שאלה:
שלום וברכה
לפי מה שנראה מדברי מרן הש"ע יו"ד סימן קכ סעיף ח שישראל שקונה כלים מישראל אחר שקנה את הכלים מגוי יהיה פטור מלהטבילם מכיון שהראשון שקנה מהגוי קנה לצורך סחורה והוא פטור מעיקר הדין והשני שקנה ממנו לצורך סעודה פטור ולפחות יטביל בלי ברכה וכמבואר שם.
ומדוע היום המנהג שמי שקונה מחנויות וחברות יהודיות כלים שנוצרו על ידי גוי מברך לכאורה או שהוא פטור והרוצה להחמיר יטביל בלי ברכה ולא שמעתי מי שהעיר בזה. תודה.
תשובה:
הדין שאמרת אמור רק באופן שהשני שאל את הכלי מהראשון ולא קנה אותו, כמו שהביא שם הרמ"א מדברי הבית יוסף עצמו.
מקורות:
שולחן ערוך יורה דעה הלכות הכשר וטבילת כלים סימן קכ סעיף ח
השואל או שוכר כלי מהעו"ג, אינו טעון טבילה. אבל אם ישראל קנאו מהעובד כוכבים והשאילו לחבירו, טעון טבילה, שכבר נתחייב ביד הראשון. ויש מי שאומר שאם לא לקחו הראשון לצורך סעודה, אלא לחתוך קלפים וכיוצא בו, אין צריך להטבילו. הגה: אבל הראשון אסור להשתמש בו לצרכי סעודה, אפילו דרך עראי, בלא טבילה, אף על פי שלקחו לצורך קלפים (ד"ע ואו"ה). וכן אם קנאו ישראל השני מן הראשון לצורך סעודה, צריך טבילה גבי השני (בית יוסף).
יישר כח. נמצא שהפטור למי שקנה לצורך סחורה אינו פטור גמור רק שאין חובה להטבילו ולכן כששינה ייעוד חוזר החיוב.
בהחלט לגמרי, אם בעל הכלי מחליט להשתמש בו לסעודה זה חייב טבילה וכן אם הוא מוכר לאדם אחר שזו כוונתו חל חיוב זה.
השאר תגובה