שבי בעזה / שבת במלחמה/ תרומה לאן?

שאלה:

לרבנים החשובים שבוע טוב
מספר שאלות כאובות
אנו יכולים לתרום ללימוד תורה שהחפץ חיים כותב שזה הכי חשוב השאלה אם לתרום אוכל לחזית זה חסד שלא יכול להיעשות על ידי אחר או שחייבים מצד הכרת הטוב או שצריך להיות קר ולראות מה הכי חשוב שזה תורה

בשבת דיברנו על החטופים האם זה מותר לדבר על מלחמה בשבת מצד אחד זה אסור ומצד שני זה כמו צרב בלב איש ישיחנה לאחרים בפרט בין בעל ואשה
ואם אסור , איך לא מדברים בכזה מצב כשיש מצב כזה?

האם מותר להתפלל על שבויים שיהרגו כדי שלא יסבלו ואנו לא נצטרך להתמודד עם הבעיה הנוראה

וכאן השאלה הכי כואבת השבי של ילדים ונשים , אם חושבים על זה משתגעים, ואם לא חושבים , זה גם לא בסדר כי זו המציאות ולא נכון לא לחשוב, ואם שוב חושבים אז קשה לתפקד, אבל לא לחשוב? השם עשה זאת כדי שנתעלם?אז מתחזקים בתפילה, אבל כל דקה של השבי היא נוראה ואנו מרגישים בבית שמה נעשה נתפלל עוד, הרי הגיהנם שם הוא לא נתפס?
מה עושים הרב? מה חושבים? מה השם רוצה שנעשה כשיש בחורות בעזה?

תשובה:

שלום וברכה

לגבי התרומות, אני חושב שחשוב יותר לתרום לתורה, מהסיבה הפשוטה שמעבר לעובדה שהחיילים באמת מוצפים בכל הטוב של אזרחי ישראל, גם בסופו של דבר מדינת ישראל מאורגנת טוב עם כל צרכיהם בשפע. אם בהתחלה הכל תפס את הצבא לא מוכן, והיה חסר אוכל וציוד בסיסי, בינתיים עבר חודש וכל משאבי המדינה מופנים ללוחמים.

לגבי לדבר בשבת, איך אפשר שלא… צריך לנסות כמה שיותר שהסעודות יהיו שמחוות ומרוממות, זה חשוב לנפש, זה חשוב לילדים וזה כבוד השבת, אבל אין ספק שלהתעלם זה גם לא נכון ולא אפשרי.

להתפלל על שבויים שימותו? חלילה וחס! היד ה' תקצר?! אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים.

המחשבה על נערות וילדים רכים השבויים בעזה היא נוראית, הלב מתפלץ, אנחנו לא יודעים חשבונות שמים ומה כל זה בא לנו, אבל אנחנו כן יודעים שכל חיזוק במצוות באמונה ובתפילה רק מקרב את ישועתם, ואת ישועת עם ישראל כולו. נתחזק באמונה ובעבודת ה', לא נחשוב מחשבות מחלישות אלא רק כאלו מחזקות, מאחדות ומלכדות, ובעזרת ה' נראה ישועות מקיפות.

שנזכה בקרוב לבשורות טובות ישועות ונחמות.