שאלה:
אם קורה שאני מקדים כמה דקות לבית הכנסת. מה יש להעדיף,
למלא את הדקות הללו בתורה או באמירת קרבנות?
תשובה:
שלום וברכה
תאמר קרבנות, זה חלק מסדר התפילה ויש בזה ענין גדול על פי סוד. בשבת ולגבי קרבנות נדבה שלא באים בשבת, בן תורה רשאי ללמוד במקום לאומרם.
כמובן תמצא לך את הזמנים המועילים ללימוד תורה מעמיק במשך היום.
גמר חתימה טובה.
מקורות:
משנה ברורה סימן א ס"ק יז
(יז) ביום – דאין הקרבנות קרבין אלא ביום אבל פרשת הכיור ופרשת תרומת הדשן יכול לאמר קודם היום ואם אין לו פנאי יכול לאמר גם פרשת הקרבנות בלילה. ואם צריך עמידה עיין בסימן מ"ח במ"ב סק"א. כתב בשל"ה דבשבת ויו"ט לא יאמר יה"ר דאין קרבן נדבה בא בהם אבל הפרשיות אין הפסד לאומרן כקורא בתורה ומ"מ אם הוא בן תורה מוטב יותר שיעסוק בפרשה דיומא. מי שהוא אבל לא יאמר פרשת הקרבנות:
למה אבל כל השנה אומר קרבנות?
סליחה למה אבל לא אומר קרבנות כל השנה
לא הבנתי את השאלה.
רק מוודא שהבנתי:
1) ביום חול – יש להעדיף לומר קרבנות.
2) בשבת – אפשר ללמוד ולדלג על אמירתן.
נכון?
אינני מכיר הוראה כזו.
1. נכון.
2. רק קרבנות הנדבה שלא קרבים בשבת.
מה הכוונה "קרבנות הנדבה שלא קרבים בשבת"?
איזה הוא מקומן וכו'.
בציטוט שהבאתם כתוב
אבל לא יאמר קרבנות
זה כל השנה? ומה הטעם?
הכוונה לאבל בתוך השבעה שאסור בלימוד תורה.
האבל אינו אומר קרבנות רק פרשת התמיד ומשנת "איזה מקומן" ו"ברייתא דרבי ישמעאל" (שו"ע או"ח תקנד ד לענין ת"ב, ובמשנ"ב נ ס"ק א כתב שאבל דינו כתשעה באב).
אז, בשבת ניתן ללמוד במקום להגיד את "איזה הוא מקומן וכו'" – עד סוף הקרבנות?
הדבר היחיד שאני צריך לעשות סדר בו הוא – מהן "קרבנות הנדבה שלא קרבים בשבת". – אני מבין, שעד איזהו מקומן – חובה לומר, ומאיזהו מקומן עד סוף הקרבנות, ניתן לפתוח ספר וללמוד. האם זכיתי להבין את דברי הרב?
כך לפחות לבני תורה המתמידים בלימודם, אני לא בטוח שאני בכלל דין זה.
מה הגדר של בן תורה?
אינני יודע אם אני צודק, אבל ההרגשה שלי שדברי המשנ"ב אמורים למי שחס על כל רגע של לימוד ומנצל את זמנו, אבל אדם כמוני שמבזבז זמן כל הזמן, אז בדיוק לוותר על הקרבנות לצורך לימוד נראה לי לא נכון, אבל אין לי מקור לדברי.
השאר תגובה