לתרומות לחץ כאן

גיוס בני ישיבות בראי ההלכה

שאלה:

שלום הרב
סליחה מראש על השאלה שהיא די קשה אבל מאוד מטרידה אותי בתקופה האחרונה.
חשוב לי בבקשה שהשאלה תהיה אנונימית ולא יפורסם המייל שלי.

אני באה מהציבור החרדי ומאמינה בערך העצום של לימוד תורה , חסד וצניעות.
אבל בתקופה הזו במיוחד קשה לי מאוד להבין כיצד ייתכן שיש צבא שלם שנלחם, חיילים שמחרפים נפשם, אמהות ונשים שחוששות כל הזמן לגורל ילדיהם או הבעלים שלהם.
ובאותו זמן בציבור החרדי , שאין ספק שלומדים ומתחזקים וכו', אין את התחושה הזו של הפחד על גורל יקירהם שמגוייסים למלחמה.
גם אם ודאי נסכים שערך לימוד התורה גדול מאוד, הרי אי אפשר להשוות את הקושי של אמא שמתמודדת עם לחץ יומיומי שבנה יחזור בחיים לאמא חרדית ששולחת את בנה לישיבה ולא חוששת לגורלו.
זה גורם לי להבין את הכעס של הציבור החילוני והדתי לאומי של אפליה בנשיאת הנטל.
כי למה שיהיה ציבור שלם של הורים שכולים שהבן שלהם מסר את נפשו לעומת ציבור שלם שאחוז קטן ממנו לוקח חלק בלחימה במובן הפיזי.

האם זה פייר ?? הרי רוב האמהות, גם שאינן דתיות היו מעדיפה שבנן ילמד תורה במצב כזה ולא ילך לצבא, ויש לא מעט מסורתיות שבשמחה הין מוותרות על הלחימה של בנן ובלבד שישאר בחיים.
אבל הרי אין להם זכות בחירה וחיילים שאינם חרדים מחוייבים להתגייס.
זה מרגיש כאילו הציבור החרדי מנצל את זה שיש מי שיעשה לו את העבודה.. אבל האם חלילה דמם של החיילים שאינם דתיים שווה יותר מדמם של החרדים??
האם זה הגיוני שחייל שהולך למלחמה נהרג ומגן בגופו על מישהו אחר שלא מגויס למאמץ המלחמה?
ולא דיברתי כמובן על החלק של הפרנסה של חיילי מילואים שהגם שמקבלים החזרים, הפרנסה של חלקם נפגעת בשל היותם עצמאיים שאין מי שיעשה את העבודה עבורם ואצל חרדים הכל ממשיך כרגיל…

ומה יהיה בעוד עשרות שנים שמבחינה דמוגרפית גם החרדים יהיו חלק גדול יותר בעם, מי יעשה את עבודת הצבא?? אי אפשר כל הזמן להסתמך על הציבור שאינו חרדי שיעשה את העבודה…

סליחה על האריכות אבל ממש אשמח לתשובתך.

תשובה:

שלום וברכה

שאלתך כואבת מאוד, ובהחלט עומדת בליבת הויכוח הישראלי. רק לפני שאנחנו נכנסים לעצם הדיון על גיוס בני ישיבות, אני רוצה להתייחס למה שאת הצגת, שהוא בעיני לא הנקודה הנכונה.

את מדברת על כך שאלו מרגישים פחד ואלו לא, אלו מסתכנים ואלו לא, הנושא הזה אינו המרכזי בענין, משום שאם אכן לימוד התורה הוא התפקיד שלהם וזה מה שחשוב למדינת ישראל בעת הזו, אז את זה הם חייבים לעשות. לצורך הענין, גם הרמטכ"ל כרגע אינו מסתכן ואף על פי כן פעילותו במלחמה הזו חשובה ומשמעותית הרבה יותר מחייל פלוני או אלמוני שנמצא עכשיו בלב עזה. כלומר החשיבות הייעוד והתפקיד אינם נקבעים לפי רמת הסיכון, ואין קשר בין הנושאים.

כמו כן, שירות בקרבי הוא בעצם על בסיס התנדבותי, חייל שאינו רוצה לשרת בקרבי אינו משרת. וכאשר אנחנו מסתכלים על החיילים שנמצאים היום בעזה אנחנו אכן נוכחים לדעת שיש המון חיילים דתיים ומסורתיים, בלי שום ליחס למספרם באוכלוסיה, משום שהם באמת אנשים יותר אידיאליסטים ומתנדבים יותר לפעילות קרבית בעלת סיכון. כך שמי שלא רוצה, לא משרת בקרבי. זכות גדולה לכל מי שמוסר נפש להצלת ישראל, אבל לא כופים זאת על אף אחד.

השאלה האחרת היא אכן השאלה האמיתית, מה תפקידם האמיתי של בני הישיבות, האם נכון לפוטרם מגיוס או לא. וכאן יש שלושה נושאים שיש לדון בהם: 1. זכות התורה העומדת לחיילים, וכל המשתמע בפרשת בחוקותי ועוד, שבעצם כל זכות קיומנו בארץ הזו זה אם בחוקותי תלכו – שתהיו עמלים בתורה. 2. האם למלחמת מצוה יוצאים גם תלמידי חכמים, ואיך זה משתלב בכל הנושא. 3. האם הצבא מתאים לחייל חרדי, ומאפשר לו שירות בלי ירידה רוחנית או התמודדות בשמירת מצוות. אלו שלושת הנושאים שיש לדון בהם.

בנוגע לשאלה הראשונה, אני חושב שכל יהודי מאמין יודע שפסוקי התורה מלאים בכך שכל זכותנו על הארץ הזו היא התורה והמצוות, ויתירה מכך, כל קיומנו כעם העתיק בעולם, וכל אחיזתנו בתורה שהיא מרכז החיים ותכלית העולם, הוא רק בגלל אותה שדרה מרכזית שעמדה במסירות נפש על שמירת התורה והמצוות וייצרה תלמידי חכמים ומורים לעדה. ולכן, כשם שהקיום הגופני שלנו מצריך צבא, כך הקיום הרוחני שלנו, וגם כל העתיד שלנו מבחינת התבוללות גשמית ורוחנית, מותנה בבני הישיבות ובהעמדת קרן התורה ההלכה ההוראה והתלמוד בעם ישראל, ולכן יש לבני הישיבות חלק מרכזי מאוד בכל הקיום של עם ישראל בעתיד מכל הבחינות האפשריות, וזו תרומה מכרעת רבת משמעות שאין לבטלה, אפילו במשקפיים חילוניות, אם רק יהיו כנות. חשוב לדעת זאת! בני הישיבות תורמים לכל קיומו של עם ישראל גם במובן הטכני של נצחיות עמנו ללא התבוללות כשאר עמי קדם, וגם מצד נצחיות התורה.

בנוגע לשאלה השניה, שהיא בעצם שאלה הלכתית, האם זה נכון שבני ישיבות פטורים מלהלחם: יש כמה מקורות לכך שתלמידי חכמים יוצאים למלחמת מצוה, אקצר קצת במובאות. הגמרא בסוטה מד ב אומרת שלמלחמת מצוה הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, וידועים דברי הרמב"ם בהלכות מלכים שעזרת ישראל מיד צר היא מלחמת מצוה. וכתב שם בס' קרן אורה (ד"ה והרמב"ם): "משמע הכא דבמלחמת מצוה הכל יוצאין, ואפי' ת"ח צריכין ליבטל מלימודן". כלומר בשונה ממלחמת הרשות ששם תלמידי חכמים פטורים, מלחמת מצוה שהיה הגנת עם ישראל גם תלמידי חכמים יוצאים. וכן כתב המהרש"א שם (י א) לגבי חטאו של אסא שעשה אנגריה בתלמידי חכמים, ולקחם למלחמה, שהיה נחשב לו לחטא בגלל שהיתה זו מלחמת רשות, אבל למלחמת מצוה גם תלמידי חכמים יוצאים.

אמנם יש שצידדו לפטור תלמידי חכמים מגיוס צבאי אפילו למלחמת מצוה מחמת שני מקורות:

א. הרמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק יג הלכה יב – יג כתב:

"ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את י"י לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל השם שנאמר ברך ה' חילו, והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך.

ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה  אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי". עד כאן לשונו .

הרי ששבט לוי וכל מי שנדבה רוחו להיות בן ישיבה כמותם, לא עורכים מלחמה.

אולם לעניות דעתי אין זו ראיה מכרעת משתי סיבות: ראשית, כבר הקשו אחרונים רבים מדוע הרמב"ם הביא הלכה זו רק בהל' שמיטה ויובל ולא בהל' מלכים שם הוא מפרט את כל דיני היוצאים והחוזרים מהמלחמה? שנית, מפורש בדברי הימים (א' יב, כז) שדוד המלך לקח לצבא מבני לוי ארבעת אלפים ושש מאות חיילים, הרי שגם בצבא דוד שירתו בני לוי. וכן הקשה הגר"ח קנייבסקי בדרך אמונה מכך שבניהו בן יהוידע היה מגיבורי דוד ועוד. ובכלל היאך יתיישבו הדברים עם דברי האחרונים לעיל שנקטו בפשיטות לחייב תלמידי חכמים במלחמת מצוה. ולכן נראה לי פשוט מתוך לשונו של הרמב"ם שהכל מדובר במלחמת ירושת הארץ, שכיון שבני לוי לא נוחלים חלק בארץ, לכן הם גם לא לוחמים על כיבושה, אבל בסתם מלחמת מצוה של עזרת ישראל מיד צר, גם שבט לוי נלחמים כמו בימי דוד. ואם נעיין היטב כך נראה לי אמת.

שנית, גם אם נקבל ששבט לוי פטורים מהמלחמה, ודאי מה שכתב הרמב"ם שכל מי שנדבה רוחו וכו' הוא כבני לוי, אין כוונתו לכל פרטי הדינים האמורים בהם, שהרי לא יעלה על הדעת שאדם שנדבה רוחו להיות תלמיד חכם מפסיד את חלקו בארץ ואינו נוחל בה! וכשם שפרט זה שכתב הרמב"ם אינו אלא בבני לוי, כך הפרט השני באותו המפשט, שאינו בעורכי המלחמה, אף הוא אמור רק בבני לוי ממש ולא בכל מי שנדבה רוחו אותו וכו'. כך שמדברי הרמב"ם אין ראיה.

יש עוד ראיות ששבט לוי השתתפו במלחמות: בגמרא קידושין (כא ב) נסתפקה הגמרא "כהן מהו ביפת תואר", משמע שהבינה בפשטות שגם כהנים נטלו חלק במלחמה.

כמו כן במשנה בסוטה (מד א) נאמר: "וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ… רבי יוסי אומר: אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט". מבואר שהצטוו להפריש מתוך הצבא כהנים עוברי עבירות, ובפשטות מבואר שהיו שם כהנים. אמנם יש ליישב כל זה אבל בלאו הכי נראה לי שאין ראיה מהרמב"ם וכאמור.

[אמנם, הגאון הרב אליעזר יהודה וולדינברג זצ"ל, מחבר שו"ת ציץ אליעזר, בספרו הלכות מדינה (חלק ב, פרק ד) הוכיח מדברי הרמב"ם אלו שבני ישיבות פטורים מגיוס, וז"ל:

"למדנו מדברי רמב"ם אלה שסבירא ליה שזכות שבט לוי להיות מובדלים מדרכי העולם, לא לערוך מלחמה כשאר ישראל, אלא להיות חיל השם, ניתנת לכל איש ואיש מבאי העולם אשר התרומם בהנהגותיו הרוחניות להיות מובדל מחשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם, ומושקע ראשו ורובו בעבודת ה' בהכרת חובתו בעולמו ובלימוד תורתו הקדושה, אשר תורהו ותנחהו בדרך הרצויה להיות ה' חלקו ונחלתו לעולמי עולמים. ומכיוון שמדובר ברמב"ם שם לעניין כיבוש נחלת ארץ ישראל שהוא מלחמת מצווה, נלמד מדברי הרמב"ם שכמו שבט לוי, כן הוא פוטר את העוסקים בעבודת ה' ובתורתו אפילו ממלחמת מצווה"].

ב. אחרים ביקשו להביא ראיה לפטור בני הישיבות ממלחמת מצוה, מדברי הגמרא בבא בתרא ז ב ואילך שתלמידי חכמים לא בעי נטירותא, כלומר הם לא משלמים על שמירת העיר וחומותיה, משום שתורתם מגינה עליהם. אמנם, מלבד מחלוקת המפרשים שם אם מדובר בשמירה מגנבים בלבד או גם מסכנת נפשות, גם כתב הרדב"ז שזה לא שייך בזמנינו משתי סיבות: 1. אין אנו יודעים מי הם החכמים שמעלתם כזו שאינם צריכים שמירה. 2. דין זה אמור רק כאשר החכמים בוטחים בה' באופן כזה שהם מוכנים לוותר לגמרי על השמירה, אבל אם הם רוצים שאחרים ישמרו או ישלמו את השמירה ופוטרים עצמם מלשלם בגלל לימודם, זה לא עלה על לב מעולם וודאי אינו נכון. ראה שו"ת רדב"ז חלק ב סימן תשנב, כך שאין מקור מגמרא זו כלל.

אלא שחשוב לציין, שגם לפי כל הנ"ל, אין סיבה לחייב בני ישיבות בגיוס רגיל, אלא רק בהשתתפות במלחמת מצוה. בזמני שלום הם ודאי פטורים כמו בשאר מלחמות הרשות, ונעסוק בזה להלן.

יש שתי טענות אמיתיות שמחמתן בני הישיבות פטורים מגיוס, גם במלחמת מצוה! ועל כך יש לסמוך!

האחת, הצבא אינו זקוק לכל הנוער לצורך גיוס. ולכן, כיון שתפקידם של בני הישיבות קריטי לעתידם הרוחני ולעתידו הרוחני של עם ישראל, הם פטורים. אמנם ידועים דברי החזו"א (עירובין ליקוטין סי' ו אות ג) שכתב: "נראה דהא דתנן דבמלחמת מצוה אפי' חתן מחדרו לא איירי בזמן שצריכין לעזרתם לנצחון המלחמה, דזה פשיטא דבשביל פיקוח נפש והצלת העם כולם חייבין". כלומר, שבמלחמת מצוה גם אם לא צריך את כולם, הצבא רשאי לומר שהוא מעדיף אדם פלוני או שהוא מעדיף שלא לסנן בין חייבי הגיוס כדי שודאי נצליח וכו', ואז יוצאים כולם גם אם לא צריך אלא את חלקם. מכל מקום ודאי אין דבריו אמורים באופן כזה שבאופן מובהק לא זקוקים לכולם, ואין יכולת ואפשרות לגייס את כולם ולהכשיר אלא את חלקם [וגם היום הצבא שמן ויש בו הרבה עורף מיותר…], ולכן הנכון הוא לתעדף לפי הצורך הרוחני. שהרי חשוב מאוד לדעת, שהנקודה האמיתית לגמרי, היא שבזכות לימוד התורה החיילים מצליחים, זה גם חשוב וקריטי ללחימה. אז נכון, כאשר צריכים את כולם, אין סומכים על הנס ועושים השתדלות בדרכי הטבע ולא לומדים תורה, אבל כאשר לא צריכים, זו ודאי הדרך הנכונה שבני הישיבות ילמדו ובזכות זה יזכו לנצחון בקרב, והוא דבר פשוט וברור.

הנקודה השניה, חשוב לדעת, שהגיוס לצבא היום שונה מאוד מבימי דוד. ראשית הצבא אינו מתאים לנו נקודה. הוא כור היתוך של החברה החילונית, כל אדם דתי שמשרת בצבא יעיד ברורות שהוא חווה ירידה רוחנית, יש בעיות צניעות קשות, אוירה של הפקרות וכו' ואין צורך להרחיב, ומלבד זה אין שום נכונות בצבא לאפשר חיים הלכתיים חרדיים מלאים, מבחינת כשרות כפי שאנו רגילים, מבחינת לימוד תורה ותפילות, שבת ומועד וכו' וכו'. הצבא בכלל לא מבין את זה ולא שם בכלל. ובאופן כזה אסור לבן ישיבה ללכת לצבא. הוא מקריב כך את כל רוחניותו וזה כמובן אסור ולא קשור לכל הנ"ל.

מלבד כל זה, כל הנושא של מלחמת מצוה הוא בזמן המלחמה עצמה, אין חובת גיוס לשירות ארוך לצורך הכנה למלחמה עתידית שאולי תבוא. ולכן לפי מציאות החיים שלנו היום וצורת פעילות הצבא כל הנושא אינו קיים.

לסיכום: בני ישיבה פטורים מגיוס ואינם הולכים לצבא ויעודם בישיבה משלוש סיבות מרכזיות:

1. בצבא לא צריך את כל הנוער ולכן התפקיד שלהם חשוב יותר, וכל זכותנו וקיומנו וכל עתיד האומה הפיזי והרוחני נתון בידיהם, וזה לאין ערוך משפיע יותר מאשר היו הולכים גם הם לגיוס צבאי. 2. הצבא לא מתאים לאדם חרדי באופן הכי קריטי ומשמעותי ששייך. 3. אין צד לגייס בני ישיבה אלא למלחמת מצוה בלבד ולא לגיוס שגרתי, במציאות החיים היום זה לא שייך כל כך טכנית.

ולשאלתך, מה יהיה כשכן יהיו צריכים אותם, ודאי הכל ישתנה בהתאם לצרכי הדור ובהתאם להתאמה של הצבא, אין בכך ספק כלל. ותפילתנו שבעזרת ה' משיח צדקנו יבוא במהרה, ואכן הכל יתנהל כמו צבאותיו של דוד המלך עליו השלום.

 

הצטרף לדיון

12 תגובות

  1. הסברתי בתחילת התשובה שזה לא רלוונטי לגבי הגדרת התפקיד וחשיבותו. כמובן יש הרבה להעריך ולהכיר טובה למי שמוסר נפש כך, זה דבר שקשה לתארו, אבל זה לא נוגע לחלוקת הנטל, החלוקה צריכה להיות לפי התאמה ויעוד ולא לפי סיכון.
    כמו8 כן וכאמור אף אחד לא חייב על פי חוק להיות קרבי. וכל מי שרוצה יכול לשבת וללמוד תורה.

  2. כבוד הרב, ממש נהנתי לקרוא! כל מילה יהלום!
    יחד עם זאת, זה ממש לא נכון ש"הציבור החרדי לא משרת". המשפט הזה אולי משרת מישהו במלחמתו נגד צבור יקר וקדוש זה אבל זה שקר גס. נתחיל בכך שגם בציבור החילוני ישנם רבים שלא מתגייסים מכל מיני סיבות (וגם בגלל נושאחם עקרוניים כמו "צבא כיבוש" וכדו'). ישנם גם רבים שמשרתים בכל מיני ארגונים אזרחיים חברתיים ונחשבים מבחינה חוקית למסגרת כמו שירות לאומי. אז כל מה שצריך זה להכיר באירגונים כמו "יד שרה" "עזר מציון" "עזרה למרפא" ועוד רבים וטובים כמותם כ"שירות לאומי". וגם בצבא עצמו ישנם גדודים חרדים.

  3. כל מה שאתה אומר נכון, אבל השאלה היא עקרונית ולא פרקטית, כלומר אנחנו מחנכים את הנוער באופן גורף ללכת לישיבות ולא להתגייס, נכון שיש כאלו שלא מסתדרים עם הלימוד והם הולכים לצבא או למסגרות שציינת, השאלה היא איך ברמה העקרונית ניתן לשאוף שציבור שלם או חלק הארי שלו ילך לישיבה ולא לצבא.

  4. תודה הרב על התשובה המפורטת. ישר כוח!!
    הארת את עיניי.
    אבל מבקשת לציין שישנם מספר דברים שאינם מדויקים.

    ראשית, הצבא כן זקוק בהחלט ליותר גיוס לקרבי. הסיבה שמגייסים עכשיו כל כך הרבה מילואים היא כיוון שאין מספיק חיילים קרביים בסדיר. יש שאומרים שאם היו יותר חיילים בשמירה על הגבול בדרום אז היה אפשר למנוע אולי חלק מהטבח ב7.10.
    כך שאי אפשר לטעון שלא חסרים חיילים קרביים (אני מדברת ספציפית על קרבי).

    שנית, זה לא נכון שמי שלא רוצה קרבי לא יילך לקרבי. חיילים לא מחויבים ללכת לגדודים מובחרים אבל חייל שכשיר לכך כן מתבקש ללכת לשריון למשל או שמירה על יישובים. כך שזה לא נכון לומר שרק מי שרוצה הולך לקרבי.

    שלישית, לגבי הדת- מהיכרות עם חיילים דתיים רבים, ישנם גדודים שמיועדים לציבור תורני מאוד ללא בנות, עם הכשרים מהודרים ותנאים מתאימים לציבור דתי.
    והם לא חווים ירידה בדת שם כלל.

    בסיכום דבריי אגיד , שהתחושה שלי היא ש"נוח" לומר שבני הישיבות לא יכולים/ לא צריכים להתגייס כי יש מי שיעשה את העבודה… אבל זה ממש לא בסדר ולא מוסרי שיש ציבורים שלמים שהם ומשפחותיהם מוסרים נפשם להגנה על המדינה ויש ציבור שלם שמתנער מכך.

    ואני כן מאמינה מאוד בלימןד תורה, בניי לומדים במסגרות מאוד תורניות של לימוד תורה רציף. ועדיין חושבת שיש חוסר הגינות בהתנהלות הזו. רצוי מאוד כמובן וחובה להשאיר קבוצה יפה של לומדי תורה שאכן לומדים בהתמדה ועילויים בתורה. כולנו יודעים שלא כל בני הישיבות והאברכים לומדים כל היום. הרבה מהם לא בנויים לזה או שהם לומדים חלק מהיום ולא כל היום בהתמדה, או שיש לנם הרבה הפסקות במהלך היוח, ולפחות את הקבוצה הזו היה מתבקש שהרבנים יעודדו להתגייס לחילות הדתיים יותר.

    אשמח לשמוע מהרב מה דעתו על מה שכתבתי.
    תודה רבה!

  5. תודה על דברייך.
    למעשה שאלתך הראשונה והשניה מיישבות זו את זו. כלומר, פורמלית וחוקית כדברייך, כל אדם שכשיר לקרבי מתבקש לעשות זאת. בפועל, הצבא מזה שנים בתפיסת עולם שאומרת שצבא קטן ומיומן עדיף, ולכן דה פאקטו מי שרוצה הולך לקרבי ומי שלא רוצה לא הולך, וזה מסביר את האחוז הענק של דתיים ומסורתיים ביחידות הקרביות, אינני רוצה להרחיב בזה מחמת רגישות הענין, אבל כל אחד מבין שהסיבה לחוסר כביכול בחיילים קרביים הוא החלטת הצבא שלא לגייס לקרבי אלא את מי שמעוניין בכך. מכאן המחסור שכרגע נוצר בחיילים קרביים, וגיוס המילואים הרחב. גם החוסר בחיילים באותו יום נורא לא נובע מכך שחסרים חיילים אלא מכך שהצבא סמך במודע על יכולות טכנולוגיים והעדיף את זה על פני נוכחות אנושית, מה שאכן התברר ועוד יתברר כטעות איסטרטגית. כך שלא בחורי הישיבות נדרשים לשירות קרבי, אלא הצבא צריך לעשות חושבים מתוך מצבת האנשים שהוא מגייס כיצד לנתב אותם.
    כמו כן, יש לשים לב שדברינו אמורים לגבי מלחמת מצוה, ימים כמו אלו שאנו חווים עכשיו אינם שכיחים ב"ה, ולא היו שנים רבות, המצב הרגיל הוא נוכחות צבאית ביו"ש ועוד שלזה יש כח אדם מספק, גיוס לתקופה ארוכה של תלמידי חכמים כדי להכשיר אותם למצב כזה כמו עכשיו הוא כבר נושא הלכתי חדש, זו כבר לא יציאה למלחמת מצוה אלא הכנה עקרונית לכל צרה שלא תבוא. וגם בזה הדיון רק על גיוס טירונות בסיסי ודאי לא שירות ארוך, שבזה ודאי פטורים מחמת לימודם ככל שזו אינה מלחמת מצוה עכשוית וכאמור.
    מה שכתבת שאין קשיים רוחניים וכו', ראשית עובדתית זה לא נכון ואנחנו כאן משיבים להמוני חיילים במשך שנים ומכירים בעיות קשות בכל היחידות הדתיות, אינני יודע איזה רף את דורשת, אבל הרף הקיים אינו ישיבתי, הוא נמוך הרבה יותר, והוא בודאי ניתוק משמעותי מאוד מהלימוד והווי החיים הישיבתי מה שגורם הכרח נשירה מהישיבות וחוסר רצון להמשך חיים ישיבתיים אצל נערים רבים. והעובדות מוכיחות שמספר אברכי הכוללים בקרב הציבורים המתגייסים נמוך בלי שום יחס, יש לכך עוד גורמים אבל גם הצבא עושה את שלו. גיוס כזה שיאפשר אוירה תורנית ישיבתית רחוק מאוד מהקיים ומהרצון של גורמי הצבא כיום. כמובן יש שיוצאים משם טהורים וצדיקים, אבל כשמדברים על ציבור, צריך לבחון את זה במשקפיים כלליות יותר.
    מי שלא לומד צריך להתגייס, אבל לא עליהן אנחנו מדברים, מתמידים יותר או פחות הם עדיין בני ישיבה שרוב יומם בתורה.

  6. עשיתי צבא ואני לא חושב שיש הרבה בחורי ישיבה חרדים שיתגייסו וירדו רוחנית בצורה משמעותית בצבא ,בטח אם יתגייסו מעל גיל 20 שאז עוד יותר עוברים את גיל ההתבגרות ובטח אם לשירות קצר.. ואם כן זה כנראה יהיה כשל חינוכי.. צריך גם לדעת שכמעט כל הדתיים שנחלשו בצבא לא למדו בישיבות הסדר.. ובכללי יש הרבה גורמים שעלולים להחליש חוץ מהצבא( אינטרנט פרוץ, שאלות אמונה, בית חלש תורנית וכו') ואם מדובר בנוער נושר אז אדרבה אולי יתחזקו בצבא כי בפועל הצבא מחזק חילונים..- כשרות תמידית, נוהל שלא עובדים בשבת, יותר צניעות מאשר ברחובות פרוצים, חינוך לערכים ומשמעת, ועוד ועוד..(אך צריך עיון אם גם נושרים יכולים יותר להחלש בצבא)

  7. ישר כח כבוד הרב
    כבודה של תורה, תשובה רצינית לפי תורה
    אמתית ולא סיסמאות
    במסגרת מה שניתן לענות בפורום אינטרנטי מקוצר
    תודה רבה.

  8. זה נושא מורכב מאוד, ומבחינה מסויימת הסיכון לנוער חרדי גדול מלנוער של הסדר, שמורגל מילדות בהתחככות הזו. זה נושא ארוך ועמוק.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל