שאלה:
שלום הרב,
אומרים שכל חיסרון שיש לאדם ובבן אדם זהו חיסרון בשכינה ובכנסת ישראל, ומכאן מנחים להתפלל לטוב הכלל ו"לתיקון השכינה" ושהתפילה מתקבלת ללא חשבונות אישיים כאשר מכוונים ומבקשים על הציבור ולא על עצמך בלבד .אך מרגיש לי שאני אדם מאד אנוכי לצערי וכשאני מתפלל לטובת עצמי וקרוביי אני מרגיש כן (פרי בטן, פרנסה, בריאות וכדומה) וכשאני מכוון לכלל אני מרגיש שאני משקר.
האם לנסות בכל זאת להתפלל כך "אני מבקש שכל הזוגות החפצים בפרי בטן ובפרט אני וזוגתי שנזכה.." או "שכל מי שהוא מורה צעיר יצליח בעבודותו..", "מי מי שמנסה להגמל מסיגריות שיצליח בגמילתו.." וכו'. או שלכוון על עצמי?
תודה.
תשובה:
שלום וברכה
אין מושג כזה פגם בשכינה חלילה. אבל אתמקד בעצם שאלתך.
אני משוכנע שאתה פשוט לא מכיר את עצמך…
אני בטוח שאתה כואב את החוסרים שלך, אני בטוח שכמוך כמוני זו עבודה פנימית עמוקה להרגיש עמוק את כאב הזולת.
אבל אין לך בכלל שום ענין שיהיה טוב לאנשים? לא אכפת לך שהם יצטערו ימותו יחלו חלילה?! ודאי אכפת לך. לא תמיד אנחנו מרגישים את הכאב שלהם מספיק, לפעמים בכלל לא, אבל אם תדע שאתה יכול לעזור למישהו בדבר כה משמעותי לא תעזור לו?! לא תסכים להשקיע מזמנך כדי להביא למישהו ישועה ככל שזה יהיה בידך?! לא תשמח אם יהיה לך חלק בלעשות טוב למישהו?! אני בטוח שכן! אז מה כאן שקר כאשר אתה מתפלל עליהם?!
אתה מתייחס לנושא בצורה מאוד קיצונית, כביכול אם אני מתפלל גם על אחרים זה כאילו אני אומר שלא אכפת לי מעצמי יותר מהם. מי אמר שיש חובה להרגיש כך? חכמים כבר הרגישו בקושיא כיצד ניתן לצוות אדם ואהבת לרעך כמוך, וכי אדם יכול לאהטוב את השני ממש כמו שהוא אוהב את עצמו? ועל כך השיבו, שגדר החיוב הוא מה ששנוי עליך לא תעשה לחברך, כלומר אל תפעל לעולם לרעתו, אבל זה שאדם כטאב את הכאב שלו יותר משל הזולת ואפילו באופן משמעותי זה טבעי, ואין בכך סתירה לכך שאכפת לו גם מאחרים והוא מתפלל עליהם או מסייע להם.
שיתקבלו ל התפילות לכלל ולפרט במהרה!
