שאלה:
גבאי שכח לנעול את ארון הקודש ונגנב כתר? האם חייב לשלם.
תשובה:
שלום וברכה,
אם הגבאי עובד בהתנדבות דינו כשומר חנם ואם שכח לנעול את הארון קודש ונגנב הכתר תורה – פטור. ואם הוא מקבל שכר על עבודתו, חייב לשלם על הכתר שנגנב מחמת שכחתו.
בהצלחה.
מקורות:
בגמרא ב"ק כו, ב אמר רבה הייתה אבן מונחת לו בחיקו והכיר בה ושכחה, לעניין נזקין חייב לעניין ד' דברים פטור. ופרש"י ד"ה ולענין ד' דברים פטור דאע"ג דהכיר בה ושכחה שוגג הוא ולא פשיעה.
ביאור: שנזקין התרבו מהפסוק "פצע תחת פצע" שחייבים אונס כמזיד ושוגג כרצון. אבל לעניין ד' דברים לא התרבה לחייב שוגג ורק בפשיעה חייב.
ובתוספות ב"ק כז, ב ד"ה ושמואל כתבו שאדם המזיק שחייב באונס דווקא באונס שקרוב לאבדה ולא באונס גמור. מדברי הגמרא יש להוכיח ששכחה דינו כשוגג ולא כפשיעה ולא כאונס גמור, ולכן על נזק חייב, ועל ד' דברים פטור.
ולפ"ז שומר חינם שחייב רק בפשיעה אין לחייבו על שכחה, אבל בשומר שכר שחייב בגניבה ואבדה ורק באונס פטור, א"כ חייב גם אם שכח.
אלא שעל דין שכחה מצאנו בגמרא ב"מ לה, א: "ההוא גברא דאפקיד כיפי גביה חבריה, אמר ליה הב לי כיפי. – אמר ליה לא ידענא היכא אותבינהו. אתא לקמיה דרב נחמן, אמר ליה כל לא ידענא – פשיעותא היא, זיל שלים". מבואר בדברי הגמרא ששכחה נחשב לפשיעה. וכן נפסק בשו"ע סימן רצא ס"ז. אלא שהנתיבות שם ס"ק יד ביאר שהטעם שחייב אם שכח מדין מזיק בידיים וגם אם אינו שומר חייב, שכיון שקבר את המעות ולא יודע היכן קבר הרי זה מזיק בידיים. ולפ"ד לא קשה מהגמרא בב"מ ששם חיובו משום מזיק בידיים, ואין משם הוכחה לכל שכחה שדינו כפשיעה. אלא שבאחרונים דנו בדברי הנתיבות וכתבו שמדברי הראשונים נראה שהחיוב של רב נחמן על כך ששכח היכן הניח ולא על שעת הקבורה וממילא אין חיובו מדין מזיק בידיים. וגם שמדברי הגמרא 'לא ידענא פשיעותא' נראה שדינו כפושע ולא כמזיק בידיים, ואם קמה ונצבה הסתירה מכאן מוכח ששכחה דינו כפשיעה ובגמרא ב"ק מוכח שאינו כפשיעה.
בשו"ת שער אפרים סימן כח גבי שומר ששכח למכור את החמץ, פסק בן המחבר שחייב לשלם כיון דכל שכחה פשיעה היא, וכמו שאמרו בגמרא ב"מ כל לא ידעתנא פשיעותא היא. והקשה שם מדברי הגמרא בב"ק שהיה לו אבן תחת חיקו שמבואר ששכחה אינו פשיעה. ותירץ: "אבל יש לחלק דדוקא שם הויא שכחה שוגג ולא פשיעה דלא אסיק אדעתיה שישכח ואפי' שישכח לא אסיק אדעתי' שבנפילה זו מחיקו שיזיק לחבירו אבל בנ"ד היה לו לאסוקי אדעתיה שישכח ובשכחה זו תיכף יעבור על זמן איסורא וא"כ י"ל ששכחה זו היא פשיעה". ונראה כוונת דבריו שאם השכחה היא שעושה את הנזק, כמו בגמרא בב"מ שמיד ששכח היכן הגיע הנזק, הרי זה פשיעה. אבל בהייתה לו אבן תחת חיקו צריך לפעולה נוספת אחר השכחה, ואין השכחה עצמה נזק, ומי יימר שיהיה נזק, על זה אמרו שאין השכחה פשיעה אלא שוגג. וכן בשומר ששכח למכור את החמץ מיד ששכח הגיע זמן האיסור ונאסר בחמץ בהנאה והשכחה היא נזק ולכן נחשב לפשיעה.
ובשו"ת שבות יעקב ח"ב סימן קמח גבי תובע שאמר בבית דין שאין לו עוד תביעה על התובע, ואח"כ חזר בו ואמר שנזכר עכשיו שיש לו עוד תביעות ובתחילה שטען שאין לו תביעות שכח. האם השכחה נחשב לפשיעה או אונס ויכול לחזור בו. והשבות יעקב סובר ששכחה דינו כשוגג וכמו שאמרו בגמרא בהייתה אבן מונחת לו בחיקו, והביא עוד כמה וכמה ראיות ששכחה דינו כשוגג. והביא את דברי השער אפרים שסובר ששכחה דינו כפשיעה מהגמרא ב"מ ששכח היכן קבר את הפיקדון, והשבות יעקב חולק על דבריו וכתב: "דשאני התם שהפקידו אצלו וראוי ליזהר בפקדונות מאוד כאשר הזהירו חז"ל להניח אצל אוצרו ותכשיטו בענין שיהא מופקד שפיר ולכתוב בפנקסו וזה שלא עשה כן להניחו במקום שפגע לו עד שלא ידע מקומו לכך הוי פשיעה גמורה משא"כ בשאר כל הדברים שכחה הוי אונס או עכ"פ שוגג ולא פשיעה". מבואר בדברי השבות יעקב ביאור אחר שכל שכחה דינו כשוגג, אלא שפקדון שקבר תחת הקרקע היה צריך לרשום מיד היכן קבר ואם לא רשם בפינקסו הרי זה פשיעה.
סיכום הדברים: מהגמרא ב"ק מבואר ששכחה דינו כשוגג. ובגמרא ב"מ מבואר שדינו כפשיעה. הבית אפרים מבאר שאם השכחה עצמה הביאה את הנזק מיד דינו כפשיעה, ואם השכחה גרמה שהנזק יבוא על ידי פעולה נוספת, דינו כשוגג. והשבות יעקב סובר שכל שכחה דינו כשוגג, אלא שבשומר שהניח בקרע היה צריך לרשום בפנקסו היכן הניח ולכן מחייבם אותו כפשיעה על שלא נתן אל ליבו לרשום שלא ישכח.
ולפ"ז, גבאי ששכח לנעול את הארון קודש ונגנב הכתר תורה, לפי דעת השבות יעקב שכחה דינו כשוגג וש"ח חייב רק בפשיעה, וכששכח אינו כפשיעה ולכן פטור. אבל ש"ש שחייב בגנבה ואבדה חייב גם בשכחה. ולדעת השער אפרים גבאי שלא נעל את הארון קודש הנזק לא הגיע מיד אלא גרם שייגנב הכתר תורה, שאינו כפשיעה וש"ח פטור וש"ש חייב.
