שאלה:
שלום כבוד הרב.
יש לי שאלה שאני לא מצליח כל כך לתרץ.
בדרך כלל, אני מנסה ללמוד תורה כמו שצריך, הן באיכות והן בכמות.
הרי למדתי בישיבה, ולמרות כל הקשיים שקרו לי (מחלה כרונית וכו'), בכל זאת הייתה לי התלהבות בלימוד התורה.
אבל זה כבר כמה שנים שחזרתי לבית ההורים שלי, ויש כמה מהם שלחצו עליי כדי שאמצא עבודה, לימוד מקצוע וכדומה, אבל מצד שני לא עזרו לי הרבה…
ועכשיו, אני מרגיש כל כך רע עם בני המשפחה שלי, ומרגיש הצורך ללכת מהבית אולי למשך חודשיים.
ובינתיים, אלך לעבוד לפרנסתי, ובמידת האפשר ללמוד גם כן באיזו ישיבה, וגם להמשיך ללמוד מקצוע (במחשב).
אבל כרגע, אני שם לב שאני לא לומד תורה כפי ההרגל שלי (גמרא, הלכות, תנ"ך…).
ולכאורה זה מובן! הרי בגלל הקשיים והלחץ שקרו לי, ובשל המצב הבריאותי הנפשי הקשה שלי, אין לי שום חשק…
וגם חשק בלימוד התורה אין לי. כלומר, אין לי נושא בתורה שמעניין אותי יותר מנושא אחר. גם במוסר, גם באגדות הש"ס, גם בתנ"ך… שום דבר.
נכון שהיום, ברוך ה', יש כמה אפשרויות לקבל מאמרים או הקלטות של תורה בכל יום, כמו למשל "הלכה יומית", אבל זה עדיין לא מספיק בשבילי, כי אני מרגיש שזה תורה של עניים, וזה לא מושך אותי…
ולכן, רציתי לשאול את כבוד הרב: מה עליי לעשות כשאין לי חשק בלימוד התורה?
כי נכון הדבר שלכולם יש כל מיני קשיים, ובפרט היום בגלל המלחמה הזאת, ונכון גם כן שכרגע אין לי חשק בכלל, לא בלימוד התורה ולא בשום דבר, אבל אם אני לא לומד תורה, אוי לי מיום הדין!
הנה ה'באור הלכה' (סימן קנה, ד"ה עת ללמוד) הביא מדרש (מדרש משלי, פרשה י') כל כך קשה על מי שאינו לומד תורה ואינו יודע תורה כמו שצריך…
תודה מראש.
בשורות טובות, ישועות ונחמות.
תשובה:
שלום ידידי היקר
לכל אדם יש תקופות טובות יותר ופחות, ימים בהם הכל מאיר ויש חשק לכבוש את העולם, וימים מעוננים כאלו בהם יש לו חשק לשכב במיטה ולבהות בקיר. רבינו תם כבר הגדיר זאת כימי אהבה וימי שנאה, וזה חלק מההתמודדות של האנושות כולה, אבל בודאי גם בעבודת ה', והעיקר הוא לא להכנע.
הדרך בענין זה מחולקת לשני ענינים:
האחד, חשוב מאוד שתהיה לנו תוכנית מסודרת וזמנים מסודרים ללימוד ולכל עשייה חיובית אחרת שאנחנו רוצים בה ומורגלים בה. כאשר אדם פועל רק על ידי הדחפים הפנימיים שלו אזי באמת בימים שקשה הוא לא עושה עם עצמו כלום. אבל אם יש תוכנית מסודרת, אז בין אם קשה בין אם לא הוא מבצע, לפעמים עם חשק ולפעמים פחות. ולכן מסגרת מחייבת ותומכת מאוד חשובה ומועילה.
שתים, מאוד חשוב לכל אדם למצוא זמן ביום לעשות עם עצמו דברים שהוא אוהב ומשמחים אותו, זה טוב ובריא לנפש, ונותן כח. יש אדם שכאשר הוא עושה הליכה ה מזרים בו כוחות, יש אדם שצריך את החצי שעה לנגן או לקרוא משהו, ויש שמשמח אותו לעשות איזו התנדבות של חסד, תמצא לך מה משמח אותך ותעשה את זה.
אינני חושב שהדבר הנכון הוא לעזוב את הבית ולחיות לבד, לא זה מה שעושה טוב לנפש.
העיקר להבין הכל בסדר טבעי ורגיל וקורה לכולם, ואין צורך להתייאש, הנה היום אצלנו בארץ לפחות השמש מציצה והשמים תכולים, ועם כל הקושי והכאב של המלחמה, נראה שזה יום מתאים לעשייה חיובית ומועילה בעבודת ה'.
בשורות טובות.
