לתרומות לחץ כאן

שבת

שאלה:

שלום רב רציתי לשאול 3 שאלות ברשותך, מקווה שאצליח להיות מובן:

1. לגבי מלאכה הנעשת מאליה בשבת נכתב בפניני הלכה : "וכן הדין לגבי מכונות תעשייתיות שעובדות ברציפות ימים רבים, שכל זמן שאין חשש שיהודי יצטרך להפעילן או לתקנן בשבת, אין חובה להפסיק את פעולתן לקראת השבת (היכל יצחק יט)." ולאחר קריאה בהיכל יצחק יט לא הצלחתי עדיין להבין מדוע נאמר "שכל זמן שאין חשש" שהרי לבסוף לא נפסק כירשולמי ולא נפסק כבית שמאי אז מדוע רק שאין חשש?

2. שאלה על גבי זה, שאלתי את עצמי האם ניתן לומר שהגזירה שמה יחתה בגחלים לעיניין השהייה היא בעצם במהותה אומרת שמותר לעשות מלאכה שנעשית מאליה אלה אם כן יש חשש בסבירות גבוהה לחילול שבת בעיקבותיה כמו למשל בהשהייה ואז בעצם על האדם לחשוב עם עצמו אם ישנו משהו כזה שלא יעשה אותו גם אם זה לא השהייה (וכמו שנאמר בפניני הלכה- כאשר אין חשש) או שצריך לומר שזו גזריה פרטנית לגמרי ולא ניתן לקחת את העיקרון מאחוריה וכמו שאמר הרמב״ם שעל אש גלויה מותר כי גזרו רק על הגחלים.

3. האם ניתן לדייק מהרמב"ם שמלאכה בערב פסח ובוודאי בערב שבת מדברת רק על מלאכת טירחא בלי קשר אם זאת מלאכת אומן או הדיוט, שכר או חינם, קבע או ארעי? כי אני לא נתקלתי ברמב״ם בדברים הללו אצלו ואצל נושאי כליו אלה רק בעיניין הטירחא? ואם לא האם ישנו פוסק אחר שאומר כך?

תודה רבה רבה מראש

תשובה:

שלום וברכה

1. ראה שם אות ה', שכאשר שכיח שיתקלקל גם הבבלי מודה לאסור מחשש שמא יתקן בשבת.

2. זו גזירה פרטנית שאין ללמוד ממנה למקרים אחרים.

3. לא הבנתי את שאלתך.

ערב טוב

הצטרף לדיון

6 תגובות

  1. תודה רבה רבה כבוד הרב.

    האם סעיף א לא נוגד את ב ? שהרי או שיש גזירות פרטניות כמו השהייה או שיש עיקרון גזרתי/גזרה כוללת לאסור מלאכה שנעשית מאליה במקרה שיש חשש לחילול (אם כן מה המקור לכך בעצם?)
    ובסיכומו של דבר מה יהיה המשפט הנכון?:

    – מלאכה שנעשית מאליה מותרת מלבד לגזירות פרטניות כמו השהייה.

    או

    מלאכה שנעשית מאליה מותרת רק כאשר אין חשש לחילול שבת בעיקבותיה כמו לדוגמא השהייה.

