג לעצמו כמנהג אבותיו [ואף שלא הסכימו עמו בזה גדולי הדורות, מ"מ יש בכך צירוף נוסף להקל].

להלכה, כתב בשו"ת אגרות משה ח"ב סי' כד, שכל מה שאדם מתפלל בלחש לעצמו רשאי הוא לומר כמנהג אבותיו, אבל מה שנאמר מכח הציבור או באופן בולט במיוחד יש לעשות כמו הציבור. ומשום כך כתב, שספרדי המתפלל אצל אשכנזים לא יכה על ליבו בעת שהוא אומר אשמנו כיון שהם אינם מתודים, וכמו כן להיפך, אשכנזי שמתפלל אצל ספרדים לא יפול על פניו. אולם, אם יש בבית הכנסת יהודים מכמה קהילות וכל אחד מתפלל כדרכו בלי מנהג קבוע וברור, אף שהמקום הוא בבעלות קהילה מסוימת כל אחד רשאי לנהוג כמנהגו.

הצטרף לדיון

3 תגובות

  1. בענין הקדיש יש חילוקי מנהגים, במקומות רבים התקבל שאם אינו עובר לפני התיבה רק אומר קדיש, יאמר כמנהגו, המנהג היותר נכון לאומרו כמנהג המקום, הגרב"צ אבא שאול סבר לחלק שמה שמעיקר הקדיש כמו ויצמח פורקניה אומר כמנהגו, ומה שרק תוספות כמו בסוף הקדיש יאמר כמנהגם. אבל כוונתי היתה שלענין עצם אמירת הקדיש – בלי קשר לנוסח שזה היה נכון כל ה11 חודש הקודמים – ינהג כמנהגו.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל