שאלה:
מישהו פגע לי ברכב האם אני יכול להכריח אותו להפעיל ביטוח , או לקחת למוסך שלי יקר או שהמזיק יכול לשלם את המינימום אעפ שזה לא תיקון מושלם
תשובה:
שלום וברכה
אתה הניזק להפעיל את פוליסת הביטוח שלך, למרות שהביטוח שלך יתבעו אותו בסכום גדול.
אין לך אפשרות לחייב אותו להפעיל את הביטוח צד ג' שלו, וכן לא לקחת למוסך של החברה. אתה יכול להכריח אותו שיתקן במוסך מורשה רגיל, ולא במוסך של בני מיעוטים.
בהצלחה.
מקורות:
נקדים בסוגי הביטוח השונים:
ביטוח חובה – נהג חייב לבטח על נזקי גוף שיארע בתאונת דרכים. ביטוח זה מחויב כל נהג לבטח על פי חוק. נהג שלא ביטח את עצמו בביטוח חובה, ופגע באחרים פגיעות גוף, מקבל הנפגע פיצויים מחברות ביטוח מטעם הממשלה – חברת קרנית – והביטוח חוזר ומחייב את הנהג בכל הוצאות הפיצויים.
ביטוח נכס – ביטוח שמבטח את רכושו – בית, עסק או רכב – מפני פגיעה מאחרים, או גניבה, שריפה וכדומה.
ביטוח צד שלישי – במקרה והנהג יזיק אחרים בשעת נסיעה, או שאחרים יוזקו מהעסק שלו, מתחייב הביטוח לשלם עבורו את כל מה שיוזקו ממנו.
ביטוח מקיף – ביטוח לרכב שמורכב מביטוח לרכב וביטוח צד שלישי, הביטוח מתחייב לשלם על נזקים שיהיו לרכב, ועל נזקים שיעשה לאחרים.
הביטוח מתחייב לשלם את כל צדדי ההפסד שבא לנפגע, כגון בנזקי גוף משוקלל בפיצויים נזקי גוף, נזקי עוגמת נפש, הוצאות רפואיות, ביטול ימי עבודה וכו'. וכן בביטוח על נזקי ממון הביטוח משלים את כל צדדי ההפסד שיש לנפגע, תיקוני הנזק, ירידת ערך של הרכב, יש גם אפשרות להוצאות עבור רכב חילופי בזמן התיקון. לרוב חלק מתשלום הביטוח הוא פיצוי מעבר למה שחייב המזיק בדין תורה. כגון בנזקי גוף על פי ד"ת לא משלמים נזקי עוגמת נפש, ואילו הביטוח משלם גם על זה. וכן בנזקי ממון ישנה אפשרות שהביטוח יתן לנפגע רכב חילופי למרות שבדין תורה אינו זכאי לכך.
קיים הבדל בביטוח רכב לביטוח נכס או דירה. היות וברכבים שכיח תאונות וכן שכיח נהגים לא זהירים, לכן חברת הביטוח יוצרים מערכת שהנהג ישמור על רכושו, ולא יתבע אותם כל נזק קטן. מערכת זו נקראת – פרמיה – נהג שבמשך שנה הראשונה לא הזדקק לביטוח, יקבל הנחה לבטח את הרכב שלו בשנה שניה בסך 500 ₪ ולהיפך אם קרא שהזדקק לביטוח מספר פעמים, חברת הביטוח רואה נהג כזה כנהג לא זהיר, ובשנה השניה אם ירצה להמשיך את הביטוח יצטרך לשלם תוספת 500 ₪ על המחיר ששילם בשנה שניה. נהג שנפגע ברכב עושה שיקול לעצמו שאם לא יתבע תיקון לפגיעה מחברת הביטוח בשנה שניה ירוויח 1000 ₪, לכן בנזקים קטנים מעדיף לתקן את נזק בכוחות עצמו ולא לגשת לחברת הביטוח. וכן אם הזיק אחרים לפעמים מעדיף לשלם בעצמו ולא לשלוח את הנפגע לביטוח צד ג'. בביטוח נכס היות ומקרי הקלקולים אינם שכיחים אין את התקנון הנ"ל, אם תובע את הביטוח שאירע לו בדירה לא ישתנה הפרמיה בפעם הבאה שיחדש את הביטוח.
תביעה מהביטוח של הממשלה – וגורם הפסד לחברו
שאלה א: נהג שנסע ללא רישיון נהיגה, או ללא ביטוח חובה, ופגע בהולך רגל, האם מותר לנפגע לתבוע פיצויים מחברת ביטוח של המדינה – חברת קרנית, ובכך יגרם נזק על הדורס – שחברת הביטוח יגבו ממנו את הוצאות הפיצויים – הרבה מעבר למה שחייב לפי דין תורה. ומאידך האם רשאי הפוגע לעכב על הנפגע שלא ילך לדרוש פיצויים מהמדינה.
תשובה: מותר לנפגע לתבוע מחברת הביטוח של המדינה את כל זכויותיו, למרות שיצא הפסדים לפוגע. ואף אין איסור 'מוסר' כשמעביר את פרטי התאונה למשטרה או לביטוח.
מקורות ונימוקים:
ראשית חשוב לציין שבכל תביעה של תאונת דרכים ב"ד מתחשבים בחוקי התנועה לדעת מי המזיק ומי הניזק, אך לגבי חיובי התשלום או גובה התשלום, יש לדון לפי ההלכה, ולא לפי דיניהם. אמנם חברת הביטוח משלמת לפי החוק ולא לפי התורה, אך אין איסור לתבוע מהם תביעות שמקובלות בחוק, היות והם התחייבו על כך מתחילה.
בע"ח שגובה את חובו וגורם לחייב את השליח
השו"ע סימן נח ס"א כתב, לווה ששלח מעות ההלוואה עם שליח שיפרע למלווה ויקח שטר חובו, וכשקיבל המלווה את המעות מסרב המלווה לתת את השטר לשליח בטענה שהלווה חייב לו חוב נוסף מלבד החוב הכתוב בשטר, והלווה כופר בזה, המלווה נאמן בטענתו במיגו דלהד"ם. והשליח שנתן את המעות בלי לדרוש את השטר קודם, חייב לשלם למלווה. וכתב הרמ"א י"א מאחר והשליח מתחייב בתפיסתו של המלווה, לא יכול המלווה לתפוס את חובו ולחוב לשליח. וי"א שבכל עניין יכול המלווה לתפוס מהלווה למרות שמחייב את השליח בתפיסתו. עוד כתב שם הרמ"א שומר על חפץ של ראובן שהעביר את החפץ לשמעון, ושמעון רוצה לתפוס את החפץ ולעכבו תחת ידו בטענה שראובן חייב לו מעות, אלא שהשומר יתחייב לבעלים לשלם עבור פשיעתו שהעביר את החפץ לאחר, י"א שיכול השומר לתפוס למרות שמחייב את השומר בכך, וי"א שאינו יכול לתפוס אם מחייב את השומר, ….סמ"ע… שאומר השומר מה לי ולך שאתה מחייבני בתפיסתך. והש"ך…. ביאר כשמתחייב את השומר נחשב שתופס מהשומר. הש"ך.. פסק שאסור לתפוס ולחוב לשליח.
תופס משותף ממון השותפים
עוד מצאנו ברמ"א סימן קעו סל"ו שכתב בע"ח שתופס חוב של שותפים ואינו רוצה לפרוע בטענה ששותף אחד חייב לי, והלה כופר ההפסד על שניהם. והקשה הש"ך (ס"ק מח) איך יכול לתפוס עבור חוב של אחד ולהפסיד לשניהם. לא מיבעיא לשיטת הריב"ש בסימן נח שאינו יכול לתפוס משליח ולחייב את השליח, אלא גם לסוברים שיכול לתפוס למרות שמחייב את השליח, דוקא שם שהממון של הבעלים, אבל כאן שהממון שייך לשני השותפים איך יתפוס מהם.
תפיסה משליח או שומר כשאין החפץ משועבד להם
הנתיבות סימן נח ס"ק ד הקשה על השיטות שסוברים שאינו יכול לתפוס, מדוע לא יכול לתפוס כשמפסיד לחברו, ומדוע צריך להפסיד הוא כדי שלא יפסיד חברו, ומאי חזית שאפסיד אני כדי שלא תפסיד אתה. ותירץ הנתיבות ששומר על פקדון יש לו שעבוד בחפץ, ומעיקר הדין יכול לתפוס מהשומר עבור החוב שחייב לו הבעלים מדין שעבודא דר"נ, אלא שכתב הש"ך שבמקום שיש פסידא לא גובים משעדר"נ. ולכן כאן שמפסיד לשומר או לשליח של המעות לא גובה ממשועבדים. הוסיף הנתיבות לפ"ז אם השומר לא עשה קניין בחפץ אלא הסתלקו הבעלים והשומר התחייב באחריותו, יכול לתפוס מהשומר למרות שמחייבו, כיון שאין החפץ משועבד לו. ואתי שפיר גם דברי הרמ"א בסימן קעו, שאם החפץ אצל שותף שאינו חייב לו, אינו יכול לתפוס ממנו עבור השותף השני שחייב לו, כיון שהחפץ ביד שותף זה נחשב שמשועבד לו, ואין יכול לתפוס כשמשועבד לו. אבל אם נמצא החפץ ביד השותף שחייב לו יכול לתפוס כל החפץ עבור חובו, כיון שבידו של שותף זה אין לשני קניין בגוף החפץ עצמו.
מבואר בנתיבות שהמחלוקת האם יכול לתפוס לעצמו כשמפסיד לשומר או לשליח, דוקא באופן שיש לשומר או לשליח קניין שעבוד, אבל אם אין לשומר ולשליח קניין שעבוד בחפץ, אלא קבלו אחריות בע"פ יכול לתפוס ולהרויח לעצמו למרות שמפסיד חברו, וכמש"כ הנתיבות בקושיא מדוע צריך הוא להפסיד כדי שלא יפסיד חברו.
מקורות נוספים שמותר לתבוע זכויותיו למרות שגורם הפסד לחברו
בגמרא ב"ב (נד, ב) מבואר שישראל הקונה מגוי אינו קונה בכסף אלא בשטר, ולכן אם הקדים הישראל ונתן מעות לגוי עבור הקרקע מיד שקיבל הגוי את המעות מסתלק ומפקיר את הקרקע. ולכן אם קדם אחר וזכה בקרקע הרי של זוכה. וכתבו תוספות (ד"ה וישראל) שמותר לקונה להודיע לגוי שיחזיר לו מעותיו, כיון שלא קיבל קרקע תמורת המעות. ולמרות שגורם בזה שהגוי ילך לזוכה ויוציא ממנו את הקרקע, אין לו להימנע מלתבוע ממונו עבור הפסד של הזוכה. מבואר בתוספות שמותר לתבוע מעותיו אגם שיגיע הפסד שלא כדין לישראל אחר. והרא"ש (סימן סג) חולק וסובר שאסור לילך לפני הגוי לתבוע מעותיו, כיון שאין הגוי חייב לו, וישראל השני זכה כדין. ובהגהות אשר"י ביאר דעת התוספות, שלא נתן לו את המעות אדעתא דהכי, לכן יש לו זכות תביעה מהגוי. ולפ"ז נראה שהרא"ש לא חולק על עיקר הדין שמותר לתבוע זכויותיו ויגרום הפסד לחברו, אלא שדעת הרא"ש שאין לו על הגוי שום זכות תביעה כלל. שו"ר בשו"ת מהרש"ל (סימן לו ד"ה ועכשיו) שביאר את דברי הרא"ש כדברינו.
עוד יש להוכיח מדברי הרמב"ם (חובל ומזיק ז, ח) שכתב הזורק כלי מראש הגג על גבי כרים וכסתות של בעל הכלי, אם קדם בעל הכלי וסלק את הכרים חייב הזורק, ואם אחר סילק את הכרים שניהם חייבים. ובדרישה והב"ח ביארו שאם הוא בעל הכרים אין לו להמתין מליטול את הכרים כדי שלא יגיע היזק לזורק, שיש לו רשות ליטול כרים שלו. הרי שמותר לדרוש את ממונו למרות שיגיע הפסד לחברו כשלוקח את שלו.
עוד יש להוכיח מדברי הסמ"ע סו"ס שפו מעשה בגוי שעשה קניין עם ישראל לקנות כו"כ מדות יי"ש, והלך הגוי לישראל אחר לשאול כמה יעלה מדות יי"ש, ודורש הישראל הראשון מהישראל השני שלא יעשה מקח עם הגוי, מאחר שכבר גמר את המקח עימו ויבוא לו הפסד אם יתעסק עימו. וכתב הסמ"ע שמותר לישראל השני למכור לו, כיון שהגוי בא מאיליו, ולא אמור להפסיד לעצמו כדי שלא יפסיד חברו.
וכן מבואר בשו"ע (יו"ד סימן קסח סעיף יב) גבי ישראל שהלווה לגוי בריבית על המשכון, ובשעת פרעון אמר הגוי לישראל שיתן את המשכון לראובן ויפרע לך החוב. וראובן מכר את המשכון ועיכב המעות בידו. יכול הישראל לתבוע מהגוי ריבית על הזמן שלא פרע לו ראובן. למרות שהגוי יחזור על ראובן ויתבע את החוב מהגוי. וכתב בחו"ד (ס"ק יח) למרות שהגוי חוזר ותובע את ראובן בריבית ששילם לישראל, מה לו בכך. מבואר שמותר לתבוע זכויותיו למרות שמסובב היזק לישראל חברו. ועיין עוד בספר משפט המזיק (ח"ב פרק כג) שהאריך בזה בטוב טעם.
תביעת נזקי גוף מהביטוח של המדינה
לפי דברינו נמצא, נפגע בנהג שלא ביטח את עצמו בביטוח של נזקי גוף – ביטוח חובה, נחשב לעבירה פלילית בחוק, ונחשב שמנע את הנפגע בזכויות שמגיע לו. והנפגע זכאי לתשלום מלא מהביטוח של המדינה – חברת קרנית. ועל פי החוק יכול הנפגע לתבוע ישירות את המדינה, ואין שום זכות מצד הפוגע להתנגד לכך – התשלום הוא ביטוח לנפגע, ולא ביטוח לפוגע – והנפגע כאזרח במדינה יש לו זכות לתבוע את חברת קרנית בפיצוי מלא. אי לכך גם מבחינת הלכתית נחשב ביטוח קרנית כבעל חוב של הנפגע, ולכן יכול לתבוע מהם את כל זכויותיו, למרות שיסובב מכך הפסד לפוגע במה שיתבעוהו חברת קרנית בכל הוצאות הפיצויים, וכמו שהוכחנו שמותר לו לגבות חובו למרות שיסובב מכך הפסד לחברו.
תביעת זכויות דינו כתביעת בע"ח
עדיין ניתן להתווכח שהיות ותשלומי הפיצויים שמקבל מחברת הביטוח אינם מחויבים ע"פ ד"ת, אין לדמותו לגובה חובו ומפסיד לחברו, אלא מרויח לעצמו ומפסיד לחברו.
ושני תשובות יש להשיב. א: אין להסיק מהעובדה שפטרה התורה את המזיק, שלא נחשב להפסד, שהרבה סוגי נזק והפסד לא חייבה התורה, וברור שנחשב שהפסיד המזיק. ואכן מטרת הפיצוי לא להרויח לנפגע, אלא השלמת כל צדדי הנזק. וברור שאדם שנפגע וקיבל פיצויים, לא נאמר עליו שעשה עסקה רווחית, אלא השלמת הנזק.
ב: בגמרא (ב"ק קיד, ב): אמר רב אשי האי בר ישראל דזבין ליה ארעא לעובד כוכבים אמצרא דבר ישראל חבריה – משמתינן ליה… דאמרי' ליה ארבעית לי אריא אמצראי, משמתינן ליה עד דקביל עליה כל אונסא דאתי מחמתיה. וכתבו בתוספות: אומר ר"ת דהיינו דוקא כשישראל רוצה ליתן לו כמו שנותן לו העכו"ם אבל אם העכו"ם רוצה ליתן לו יותר אין להפסיד בשביל כן. [דברי הגמרא והתוספות הובאו בשו"ע סימן קעה סעיפים מ-מא]. מבואר שגם על רווח מעבר למחיר הרגיל מותר לו למכור לגוי, אין חייב להפסיד לעצמו את הרווח, למרות שגורם הפסד לחברו. וה"ה שמותר לו להרוויח לעצמו ולקבל זכויותיו, למרות שמסבב היזק לחברו.
מבקש 'אישור משטרה' האם נחשב למוסר
אך עדיין יש לדון כשתובע את חברת הביטוח של המדינה צריך להביא 'אישור משטרה' על פרטי הפגיעה, ומאחר ולנהג אין רישיון או ביטוח חובה, והנפגע מספר למשטרה את פרטי התאונה כדי לקבל 'אישור משטרה' מכניס את הנהג לסכנה של עונשים חמורים, האם יש במסירת הפרטים משום איסור 'מוסר'.
בשו"ע סימן שפח סעיף ה הביא מחלוקת הראשונים במוסר ממון ביד אנס כשכוונתו להציל לעצמו ולא להזיק לחברו, שדעת ר' אליעזר מטולא שאין לו דין מוסר, אך מנדים אותו עד שישלם את כל ההפסדים שבאו מחמתו. ודעת מהר"ם והרא"ש ומהרי"ק שדינו כמוסר וחייב לשלם לו כל הזיקו. והש"ך ס"ק כו פסק כשיטה ב' שנחשב מוסר. והוסיף הש"ך שנראה שאף דברי ר"א מטולא שפטר דוקא במקרה שלא היה יכול להציל בענין אחר, ולכן המרדכי בפרק המניח הביא את המהר"ם שאוסר, ואילו בפרק הגוזל הביא את הר"א מטולא שמתיר, שבפרק הגוזל מדובר שלא יכול להציל בעניין אחר וגם החולקים סוברים שאינו נחשב מוסר.
בבאר היטב סימן שפח ס"ק טז דייק מתשובת מהרש"ל סימן יט גבי ראובן שקיבל טבעת מגוי שהייתה בחזקת גנובה, ומשכן ראובן את הטבעת לשמעון, ושמעון מכר אותה לגוי, וכשנתפס שמעון שהייתה בידו טבעת גנובה הודיע שבא לו מידי ראובן, והוצרך ראובן לברוח מביתו כדי להציל עצמו והונו, עולה דברי המהרש"ל שאם ראובן לא הודיע לשמעון שהטבעת גזולה ומכר שמעון את הטבעת לגוי, ובגללו העלילו על שמעון, מותר לשמעון לספר שראובן מסר לו את הטבעת, ואינו נחשב למוסר, שנחשב שראובן הביא את הנזק על עצמו. וכלשון המהרש"ל 'ארי ארכביה אכתפיה'.
לפ"ז ה"ה אם נהג שנסע בלי רשיון ובלי ביטוח חובה, נחשב שהנהג הביא את הנזק על עצמו – שעבר על החוק ונסע בניגוד להסכמת העולם.
עבריה פלילית – אינו נחשב כמוסר
שאלתי את הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א האם נחשב למוסר כשמעביר את מקרי התאונה לקבל אישור משטרה, ואמר לי שיש תביעה אזרחית ותביעה פלילית, תביעה אזרחית – תביעות שניגשים לשיפוט בבית משפט. תביעה פלילית – תביעות שניגשים לשיפוט במשטרה. תביעה אזרחית אסור לדון בבית משפט אלא בבית דין, ואם תובע בבית משפט עובר באיסור 'אויבינו פלילים' ואף מוסר את ממון חברו. ואילו תביעה פלילית שנידונת במשטרה, מותר לתבוע במשטרה, לפי המבואר בסימן ב' שב"ד מכים ועונשים שלא מן הדין, היינו תביעות שאינם מההלכה אלא לגדור פרצות הדור, ומאחר ואין כוח לב"ד להעניש שלא מן הדין, יש להעביר את סמכות הדיון למשטרה, שלהם יש את הכוח להעניש. ולכן נהג שנסע בלי ביטוח חובה נחשב לעבריה פלילית ואין איסור מוסר כשדן על תביעתו במשטרה.
לכתוב דעתו של הגר"מ שפרן בקובץ הישר והטוב.
תביעה מהביטוח שלו וגורם הפסד לחברו
שאלה: נפגע שרוצה לתבוע את הביטוח שיש לו בעצמו, ויקבל פיצוי מלא הרבה מעבר למה שישלם לו המזיק לפי ההלכה, אלא שכל תשלום הפיצוי שיקבל מהביטוח יתגלגל על המזיק, ולכן מעכב המזיק את הנפגע שלא יתבע את הביטוח שיש לו בעצמו, כיון שגורם שיוציאו ממנו ממון שלא חייב. ואת תשלום הנזק שחייב ע"פ ד"ת ישלם בעצמו, האם מותר לנפגע לתבוע את חברת הביטוח שלו.
תשובה: מותר לנפגע לתבוע את הביטוח שלו, שהם בעלי חובות שלו לתקן לו את הנזקים שבאו לביתו או לרכושו, ואינו נחשב מזיק ולא מוסר.
מקורות ונימוקים:
תביעה מהביטוח זכויותיו
הוכחנו לעיל שמותר לתבוע את בעל חובו גם במקרים שגורם הפסד לחברו. והיות וחברת הביטוח מתחייבת לשלם את כל הכתוב בפוליסה, נחשב הביטוח לבעל חוב של הניזק, ולכן אין שום מניעה מצד ההלכה לתבוע את חברת הביטוח בכל סוגי ההתחייבות שהעמידו – גם על חיובים שאינם תקפים בהלכה. ומה שחברת הביטוח חוזרת על המזיק ודורשות ממנו את כל הוצאות הפיצויים שפיצו את הנפגע, אין זה מונע את הניזק לתבוע את בעל הביטוח, וכפי שביאר הנתיבות שבאופן שאין לשומר קניין שעבוד בחפץ יכול לתפוס מהשומר, למרות שגורם לשומר לשלם את דמי הפיקדון לבעלים. וכטעם הנתיבות, וכי צריך להפסיד לעצמו כדי שלא יפסיד חברו.
למסור את פרטי הפוגע לחברת הביטוח
עדיין יש לדון איך יהיה מותר למסור את פרטי הפוגע לחברת הביטוח, וחברת הביטוח תובעת את הפוגע, או את חברת הביטוח של הפוגע, האם מותר לעשות זאת.
בגמרא ב"ב נד ע"ב נכסי גוי הרי הם כהפקר כל המחזיק בהם זכה. פירוש: שישראל שילם מעות לגוי עבור קרקע ועדיין לא החזיק בקרקע, נעשית הקרקע הפקר, שהישראל לא מתכוון לקנות עד שיקבל שטר, והגוי מעד שמקבל מעות מפקיר את הקרקע. ולכן אם אחר בא וזכה בקרקע הרי שלו. וכתבו תוספות (ד"ה וישראל) שמותר לקונה להודיע לגוי שיחזיר לו מעותיו, כיון שלא קיבל קרקע תמורת המעות. ולמרות שגורם בזה שהגוי ילך לזוכה ויוציא ממנו את הקרקע, אין לו להימנע מלתבוע ממונו עבור הפסד של הזוכה. מבואר בתוספות שמותר לתבוע מעותיו אגם שיגיע הפסד שלא כדין לישראל אחר. וכשאומר לגוי שהקרקע לא הגיעה לידו, רואים מיד מי לקח את הקרקע, ונחשב כאליו מספר לו מי לקח את הקרקע, ואפ"ה לא מונעים ממנו לעשות כן כיון שרוצה לתבוע את חובו.
לשלוח את חברת הביטוח שיתבעו את הפוגע
עד עתה דיברנו באופן שהנפגע תובע את הביטוח שלו, והביטוח תובע את המזיק. [כיום יש חוק השיפוי – שיכול הביטוח לתבוע את המזיק, בלי הרשאה מהמבוטח]. אך בתאונות של רכבים כשניגש הנפגע לביטוח שלו, מעמידים בפניו שתי אופציות, או לתבוע את הפוליסה שלו, ויצטרך לשלם השתתפות עצמית. או לתבוע את הפוליסה של המזיק. על האופציה הראשונה כבר הבאנו שמותר לו לעשות כן. ובאופציה השניה שלא תובע את של עצמו אלא שולח אותם לתבוע את חברו. הדין בזה – שאם יש למזיק ביטוח צד ג' תלוי במאמר הבא – האם יכול לתבוע ביטוח צד ג' בניגוד למזיק. ואם אין המזיק מבוטח בצד ג', ותובעים אותו ישירות, ברור שאסור לשלוח את חברת הביטוח שיתבעו אותו תביעות שאינו חייב לשלם על פי ההלכה.
נסיים במעשה שהיה: לדירתו של שמעון נזלו מים כתוצאה מפיצוץ צינור של ראובן, שמעון תבע את ראובן לדין שיתקן לו את הקלקולים שנעשה בביתו, ביה"ד פסק שראובן פטור מתשלומי נזיקין כיון שראובן שהפיצוץ בצינור נעשה שלא בידיעתו, וכדין נעל בהמתו כראוי, ונפרצה בלילה ויצאה והזיקה שפטור. עקב הפסק לא נותרה ברירה לשמעון אלא לתבוע את הנזקים מחברת הביטוח שלו, אחר שתיקן הביטוח של שמעון את הנזק תבעו הביטוח מראובן שישלם את כל הוצאות התיקון. עתה תובע ראובן את שמעון שהלך לביטוח וגלגל עליו את הוצאות התיקון שהיה פטור מלשלם.
תשובה: לפי המבואר מותר לניזק לתבוע את חברת הביטוח שלו, שהם בעלי חוב כלפיו. נמצא שראובן פטור לשלם לשמעון, אך זכותו של שמעון לתבוע מחברת הביטוח שלו, למרות שבסופו של דבר מגלגל את התשלום על ראובן.
תביעה מביטוח צד ג' ללא הסכמת הפוגע
שאלה: ישנם סוגי תביעות שבדין תורה לא חייב המזיק, ואילו בבית משפט מחייבים על כך. כגון עוגמת נפש, בושת דברים, אובדן ימי עבודה כשאין דין שבת. נזקי כלים בבור, ועוד. האם מותר לנפגע לתבוע את ביטוח צד ג' של הפוגע, בניגוד לרצונו של הפוגע. או שיכול הנפגע לעכב ולומר את חובתי ע"פ ההלכה אשלם לך, ואין לך זכות תביעה לא עלי ולא לחברת הביטוח שלי.
תשובה: יש לחלק אם נפגע מאדם ששכר אותו, לבין אם נפגע מגוף חיצוני שאין לו התחייבות אליו. וכדהלן.
א: שכר פועל או קרקע, ויש למשכיר התחייבות כלפיו, יכול לתבוע מחברת הביטוח צד ג' של הפוגע. אגם שיסובב מכך הפסדים לפוגע.
ולכן שכר רופא, עו"ד, או כל בעל מלאכה אחר, ונפגע בפגיעות שלא מחויבים ע"פ ד"ת. או שנפל באמצע נסיעה באוטובוס ולא נחבל בגופו. החליק באולם שמחות על אוכל שנשפך והתלכלכו בגדיו. הצד השווה שבהם, ששכר פועל או קרקע, שיכול לתבוע את חברת הביטוח של הפוגע, למרות שאת הפוגע עצמו אינו חייב לשלם על הפגיעות שגרם.
ב: נפגע מגוף חיצוני, ואין התחייבות מהפוגע לנפגע, יש להסתפק אם מותר לתבוע מחברת הביטוח של הפוגע אם הפוגע מתנגד. ולכן ראוי שישדל אותו, או שיתחייב לשלם לפוגע את ההפסדים – השתתפות עצמית וכדו' – שיסובבו לו מכך.
ולכן הולך רגל שנפגע באתר בניה, וכן נהג שפגע ברכב שלו, וכדו'. שאין שום התחייבות של הפוגע כלפי הנפגע, כיון שלא שכר אותו, יש להסתפק אם מותר לתבוע את חברת הביטוח של המזיק בניגוד להסכמתו.
מקורות ונימוקים:
תביעה בבית משפט, או מחברת הביטוח
נקדים שברור שאסור לתבוע את המזיק בבית משפט על תביעות אלו. והתובע בבית משפט מלבד שעובר באיסור הליכה לערכאות, עובר גם על איסור גזל. אך מחברת הביטוח מותר לתבוע חיובים שלא משלמים בדין תורה, היות והם מעצמם התחייבו בתחילה לשלם את כל החיובים אלו. ולכן הנפגע מעדיף לתבוע את חברת הביטוח של הפוגע, ולא לתבוע את המזיק בבית דין, מאחר שביה"ד לא יחייב את המזיק. ויש לדון האם המזיק יכול למנוע מהניזק לתבוע מחברת הביטוח, כיון שיגרם לו הפסדים, כגון השתתפות עצמית, שינוי בפרמיה, וכו'.
הגדרה הלכתית ביטוח צד ג'
נחלקו הלומדים, איך להגדיר את חובת ביטוח צד ג' – התחייבות לשלם את נזקי המבוטח. האם ההתחייבות הוא למבוטח – שיכסו לו את כל הנזקים שעשה. או התחייבות לנפגע לשלם את הנזקים שיגיעו לו מפלוני. יש שרצו לומר שהיות וזכותו של הנפגע לפנות בישירות לחברת הביטוח, לכן יש לראות בזה שהביטוח בע"ח של הנפגע. מאידך יש שטענו איך וכיצד נעשית חברת הביטוח בעלת חוב של הנפגע, הרי מעולם לא היה דו"ד עימו. אלא הסברא הפשוטה שחיוב של הביטוח הוא כלפי המבוטח, שהתחייבו לו לשלם עבורו את הוצאות נזקים שיהיו לו. ומה שיש לנתבע זכות תביעה ישירות לחברת הביטוח, והמזיק לא יוכל לעכב על חברת הביטוח, עדיין לא נחשב שהם בע"ח של הנפגע, אלא הם בע"ח של הפוגע – לשלם עליו את נזקיו.
בירור אמיתי לא נוכל לעשות בזה, היות והם רואים את העובדה שיש גוף מסוים שמשלם עבור נזקי מזיק. ולא מעניין אותם ההגדרה האם הם בע"ח של המזיק או של הניזק.
לסוברים שהביטוח בע"ח של הנפגע, מותר לניזק לתבוע
אם ננקוט כצד א' שביטוח צד ג' הגדרתו ההלכתית שהם מתחייבים לנפגע, א"כ נחשבת חברת הביטוח בעלי חוב של הנפגע, ולא יוכל המזיק למנוע את הניזק לתבוע, בטענה שע"פ ד"ת אין בסיס לתביעותיו, היות שהביטוח הם בעלי החוב לניזק, והם התחייבו לשלם לו על תביעות שלא משלמים עליהם בד"ת. ומעבר לכך אגם שהתביעה של הניזק יגלגל על המזיק הוצאות ממון, כגון השתתפות עצמית, או שינוי בפרמיה, אין זה מונע אותו מלתבוע את חברת הביטוח, וכמו שהוכחנו לעיל בארוכה שמותר לתבוע את חובו, גם כשיסבב הפסד לחברו.
לפ"ז גם בהולך רגל שנתקל באבנים של בניין, ויש לקבלן עבודה ביטוח צד ג', או נהג שנפגע ברכב מנהג אחר, ויש לפוגע ביטוח צד ג', מותר לנפגע לתבוע את חברת הביטוח, למרות שלא היה שום התקשרות בין המזיק לניזק, היות וחברת הביטוח התחייב לנפגע בישירות.
לסוברים שהביטוח מתחייב למזיק לשלם עבורו
אלא שהבאנו שלא מסתבר לומר שהביטוח חייב לניזק, היות ומעולם לא התחייבה לו, ולא היה ביניהם דו"ד. וההתחייבות היא למזיק לשלם עבורו. ולפ"ז במקרה שהמזיק אינו חייב לשלם ע"פ ד"ת, זכותו של המזיק למנוע את הניזק לתבוע את חברת הביטוח, ואם תובע בניגוד מרצונו נחשב שגוזל אותו בהוצאות של השתתפות עצמית, ושינוי פרמיה.
יש לחלק אם הניזק שכר את המזיק
אמנם גם אם ננקוט כצד שאין הביטוח בע"ח של הניזק נראה לחדש שיש אופנים שמותר לניזק לתבוע את חברת הביטוח. לפי מה שאמרו במשנה (ב"מ קד, א): המקבל שדה מחבירו והובירה – שמין אותה כמה ראויה לעשות, ונותן לו. שכך כותב לו, אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא. ע"כ. ומעיקר הדין אם הוביר את השדה אינו חייב לשלם את כל מה שהיתה ראויה השדה לעשות, ונחשב למניעת רווח. אך מאחר שהפועל השתעבד לבעה"ב לשלם אם לא יעבוד, חייב לשלם על כל הרווחים שהיתה השדה צריכה לעשות. ואמרו בגמרא (שם) רבי מאיר היה דורש לשון הדיוט, דתניא, רבי מאיר אומר, אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא. וביארו רוב הראשונים – תוספות, רמב"ן, רשב"א, ר"י ברצלוני והמגיד משנה (שכירות ח, יג) שגם אם לא כתב שמתחייב שישלם לו את הרווחים, חייב לשלם, מאחר שכך נהגו לכתוב. השו"ע סימן מב סט"ו פסק את דברי ר"מ שלשונות שנהגו לכתוב ככתוב דמי.
נמצאנו למדים, פועל שהתחייב לשלם על רשלנותו, חייב לשלם את הרווחים שנמנעו ברשלנותו. ואם נהוג להתחייב על כך, גם אם לא התחייב על כך בפירוש – חייב לשלם.
מעתה יש לומר כיון שמקובל שבעלי מלאכה שיש חשש שיזיקו, מבטחים את עצמם על כך, ונהוג שהנפגע מקבל פיצויים הולמים על כל גרם נזק, נחשב כהתנה מראש שאם יהיה יגרם נזק או הפסד ממנו יקבל פיצוי הולם על כך. ודומה לאם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא, שחייב להעמיד לו את האפשרות לקבל פיצויים. ולכן אינו יכול למנוע את הנפגע מלתבוע את חברת הביטוח.
ולכן אם שכר עו"ד או רופא וגרמו לו נזק, או שילם על נסיעה באוטובוס ונפל בנסיעה, או ששכר אולם וקייטרינג וניזוק אחד המוזמנים, בעת השכירות נחשב שמתנים שאם יסובב נזק יתנו לו אפשרות לקבל מהביטוח פיצוי מלא, לכן יוכל לתבוע את הביטוח צד ג' בניגוד דעתו של המזיק.
אך במקרה שלא היה שום עסק בין המזיק לניזק, כגון תאונת דרכים שמעולם לא התחייב הנהג הפוגע לנפגע, או שניזוק מאתר בניה, מעולם לא התחייב המזיק לניזק כלל, ועל הנזק שניזוק אינו חייב מדין תורה, יכול למנוע את הניזק מתביעה לחברת הביטוח. ומן הראוי שישדל אותו בדברים או יפצה אותו כדי שיאפשר לו לתבוע את חברת הביטוח.
