געגוע עז לעבר – איך זוכים לשמחה בעבודת ה'?

שאלה:

שלום,
בזמן האחרון אני נתקפת געגועים למי שהייתי פעם ולמראה האחר שהיה לי לפני שהתחזקתי גם במראה החיצוני (לבוש צנוע וכיסוי). אני רואה תמונות שלי מהעבר וממש נצבט לי הלב כמה אהבתי את עצמי יותר מהיום. כיום אני מקיימת מצוות רבות כשהבולטות חיצונית הם בלבוש השונה והכיסוי, אבל אני מאוד לא מרוצה ממה שאני רואה במראה, אני מתמלאת חוסר ביטחון ונמנעת לפגוש אנשים כי אני לא אוהבת את עצמי היום. כמובן שאין סיכוי שאחזור אחורה מבחינת שינוי חיצוני, אבל אני מקיימת את המצוות לא מתוך שמחה גדולה אלא בגלל שצריך ולהינצל מחבלי משיח ושלא יקרה לי משהו נורא, וגם בגלל שקיבלתי את חיי במתנה אחרי ניתוח שהסתבך, ועכשיו זו תהיה כפיות טובה מצידי להוריד הכל.
איך התחושות האלה מתקבלות בשמים? האם למרות הסבל בעולמי הפנימי, מצוות הצניעות מתקבלת במלואה ואפילו אולי מוערכת יותר?
יש דרך להתגבר על התחושות הקשות?

תשובה:

שלום וברכה

קראתי בצער את שאלתך הכואבת. לא קל להרגיש לא טוב עם עצמך.

יש שתי נקודות שצריך לפי דעתי לשים לב אליהן ואני כלל לא רואה אותן בתוך התיאור שלך.

הדבר הראשון, את מדברת על שמירת המצוות כביכול מתוך הכרח, מתוך תחושה של פחד מעונש, וזה חבל, כיון שמלבד הנושא של העונש שהוא בשביל לתקן אותנו וכו', יש לזכור קודם כל שיש גם שכר נצחי שלא ניתן בכלל לשערו! חז"ל אומרים שיפה שעה אחת בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, כלומר, כל הנאות החיים שיש לכלל האנושות, לא ישוו לשעה אחת בעולם הבא! ועל קיום מצוה לא מקבלים שעה אחת בעולם הבא אלא חיי נצח! אז קודם כל יש לזכור ולהאמין שהנושא אינו רק הכרח, זה לא מפחיד, בורא עולם לא מבקש להרע לנו חלילה, אלא להיפך, זו טובה נצחית שלא ניתן לשער אותה בכלל! הרבה יש להאריך בזה ואין כעת הפנאי, אבל העיקרון, להתמקד בטוב ובאור, ולא לתת מירכוז רב מידי לצד הצדדי הזה של הדירבון והתיקון הבא מצד העונש.

נקודה שניה חשובה מאוד, ילדים אוליט לא מבינים את זה די הצורך, אבל אנשים בוגרים שמתחילים להכיר את החיים בכלל ואת הנפש שלהם בפרט, יודעים וצריכים לדעת, שהשמחה בחיים, האושר, הנעימות וכל הדברים הטובים, באים אך ורק מתוך סיפוק ושלמות  פנימית. כל הון שבעולם, כל יופי וכל דבר אחר הקשור לחיי החומר, לא יביא שמחה לאדם, אם אין לו סיפוק מעשייה חיובית, אם אין לו שלימות פנימית, אם הוא לא יכול לבוא בערב ולשלוף את הפנקס שלו ולכתוב לעצמו מה הוא עשה טוב היום! לא יהיה אושר ולא שמחה בלי זה ולא משנה איך נראה וכמה כסף יהיה לנו! חייבים להבין את זה כי זה סוד החיים!

ולכן, המיקוד הזה בפחד מעונש וממה יהיה, בעצם גוזל אותך פעמיים… כי הוא לא מאפשר לך לראות את העשייה הברוכה שלך, את המשמעות האמיתית העמוקה של המצוות שאת מקיימת, ואז את לא חשה בסיפוק ובשלימות הפנימית הזו.

ולכן, חייבים לשים את הדברים בפוקוס הנכון, לקחת לעצמנו זמן שבו אנחנו מתמקדים באמונה בה', ובתכלית העולם, ולשמוח בכך שזכינו להכיר את התורה ולדעת שיש הרבה מעבר לכל הארציות הזו של חיי החומר, ואז כל עשייה שלנו בתחום התורה והמצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו, כל זה יקבל משמעות אחרת, יהיה סיפוק, תהיה שמחה בכל תפילה בכל ברכה בכל התגברות בכל עמידה על עקרונות של צניעות ושבת וכשרות וכו', וכל דבר כזה ימלא אותנו שמחה, שאנחנו קרובים לה', עושים ופועלים ויודעים. ומאוד חשוב גם להשפיע עךל הסביבה, בבית בחוץ בעבודה בכל מקום, כל השפעה טובה, כל נעימות וחיוך לשני, משמח אותנו שאנחנו עושים טוב.

וכשאדם מבין את כל המרחב הזה, כמה קטן המקום החומרי בעולם וכמה ענק הוא העולם הרוחני, ועד כמה אנחנו שייכים אליו, אז באה שמחה ושלמות פנימית וסיפוק, וכך ורק כך מגיעים לשמחה פנימית אמיתית שמביאה טוב ושלווה לנפש.

יש להשקיע בזה, באמונה ובעשייה, ובעזרת ה' תראי רק טוב!

שנזכה כולנו.