לתרומות לחץ כאן

בר מצוה נחשב כיום לידתו הרוחנית של האדם

שאלה:

בהגיעו לגיל יג' נעשה יצירה חדשה? הראי׳ לזה

תשובה:

המקור הוא בזוהר כרך ב (שמות) פרשת משפטים דף צח עמוד א:

"כד מטא דוד לתליסר שנין וזכה בההוא יומא דעאל לארביסר כדין כתיב (תהלים ב) יי' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך, מ"ט דהא מקדמת דנא לא הוה ליה ברא ולא שראת עליה נשמתא עלאה דהא בשני ערלה הוה ובגין כך (קכח ב) אני היום ילדתיך היום ודאי ילדתיך, אני ולא סטרא אחרא".

ואני מעתיק לך מה שכתבתי בענין זה לפני שנים רבות:

על מהותה של סעודה זו כתב בזוהר חדש פרשת בראשית: "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וכו', מהו חתונתו, ביומא דכשרן למעבר פיקודי אורייתא דהוא חדוותא דצדיקיא. ואימתי כשרן, א"ר יצחק מתליסר שנין ולעילא, דההוא יומא חובתא על צדיקיא למיעבד חדוותא דלבא כיומא דסליק לחופה, ובגין ההוא זכותא [כלומר, בזכות אותה שמחה הנעשית ביום בר המצוה], עתיד הקב"ה לאתערא להו [עתיד הקב"ה לעורר את הצדיקים בתחיית המתים], ולעברא כרוזא קדמיהון בחדוה צאינה וראינה בנות ציון". ויש להבין, מהו הקשר בין שמחת הבר מצוה לתחיית המתים.

לכאורה הביאור בזה עפ"ד הזוהר הקדוש (זוהר חדש בראשית דף יד ע"א): "מתליסר שנין ולעילא, אי בעי למהוי זכאה יהבין ליה ההיא נשמתא קדישא עלאה דאתגזרת מכורסי יקרא דמלכא". כלומר, ביום הבר מצוה אדם זוכה לנשמה גבוהה החצובה מתחת לכסא הכבוד.

הרה"ק רבי שמואל מסאכאטשוב דרש לבאר את דברי הזוה"ק אלו בסעודת בר מצוה של נכדו, ובתוך הדברים מבאר, וז"ל בספרו שם משמואל פר' בחקותי תרעט: 

"מה שכתב בדברי הזוהר הק' שביום זה יהבין ליה ההיא נשמתא קדישא עלאה דאתגזרת מכורסי יקרא דמלכא אין זאת הוספת נשמה קדושה לנפשו, רק על ידי נשמה קדושה זו שמקבל נגמר לידתו של האדם בשלימותו, היינו כניסת נפש הקדושה בהאדם ונחשב כאילו היום נולד. וכמה שמבואר ביתר ביאור במקום אחר בזוהר הקדוש זיהו ח"ב דף צח ע"א ולהלן שם קא ע"א וזלה"ק: כד מטא דוד לתליסר שנין וזכה בההוא יומא דעאל לארביסר כדין כתיב תהלים מ ז: יהי"ה אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך מאי טעמא דהא מקדמת דנא לא הוה ליה ברא, ולא שראת עליה נשמתא עלאה, דהא בשני ערלה הוה, ובגין כך אני היום ילדתיך היום ודאי ילדתיך אני ולא סטרא אחרא, כמה דהוה עד השתא אני בלחודאי". נמצא, שאף על פי שלידתו הגשמית של האדם נעשית בצאתו לאויר העולם, לידתו הרוחנית וכניסתו לכלל ישראל עד שנעשה בנו של מקום היא בליל הבר מצוה. מעתה יובן, שכל הזכות של תחיית המתים שענינה תכלית העולם ותחיית הנשמות אינה שייכת אלא בזכותו של ערב זה בו זוכה הנער לקבל את אותו חלק בנשמתו עליו נאמר בני אני היום ילדתיך.

מזל טוב!

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל