שאלה:
אשה שמקפידה לילך עם גרביים, כשהיא בביתה האם רשאית לכתחילה להתפלל בלעדיהן?
המציאות היא שמקפידה על גרביים בנוכחות זרים מלבד בעלה וילדיה, למרות שבמקום מגורה, הרוב לא מקפידות על כך. בעבר, היתה רגילה להישאר עם גרביים עד המקלחת, ולאחרונה, היא מרגישה צורך לאוורר את הרגלים.
מחבר תפילה כהלכתה והליכות בת ישראל כותב ששמע מרשז"א , שנשואה שמתפללת בביתה, מעיקר הדין לא חייבת בכיסוי ראש, אבל נהגו שלובשתו כל הזמן כחלק מבגדיה.
ולא ברור לי מה גדר המנהג הזה, ובפרט שחוסר גרביים הוא פחות בולט.
תשובה:
לא מצאתי בספר הנ"ל לעת עתה מה שציינת והוא תמוה בעיני, ובעיני פשוט שכיון שבשעת תפילת שמונה עשרה יש לעמוד כפי שעומד בפני אדם חשוב כמבואר בסימן צא, ודאי יש לגרוב גרביים, שכן אשה לא תעמוד כך בפני אדם חשוב.
תפילה כהלכתה פרק ז סעיף לא והערה עד בשם הגרש"ז אויערבאך
http://forum.otzar.org/download/file.php?id=60968&sid=26f567eaa720720e0831dfafccc6e98c
הוא לא עוסק שם בנושא הספציפי של שמונה עשרה ועומד לפני מלך, הוא דן שם לגבי אמירת דבר שבקדושה בלי כסוי ראש לאשה נשואה שהגר"ע יוסף נקט שזה איסור גמור, והחמיר אפילו לרווקות, והגרשז"ז הקל אפילו בנשואות. אני משוכע שמצד עומד לפני המלך וספציפית על שמונה עשרה הוא יאסור.
אבל היא לא תעמוד כך בפני אדם חשוב בגלל הצניעות שבדבר לא כי יש בעייה להיות בלי גרביים בפני אדם חשוב.
כמה מהגברים הולכים עם סנדלים גם במפגש עם ראש ממשלה כי כך לבושם. אפילו ראשי מועצות לפעמים בלי גרביים.
כואב לי לראות את הנושא הזה. הפסקתי לגמרי להתפלל כמה חודשים אחרי החתונה כשהייתי לבד בביתי וחינכו אותי לגרוב גרביים לתפילה ולהתארגן.. כנראה זה קשה ולא טבעי וכך זה מפסיק, לא יעזור מוסר בעניין הזה.
אני משוכנע שאשה צנועה שמורגלת בלבישת גרביים בפני כל אדם זר, חשה חוסר נוחות לעמוד כך לפני אדם כזה, וזה לא רק שיקול הלכתי טהור כרגע.
ומה שיש אנשים שכך הולכים אינו רלוונטי למנהג נשים כשרות.
חבל, אבל יש כאן בדברייך שתי טעויות לפי דעתי.
אחד, זה ודאי לא מעכב, כך שאם השאלה היא להתפלל או לא ודאי יש להתפלל.
שתים, יש נקודה שכל אדם חייב לסגל לעצמו והיא באמת עבודת חיים, אבל היא גם עבודה שמשנה חיים, אתמול שוחח איתי עך כך תלמיד חכם אחד בשאלה איך מחדירים את זה בילדים, ואמרתי לו, עזוב את הילדים, מה עושים איתנו… והנושא הוא החביבות המדהימה של התפילה. כלומר, אנחנו תופסים את התפילה כסוג של נטל, מצוה שאנחנו צריכים לקיים וכו', וזה כמוןב נכון, התפילה היא חובה וכו' ויש לה כללים, אבל מעבר לכך, אם רק נשים לב מה משמעותה, זה דבר מדהים שקשה לדמיין אותו.
אדם עומד לפני ה' ומשוחח איתו! האיסור לעבור לפני המתפלל נובע מכך שהשכינה כנגדו [אגב זה רק בשמונה עשרה, בשאר חלקי התפילה ה' שומע ומאזין וכו', אבל זו לא שיחה אינטימית שניתן לומר לגביה כי פיזית לא קיימת חציצה בין האדם לבורא עד שאסור לעבור שם…], ובאותה שעה האדם מבקש על עצמו ועל בני משפחתו והוא קרוב לבורא בצורה שאין שום מלאך שיכול להיות קרוב.
אני בטוח שאם היו נותנים לנו הזדמנות כזו חד פעמית, האדם היה מתרגל את זה חודשיים לפחות, אלא שזה קורה כל הזמן והתרגלנו וכבר לא שמים לב מה מוציאים מהפה, אבל כשמתבוננים זה דבר עצום.
שנה טובה ומבורכת.
אבל אולי מעניין הקירבה הגדולה שעמ"י זכה לה שהבורא עולם הוא אבא. וגם זה מוחדר לנו כמו שהוא מלך.
ובגלל החביבות של התפילה, האשה רוצה להרגיש הכי טבעית בעולם. שהיא מדברת עם בורא עולם. ולא לעשות עסק גדול וטירחה לפני התפילה.
זה רעיון יפה, אבל אם היינו הולכים עם הרעיונות שלנו לעולם לא היינו יודעים אם אנחנו עושים נכון, ולכן בורא עולם שלח לנו את חכמי ישראל או לצורך הענין רבי יוסף קארו, שכתב לנו שו"ע עם כללים איך צריך להיות בתפילה.
הלכתית ונפשית, יש להתבונן האם כל לבוש לא צנוע הוא גם לבוש לא מכובד לתפלה.
אשה כשרה מרגישה לא בנוח ללא גרביים בפני זר, אבל זה משהו אישי פנימי, זה לא פוגע בכבוד אותו אדם זר או בכבוד שלה בעיניו או בכבוד של המעמד.
פוחח אסור להיות שץ אבל מותר להתפלל, ויש לדחות שמדובר בעני שאין לו בגדים אחרים.
אני דיברתי על זה שהרב אומר שצריך לגשת עם חביבות לתפילה. ולהבין מה זה אומר הקירבה הזו וכו'.
אבל חביבות וקירבה לעניין התפילה ולבורא עולם, לא תמיד נתפס בעיני האשה כהתארגנות עם עול. אדרבה זה נשמע לה שניגשים בכיף ובהתרגשות, אבל כמו שכתבה פה אחת המגיבות, כל ההתארגנות מראש גרם לה לבפסיק להתפלל. אז שוב. הבנתי מה שהרב אומר שיש ש"ע, והוא מחליט מה הכללים. רק התייחסתי לזה שלא בודאי אם נבין את הטוב והשמחה בה שאנחנו נגשים לתפילה, זה מה שיביא לנו את הרצינות וההתארגנות מראש
ללכת לטיול בבין הזמנים זה עול הרבה יותר גדול מללבוש גרביים, אלא שכאשר אתה רוצה משהו ומאמין במשהו אתה שמח לטרוח בו. לכן אמרתי, ואני אגב אומר לעצמי ולא מטיף לאחרים, כי אני יודע מרת נפשי כמה אני רחוק מזה, שאם היינו שמים לב לדבר העצום הזה של לעמוד פיזית לפני בורא עולם ולשוחח באינטימיות כזו, היינו מתרגשים מאוד מכל תפילה. כמו שראינו אגב אצל צדיקי הדורות.
הלכתית ונפשית, יש להתבונן האם כל לבוש לא צנוע הוא גם לבוש לא מכובד לתפלה.
אשה כשרה מרגישה לא בנוח ללא גרביים בפני זר, אבל זה משהו אישי פנימי, זה לא פוגע בכבוד אותו אדם זר או בכבוד שלה בעיניו או בכבוד של המעמד. אולי זה דומה לסתם שמלה שהיא מכוערת בעיניה.
פוחח אסור להיות שץ אבל מותר להתפלל, ויש לדחות שמדובר בעני שאין לו בגדים אחרים.
מה דעתכם?
זו הערה מענינת אבל אני עדיין חושב שאשה רואה בבלי גרביים הזה משהו ביתי ולא מכובד.
השאר תגובה