שאלה:
כבוד הרה"ג שליט"א
רצוני לשאול על אדם שיש לו מצרורות ולפעמים אחרי אכילת בשר, מחזיר לתוך פיו חתיכת בשר שלמה עם טעם בשר, ולועס הבשר ובולעו שוב, האם צריך להמתין שש שעות מאותו זמן שהחזיר הבשר או רק מזמן שגמר סעודתו?
והנה לכאורה איתא במתני' בבכורות (ז:) איתא דג טהור שבלע דג טמא אסור באכילה, אלמא לא נעכל הבשר עם כניסה למעיין, וצריך שיעבור זמן עיכול, ועדיין שם בשר עליה, וא"כ הרי הוא נחשב כאוכל בשר עכשיו וכן פסק בשו"ע (פג' ט'), (ויש לעיין מה שפסק השו"ע (סי' פא' עסי' ו' וכן בסי' פז' סעי' ט') גבי חלב דמשמע דמשעה שנכנס למעיין כבר אין שם חלב עליה, ואולי דבר לח שאני).
אלא דיש לומר מצד אחר דהכל הוא חלק מהמתנת ו' שעות והבשר הזו אחרי ו' שעות מהסעודה יפסיד כחו כמו כל בשר.
ועוד לכאורה יש לדון דהרי לעס שוב אותו בשר.
תשובה:
שלום וברכה
בדרכי תשובה ס' פט ס"ק ט דן בשאלה דומה, באחד שאכל בשר והקיא, ממתי ימנה שש שעות, מזמן אכילתו או מזמן הקאתו, ולא הכריע בזה, וכתב שמדברי המגן אברהם בסוף סימן תרח מבואר שיש להחמיר למנות מזמן ההקאה.
מקורות:
דרכי תשובה סימן פט ס"ק ט
(ט) והלועס. עפת"ש ועי' בס' תוספת ירושלים שעמד על המחקר אם אכל תבשיל של שומן והקואה והירק מעיו עד שלא נשאר כלום אם מותר לאכול גבינה דלא שייך לחוש משום משיך טעם אמנם י"ל גם לאידך גיסא דבעינן המתנת ו' שעות מזמן ההקאה דהוי כאכילה כמ"ש המ"א בהלכות יוה"כ סי' תר"ח עיין שם:
מגן אברהם סימן תרח ס"ק ז – לגבי המנהג לאכול דברים קלים לעיכול בערב יום כיפור.
נוהגים לאכלן. וטעם המנהג לא נתפרש דבגמרא משמע דאסור (מהרי"ל) ונ"ל ראיה להמנהג דאמרי' בנדרים ספ"ח קונם בשר שאיני טועם עד הצום אינו אסור אלא עד לילי הצום שאז דרך לאכול בשר ע"כ משמע שבשחרית לא היו רגילים לאכול הבשר וגם ביומא אמרינן שלא היו מאכילין לכ"ג חלב משמע דלאחרים שרי וכ"מ ממעש' דחייט וטעמא נ"ל משום שהם מאכלים קלים ומ"מ נהגו לאכול בשר שהיא עיקר הסעודה ודוקא בבשר עוף: לא יאכל שומשמין מפני שמעלה גרה ואם אכל הרבה לא ישים אצבעו בפיו בי"כ להקיא שמא יבלע מן הקיאה (ס"ח):
האם אין לנו לדון על פי דברי הר"ן דאפי' מי שבלע בשר שהיה בין השניים לא צריך המתנת ו' שעות (נפסק ברמ"א סי' פט' סק"א), וא"כ הכא לכאורה לא גרע.
עכ"פ מצינו בזה שיטות חלוקות וכאמור.
השאר תגובה