    לגבי סעיף 3: אסור לעשות מלאכה בערב פסח ושבת ( מזמן מסוים) והשאלה שלי היא בעצם ההגדרה של המושג מלאכה לעיניין זה, נתקלתי בקושי רב למצוא הגדרה למושג מלאכה בעיניין, המושגים המוכרים שכוללים מלאכת אומן/הדיוט, מלאכת קבע/מלאכה ארעית, מלאכת חינם/מלאכה בשכר, כולם היו לי קשים מאוד הגיונית שהרי לפי זה ייתכן לאסור למשל אומן שקושר בקביעות כל ערב שבת קשר מיוחד שלוקח לו 5 דק והוא מוכר אותו וייתכן להתיר עבודת הדיוט בגינה למשך שעה אם זה ארעי ולעצמו והרי לטעם האיסור נאמרו כמה דברים כמו כבוד השבת, זמן לצרכי שבת, לא להימשך לחילול שבת ועוד. ולפי כל אלה הדבר שהכי נראה לי הגיוני הוא שהאיסור מדבר על מלאכה שדורשת טירחה מרובה ומותר מלאכה קלה (לא משנה אם זה אומן, קבע ובשכר) וההגיון שלי חיפש מקורות לכך ומה שמצאתי היה שהרמבם בנושא לא מגדיר איזה מלאכה בדיוק אסורה ונושאי כליו בסעיף מדברים רק על עיניין הטירחה, ורציתי לשאול האם ניתן לומר שלדעתו מה שאסור זה רק מלאכה רצינית שדורשת טירחה מרובה וכל השאר מותר? ובמידה ולא האם יש איזשהו פוסק שמגדיר מלאכה אסורה בערב שבת רק בתור מלאכת טירחה.

    סליחה על הטורח ותודה רבה רבה מראש!

  2. 1. כוונתי לומר שיש כאן גדרים שונים. במלאכה הנעשית מאליה יש משהו כללי, שלא גזרו אלא באופן ששכיח שיבוא לעשות מלאכה. אין בזה גדרים ודינים. לגבי שהייה, זו גזירה פרטנית, נכון שבשורש יש לה את אותו טעם וסיבה, אבל נתנו לה דינים מפורטים מה מותר להשאיר ומה אסור , איזה מאכלים על איזה אש ועוד המון פרטים, שהם כולם ספציפיים לה.
    2. עשיית מלאכה בערב פסח הוא בדומה לחול המועד, הנושא אינו טורח שזה אמנם טעם האיסור וגדרו, אבל גם מה שאין בו טורח עתה אסור, למשל תספורת אסורה.

  3. תודה רבה כבוד הרב, אני באמת מצטער שאני ממשיך לשאול אבל עדיין לא הבנתי היטב את התשובה, אם זה בסדר אמשיך לשאול.

    לגבי הנושא הראשון עדיין לא הבנתי מה יהיה נכון לומר את המשפט הראשון או השני

    – מלאכה שנעשית מאליה מותרת מלבד למספר גזירות פרטניות כמו השהייה.

    או

    -מלאכה שנעשית מאליה מותרת רק כאשר אין חשש לחילול שבת בעיקבותיה כמו לדוגמא הגזרה השהייה ועוד. ( במידה וזה המשפט הנכון מהו המקור לכך שכאשר יש חשש יש לאסור גם אם אין גזרה?)

    לגבי הנושא השני לפי מה שידוע לי בחול המועד יש מחלוקת לגבי הגדרת המושג מלאכה ויש שאומרים שרק מלאכה שכוללת טירחה אסורה ויש כאלה שלא אבל בכל מקרה התספורת אסורה מגזירה ספציפית מטעמים שונים שהרי גם לפי מי שאומר שהגדרת המלאכה בחול המועד היא לא רק מלאכת טירחה היה מותר להסתפר בחול המועד באופן טבעי כי זה מלאכה שנועדה לטיפול הגוף. וזה גם הסיבה שאני שואל לגבי מלאכה בערב פסח ושבת, האם ישנו איזשהו פוסק שאומר במפורש שהמלאכה שנאסרה היא מלאכה שדורשת טירחה מרובה, ואם אין האם ניתק לדייק זאת לפי הרמב״ם ונושאי כליו.

  4. 1. שני המשפטים לא נכונים. המשפט הנכון הוא מלאכה הנעשית מאליה מותרת מלבד מקרים בהם יש חשש שיבוא לעשות מלאכה. כמו כן יש גזירות פרטניות במלאכות מסויימות כמו שהייה.
    2. אינני מכיר הגדרה כזו של טירחה בחול המועד, כל מלאכה שאינה דבר האבד וכו שאר הסתייגויות אסורה כמו ביום טוב. מלאכה גמורה אסורה גם אם אין בה טירחה משום שזמן זה נחשב יום טוב של הקרבת הפסח, ראה משנה ברורה סימן תסח.

