שאלה:
סגרו עלי בשבת בבוקר את המקוה, לדלת יש פתח עגול גדול שהוא סתום בזכוכית שקופה, שברתי אותה ויצאתי.
האם עברתי איסור דרבנן "המקלקלים פטורים אבל אסורים"…
או שלצורך שבת (סעודות שבת, צער, ומקום צורך…) התירו לקלקל…
מצד אחד יש כאן רק שבות אחת (קלקול הדלת) ולא שבות דשבות שהשוע מתיר במקום צורך.
אך מצאנו שהתירו (לחלק מהפוסקים) לשבור את החבית והכלי כדי להוציא את האוכל לכבוד שבת (מהטעם שזה מקלקל, ולצורך שבת התירו)
(כמובן שיש פוסקים שסוברים שההיתר כי החותלות אינו כלי שלם וגמור ולא שהתירו לקלקל לצורך השבת)
האם גם בקרקע (דלת) ולא רק בכלי (כגון חבית) יש מי שסובר שמותר לקלקל לצורך שבת?
האם מצינו היתר לקלקל לצורך השבת, במקום צער, שלא לגבי אוכלין.
(מהמשנב שמתיר דוקא אצל ילד כי שם זה מלאכה דאוריתא שאינה צריכה לגופה ומשום פיקוח נפש התירו)
אם אפשר מקורות
תשובה:
פריצת דלת אסורה בשבת, אלא שישנם אופנים שהדבר אסור מדאורייתא וישנם אופנים שהאיסור אינו אלא מדרבנן, ויש לכך השלכה למקרה שלפנינו: כאשר המנעול נשבר ויש לשוברו ולהחליפו, הדבר אסור מדאורייתא כדין "סותר על מנת לבנות במקומו", ובאופן זה אין כל היתר לשבור את המנעול בשבת. אולם, כאשר פורצים את הדלת על ידי שבירת המשקוף או כל דבר אחר שלא אמורים בדרך כלל לשוברו לצורך תיקון הדלת, כמו במקרה של שבירת החלון העגול, הדבר אסור רק מדרבנן, וכיון שהשהייה במקווה למשך זמן ארוך כרוכה בצער מותר לעשות זאת על ידי גוי, אך לא על ידי יהודי, שכן כאשר הדבר נעשה על ידי גוי, הוא נחשב כ"שבות דשבות במקום צער", כלומר, האמירה לגוי אסורה רק מדרבנן, וכיון שמורים לו לעשות מלאכה שאף היא עצמה אינה אסורה אלא מדרבנן, הדבר מותר באופן זה שיש צער לאותו אדם.
אולם, אם יש ילד קטן נעול בשירותים, נחשב הדבר כפיקוח נפש מחמת שהוא מפוחד מאוד מהשהייה במקום הצר והנעול, ומותר לשבור את הדלת גם על ידי יהודי, ובעת הצורך שאי אפשר באופן אחר, מותר לעשות זאת גם על ידי מלאכה דאורייתא.
לגבי השאלה הממונית, יש לשאול בנפרד.
מקורות:
ראה יומא פד ע"ב, מגן אברהם סי' שכח ס"ק ח ובמשנה ברורה שם ס"ק לח. על גיל הקטן שמותר לפרוץ את הדלת עבורו, ראה מור וקציעה שם, שנראה שעד גיל 6 שנים ניתן להקל.
