שאלה:
יש בקבוקי סודה שפקק הפלסטיק שלהם מחובר באופן כזה שגם אחרי שפותחים את הפתיחה הראשונית של הפקק, הוא עדיין נשאר מחובר לטבעת הפלסטיק שמקיפה את צוואר הבקבוק.
זהו פטנט מטריד ביותר מכיוון שצריך שתי ידיים למזיגה: אחת לאחיזת הבקבוק, והשניה לאחיזת הפקק המחובר כדי שהסודה לא תישפך ישירות על הפקק. (לא ברור מי חשב על הרעיון ההזוי הזה…)
השאלה היא האם בשבת מותר למשוך חזק את הפקק על מנת לנתק אותו מהטבעת הנ"ל, ובכך להפכו לפקק רגיל שניתן להסרה ולהחזרה כמו כל פקק אחר בעולם ?
תודה,
ותזכו למצוות.
תשובה:
שלום וברכה,
ככלל אנחנו ממליצים לפתוח את הבקבוקים לפני שבת משום שרבים אסרו את פתיחתם בשבת מחשש עשיית כלי או מחתך.
לאלו הפותחים בקבוקים בשבת אני לא רואה הבדל בין עצם פתיחת הבקבוק לבין תלישתו [אינני מכיר את המוצר שהזכרת, אבל אני מניח שבעצם כמו שלא הורו לנו לפתוח את הפקק רק חלקית כך גם כאן עד שלא אסיר את הטבעת הבקבוק פתוח חלקית].
מקורות:
בנוגע לפקק של בקבוק יש שתי חששות: האחד, עשיית כלי בשבת, הפקק לא היה ראוי לשימוש ועתה לאחר שהוסרה ממנו הטבעת הוא כשיר לפתיחה וסגירה. בענין זה יש חילוק בין שני סוגי הפקקים שהזכרת, שכן פקק הפלסטיק, יש שסברו שהואיל והיה ראוי כבר מתחילה אלא שסגרו עליו את הטבעת, הוא כבר היה נחשב לכלי, בשונה מפקק המתכת שלכתחילה הוא מוטבע על גבי הבקבוק ולא נעשה בפני עצמו קודם לכן.
אולם יש חשש נוסף בפתיחת פקק כזה, של מחתך, שהרי האדם רוצה שהטבעת תוסר באופן נאה שיאפשר את המשך השימוש בפקק, וזה עלול להחשב מחתך, משום כך יש שהחמירו גם בפקק פלסטיק.
כמו כן, יש מקום לומר שלא הקילו אלא בפקקי הפלסטיק הישנים יותר שם הטבעת היתה נפרדת מהפקק עצמו, ולאחר הברגתו היו מתיכים שכבה דקה על הבקבוק וכך היה נסגר בטבעת דקה, בשונה מרוב הפקקים היום שהטבעת היא חלק בלתי נפרד מהפקק ומעולם לא היה ראוי לשימוש בלעדיה.
על השיטות השונות בענין זה ראה בספר שמירת שבת כהלכתו חלק ג' פרק ט' הערה כ' שדעתו של הגרש"ז להתיר, ועיין בספר אורחות שבת ח"א פרק י"ב סעיף י"ח ובהערה שם שכתב שהגרי"ש אלישיב אוסר משום מחתך. וראה במנחת שלמה חלק ב התכתבות ארוכה של הגרש"ז בענין זה.