  5. אם כך זה בערך המשפט השני, זו הייתה כוונתי במשפט. ואם כך מה בעצם המקור לסייג את מלאכה שנעשית מאליה מדברים שבעקבותם עלול לעשות מלאכה? האם אני אמור להחליט בעצמי עם משהו מסוים יכול לגרור חילול או שזה תלוי ברבני הדור?

    לגבי הנושא השני ציטוט מפני הלכה:

    מו"ק ב, ב: "תנן: משקין בית השלחין במועד ובשביעית. בשלמא מועד משום טירחא הוא ובמקום פסידא שרו רבנן…" רש"י ('בשלמא'): "בשלמא מועד משום הכי שרי דלא אסיר בשום מלאכה אלא משום טירחא". נראה מהגמ' שרק מלאכה שיש בה טורח נאסרה בחוה"מ. לסוברים שאיסור מלאכה מדרבנן, זה מה שאסרו רבנן. לסוברים שהוא מן התורה, התורה מסרה לחכמים לקבוע את האסור והמותר, והם קבעו שרק מלאכה שיש בה טורח אסורה. וכן במו"ק יג, א: "אמר רב אשי… מועד משום טירחא הוא ובמקום פסידא שרו רבנן…"

    וכ"כ בספר היראים (שד): "מכל מקום (בין אם איסור מלאכה בחוה"מ מן התורה או מדברי חכמים) למדנו מדתלי תלמודא איסור מלאכת חולו של מועד בטרחא, למדנו דלא מיתסרא אלא מלאכת טורח. הלכך הלוואות ומלאכה מועטה בביתו מותרת. והא דאמר רבא במו"ק (י, ב) פרקמטיא כל שהיא אסורה, היינו להוליך בשוק דאיכא טרחא, אבל בביתו דליכא טרחא נראה שמותר. וראיתי בני אדם שפורשים מלהלוות, ואני פרשתי כמה שנים, ואעפ"כ נראה לי מותר, ועל הפורש ועל המלווה קורא אני עליהם ועמך כולם צדיקים". וכ"כ ראבי"ה (תתלה): "הלכך היכא דאיכא טרחה יתירה אסור, שליבו עצוב מפני הטורח".

    וכן נראה משבולי הלקט (רכה, והובא בבאו"ה תקמה, ה, 'ואפלו') שלא נאסרה בחוה"מ אלא מלאכה שיש בה טורח, שכתב: "אגרות של רשות, יש מפרשים דזו היא שאילת שלום, דכיוון שאינו כותב צרכיו כלל אלא שאילת שלום גרידא, ליכא טרחא בהך כתיבה ולא דמיא למלאכה כלל, הלכך מותר דלא הוי כי אם כמטייל בעלמא". והאוסרים כתיבה סתם, אוסרים מפני שהיא דורשת תשומת לב מרובה. וכ"כ מהרש"ל (הגהותיו על סמ"ג ל"ת ע"ה).

  6. ציטוטים אלו נכונים אבל המשמעות ההלכתית שלהם מוגבלת, למשל, כל מלאכה שבמהותה יש בה טורח, אסורה גם במקרים שאין טורח, ראה מבי"ט סי' רנ.
    כמו כן מלאכה שיש בה שיהוי זמן תמיד אסורה בל קשר לטורח.
    יש שסברו שמה שהתירו מלאכה שאין בה טורח הוא רק כשזה נעשה לצורך המועד ולהרווחה, אבלך בלי צורך המועד כל מלאכה אסורה ראה חול המועד כהלכתו פרק ב הערה כט.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל