לתרומות לחץ כאן

שאלות על מצוה נר חנוכה

שאלה:

שלום לכבוד הרב שליט"א,שלום לכבוד הרב שליט"א,

בגמרא שבת דף כא: איתא וז"ל:
"תָּנוּ רַבָּנַן: מִצְוַת חֲנוּכָּה, נֵר אִישׁ וּבֵיתוֹ. וְהַמְהַדְּרִין, נֵר לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד. וְהַמְהַדְּרִין מִן הַמְהַדְּרִין, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יוֹם רִאשׁוֹן מַדְלִיק שְׁמֹנָה, מִכָּאן וְאֵילָךְ פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יוֹם רִאשׁוֹן מַדְלִיק אַחַת, מִכָּאן וְאֵילָךְ מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ. אָמַר עוּלָּא: פְּלִיגִי בַּהּ תְּרֵי אָמוֹרָאֵי בְּמַעְרְבָא, רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר זְבִידָא. חַד אָמַר טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי כְּנֶגֶד יָמִים הַנִּכְנָסִין, וְטַעְמָא דְּבֵית הִלֵּל כְּנֶגֶד יָמִים הַיּוֹצְאִין. וְחַד אָמַר טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי כְּנֶגֶד פָּרֵי הַחַג, וְטַעְמָא דְּבֵית הִלֵּל דְּמַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְאֵין מוֹרִידִין. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁנֵי זְקֵנִים הָיוּ בְּצַיְדָּן. אֶחָד עָשָׂה כְּבֵית שַׁמַּאי וְאֶחָד עָשָׂה כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל. זֶה נוֹתֵן טַעַם לִדְבָרָיו כְּנֶגֶד פָּרֵי הַחַג, וְזֶה נוֹתֵן טַעַם לִדְבָרָיו דְּמַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְאֵין מוֹרִידִין."

ופירש"י וז"ל:
"נר איש וביתו – נר אחד בכל לילה ואיש וכל בני ביתו סגי להו בנר אחד:

והמהדרין – אחר המצות עושין נר אחד בכל לילה לכל אחד ואחד מבני הבית:

כנגד ימים הנכנסים – העתידים לבא:

ימים היוצאין – שיצאו כבר וזה שהוא עומד בו נמנה עם היוצאין:

פרי החג – מתמעטים והולכים בקרבנות דפרשת פנחס:

מעלין בקדש ואין מורידין – מקרא ילפינן לה במנחות בפרק שתי הלחם (דף צט.):"

ובשלחן ערוך נספקה הלכה טוש"ע או"ח סימן תרעא סעיף ב וז"ל:
"כמה נרות מדליק? בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה, עד שבליל אחרון יהיו שמונה. ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר. הגה: ויש אומרים דכל אחד מבני הבית ידליק (רמב"ם), וכן המנהג פשוט. ויזהרו לתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד כדי שיהא הכר כמה נרות מדליקין (מהר"א מפראג)."
הרי שעקר הדין לצאת ע"י מצוה כמו דאיתא בש"ס וז"ל :
נר איש וביתו -וכפירש"י וז"ל: נר אחד בכל לילה ואיש וכל בני ביתו סגי להו בנר אחדץ
ואחרי זה נכנס הש"ס בדיון אחר לגבי הידור שיש דין המהדרין והמדרין מן המהדרין.
שאלה שהתעורר בבית המדרש כך היא: כיון שעקר הדין לכולי עלמא נר אחד לכל יום אפשר לצאת ידי חובתו, אם יעשה כבית שמאי וידליק יום א' שמנה והולך ויפחות כמו דאיתא שם וז"ל אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁנֵי זְקֵנִים הָיוּ בְּצַיְדָּן. אֶחָד עָשָׂה כְּבֵית שַׁמַּאי וְאֶחָד עָשָׂה כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל. זֶה נוֹתֵן טַעַם לִדְבָרָיו כְּנֶגֶד פָּרֵי הַחַג, וְזֶה נוֹתֵן טַעַם לִדְבָרָיו דְּמַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְאֵין מוֹרִידִין. והרי לא נאמר שמי שעשה כבית שמאי לא יצא, ואם תאמר הא לגבי קריאת שמע מי שקורא בשכיבה לא יצא ידי חובא וכו' אין זאת קושיא שלא דמי כי שאני הכא כיון שלעקר הדין להדליק נר אחד כל לילה ולחה כבר קיים עקר הדין כדי לצאת ושם המחלוקת על עקר הדין מהו מצוה קריה שמע בלילה, לפיכך הדיון כאן כיןן שנעשה מנהג המקובל לעשות כבית הלל שמוסיף נר והולך עד שביום אחרון מדליק ח' נרות על הטעם מעלים בקוש, מי שעושה כב"ש כיון שמ"מ קיים הדין מן העקר הדין מצוה חנוכה נא איש וביתו כבר יצא לכן לא מעלה או מוריד, אלא שאין לשנות ומכאן והלבא אין לו לעשות עוד כזה מכון שלא כך נוהג הציבור.
אבל לא לצאת ולעשות איסור לית לן בה שהרי רבי יוחנן מביא מעשה אצל שני זקנים שבצידן ולא נאמר שעשה איסור ושלא יצא ומכאן פשטינן לזה שבדיעבד יצא ואינו יעשה עוד כןץ
חזינן בביאור הלכה שהגישו בזה וז"ל: בלילה הראשון מדליק אחד וכו' – אמרינן בגמרא דמצות חנוכה נר איש וביתו [ר"ל דדי נר אחד לכל ב"ב בכל לילה ולילה] והמהדרין מדליקין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין יום ראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה עד שבליל אחרון יהיו שמנה והטעם כנגד ימים היוצאים וזה היום שעומד בו נמנה עם הימים שיצאו כבר [והיינו שבזה ידעו ויזכרו הכל כמה ימים יצא בהתמדת הנס וכשיזכירו זה שהיה הנס משך זמן רב יש בו פרסומי ניסא ושבח יותר להש"י] ועוד שמעלין בקודש [גמרא].
וגם פה וז"ל: וי"א דכ"א מבני הבית וכו' – עיין בביאור הגר"א שכתב דגם דעת הרי"ף כן הוא מדהביא המימרא דרבה בב"ח אמר ר"י וכו'. ולולי דברי קדשו היה אפשר לומר עוד דדעת הרי"ף דזה לא נכנס בכלל מה דקי"ל בעלמא דהלכה כב"ה בדינא אחרי דאינם מחולקים בענין הלכה אלא בענין הידור בעלמא ולזה הביא מה שאמר ר' יוחנן על שני זקנים ומשמע לכאורה דהיו בימיו שכבר נפסק בעלמא דהלכה כב"ה ואפ"ה זקן אחד עשה כב"ש. אכן מדלא הוזכר ד"ז בשום פוסק אין לצרף ד"ז להלכה כלל ולא כתבתי רק לעורר לב המעיינים.
ומדבריו שמענין שכך היה נראה לו אלא משום שלא שמע משום פוס' וכו', אבל הדבר נראה פשוט שבדיעבד אי אפשר לומר שאינו יצא, ואין צריך לומר בטעה וחשב שכך הלכה או יכול לעשות גם כזה מדלא דחו בפירוש בש"ס למי שיעשה כב"ש אף שנקטינן כב"ה, והנידון הוא במיד שהחליט לעשות כב"ש ולסמוך על אף שכבר יצא מן עקר הדין בנר אחת מה לי לעשות כב"ש אם תאמר שאין זה הדור בשביל דקיימא לן כב"ה הרי בשלמא אבל מ"מ כבר יצא כי נר אחד מספיק או דילמא יש עיכוב מפני שמשנה מן המנהג? אבל מה יענה אם יצטט דברי רבי יוחנן -שהרי נראה שאף שאין ראוי לעשות כך מ"מ יצא בנר אחד.
ומן לשון התוס דף כג עמוד א' ד"ה שמע מינה הדלקה עושה מצוה וז"ל וא"כ מותר להדליק מנר לנר ומכל מקום כיון שנהגו העולם להחמיר אין לשנות המנהג:
שמגדיר כחומרא לא לעשות דבר שאינו מנהג העולם משמע שמי שאינו חמיר לא עשה איסור ומעקר הדין יצא בדיעבד אף שלא ראוי לעשות כן לכתחילה.

מ"מ אשמח לקבל חוות דעת המורים על זה.

ברכה והצלחה ושלום על ישראל

תשובה:

ר' יוסף היקר!

יישר כח על השיעור הנפלא, הדברים יפים ונכונים ונאים הדברים למי שאמרם.

יום מבורך.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל