בס"ד

איזה תקיעות מוטלות על היחדי לשמוע? כיצד יברכו נשים המגיעות לשמוע רק את התקיעות שבתוך תפילת מוסף, או שבסוף התפילה? האם נשים חייבות בתקיעת שופר? כמה מאמץ מוטל עליהם לעשות? במקרה ושני בני הזוג אינם יכולים לצאת יחד לבית הכנסת, מתי עדיף שהבעל יתפלל בבית כדי שהאשה תוכל לקיים את חובתה, ומתי עדיף שהאשה תשאר בבית? האם ניתן לתקוע לאשה לפני היציאה לבית כנסת? כמה מאמץ מוטל על חולה לעשות כדי לשמוע שופר? כיצד ניתן למדוד את המאמץ המוטל על אדם? כמה אדם חייב להוציא ממונו כדי לשמוע שופר? אדם שהפסיד את הטיסה, האם חייב לצאת עם טיסה פרטית לקהילה יהודית לשמוע שופר? והאם הדבר כדאי לו? אדם המחלים ממחלת נפש, והוא כבר הבריא אך הרופא ממליץ לו להשאר למעקב, האם ישאר למרות שיפסיד תקיעת שופר? חולה לב שהרופא אסר עליו לתקוע והוא תקע, האם זו מסירות נפש או איסור? ומה דין ברכתו? האם אם יש לנו שכן חולה או שעדיין אינו מוכן ללכת לבית הכנסת ברגל, האם ניתן לתקוע לו בשופר בלי ידע מקצועי? ומה ההוראות הבסיסיות שיש לדעת?

מי שאינו יכול לשמוע תקיעות בבית הכנסת

בשבוע שעבר עסקנו בדיני תקיעות שופר בבית הכנסת, השבוע נעסוק בדיני תקיעות שופר למי שאינו יכול לבא לבית הכנסת, או שיכול לבא רק לחלק מהתקיעות, כיצד ינהג?

כאשר נתייחס לנשים ילדים קטנים חולים וכן אנשים שעדיין רחוקים מיהדות, ולא הולכים לבית הכנסת, אולם מוכנים להכנס לביתו של השכן ולשמוע ממנו תקיעת שופר.

איזה תקיעות יחיד צריך לשמוע?

בשבוע שעבר הרחבנו שעיקר התקיעות הם על סדר התפילה, כלומר התקיעות שאנחנו תוקעים בתוך מוסף [בתפילה בלחש או בחזרת הש"ץ, כפי המנהגים השונים]. וכן המנהג הנפוץ לשמוע סך הכל מאה או מאה ואחד קולות, כאשר הרחבנו ופירטנו את חשבון הקולות.

כמו כן הרחבנו כי כדי לצאת ידי חובה מהתורה צריך לשמוע 9 קולות של שופר, 3 סטים של 'תקיעה תרועה תקיעה'. אולם כיון שיש ספק מהו תרועה, האם מה שאנו מכנים 'שברים' או 'תרועה' או שניהם יחד, תיקן רבי אבהו בקיסריה (ר"ה לד.) לתקוע 3 סטים של 'תקיעה שברים תרועה תקיעה', 3 סטים של 'תקיעה שברים תקיעה', 3 סטים של 'תקיעה תרועה תקיעה'. כדי שבודאי נתקע שלשה סטים שביניהם יש את התרועה הנכונה. סדרה זו מכונה 30 קולות. [9 סטים ובכל סט תקיעה בתחילה ובסוף = 18, ובנוסף במרכז הסט 'שברים תרועה' X 3 = 6 + 3 'שברים' + 3 'תרועה', סה"כ 30].

אולם נפסק להלכה (שו"ע או"ח סי' תקצב סעיף ב רמ"א ומשנ"ב סק"ו) כי יחיד שאינו מתפלל תפילת מוסף עם הציבור, חייב לשמוע את 30 הקולות כפי שתיקן רבי אבהו. אולם אין שום ענין שישמע את התקיעות בתוך התפילה, משום שהוא נתקן רק כאשר הציבור מתפלל יחד מוסף, והציבור תוקע ביחד.

כמו כן אין ליחיד שום ענין לשמוע מאה קולות, ולהיפך אסור לתקוע ליחיד יותר משלושים קולות וכפי שנפרט, משום שיש איסור מדרבנן לתקוע בשופר בשבת ובחג, ואמנם בחג שלא חל בשבת האיסור נדחה לצורך מצות תקיעת שופר, אולם לתקוע יותר מאשר צריך אסור.

חיוב נשים בתקיעות

נשים אינן חייבות בתקיעת שופר, כיון שהוא מצות עשה שהזמן גרמא, ונחלקו הראשונים (בית יוסף או"ח סי' תקפט סעיף ו) האם מותר לאשה לתקוע בשופר בראש השנה, כיון שאינה חייבת, ואסור לתקוע בחג שלא לשם מצוה. וכן אם אדם שכבר יצא ידי חובתו מותר לו לתקוע שוב עבור אשה.

למעשה נפסק להלכה (שו"ע או"ח סי' תקפט סעיף ג; ו) שהם אמנם פטורות, אך מותר להם לתקוע, והן מקבלות שכר אם ישמעו תקיעות שופר ויזכו במצוה יקרה זו, ונהגו הנשים להדר לשמוע תקיעת שופר, אם בבית כנסת, או בתקיעות יחודיות לנשים, או ע"י הבעל או שכן במידה והוא יודע לתקוע וברשותו שופר כשר. וכתב רבי עקיבא איגר (קמא סי' א בהשמטות) שרוב נשים שלנו מחמירות וזהירות לקיים את רוב מצות העשה שהזמן גרמא, כגון שופר סוכה לולב קידוש ביום טוב. ורבי משה פיינשטיין (אגרות משה או"ח ח"ג סי' צד) כתב ששכרה של אשה השומעת תקיעת שופר גדול מאד, והוא יותר מכל התועלת והנאות שניתן להפיק בעולם הזה, ולכן הוא נידון כצורך גדול מאד, ומותר לעשות דברים שהותרו ביום טוב רק לצורך גדול כדי לתקוע לנשים בשופר.

כמו כן להבדיל מיום כיפור שבו במקרה וקשה לאשה לצום, אולם תוכל לצום אם תנוח במיטה בצום בלי להשגיח על הילדים, ויסייעו לה במה שהיא צריכה, הבעל חייב להשאר בבית ולהשגיח על הילדים ולסייע לאשתו ולהתפלל בבית, משום שהצום של אשתו חשוב יותר מאשר התפילה שלו.

אולם בראש השנה תפקידו של הבעל הוא להתפלל ולשמוע תקיעות כסדר, ואילו האשה אינה חייבת בכך, ולכן במקרה ואי אפשר לעשות את שניהם, האשה תטפל בראש השנה בילדים הקטנים אף אם לא תשמע תקיעות שופר. וצריך לזכור כי כאשר אנחנו טרודים במצוה אחת שע"פ ההלכה חשובה יותר, כגון טיפול בילדים, או לאפשר לבעל להתפלל ולשמוע שופר, ומחמת כן אנחנו נמנעים מעשיית מצוה אחרת שע"פ ההלכה אנחנו מצווים להעדיף את המצוה הראשונה, אנחנו מקבלים שכר בשמים כאילו שעשינו את המצוה, שהרי עיקר המטרה של קיום המצות הוא עשיית רצון אבינו שבשמים, וקבלת עול מלכות שמים, והצורה הכי מהודרת של קבלת עול מלכות שמים הוא לוותר על מצוה שיותר מרגשת, ולעשות מצוה שע"פ הלכה אנחנו יותר מחוייבים בה. ואין ספק שקבלת עול מלכות שמים זו תכריע את דיננו לטובה ביום הקדוש והנשגב.

אכן כמובן אם הבעל יכול לעשות מאמצים כדי שגם היא תוכל להתפלל ולשמוע את התקיעות המחויבות, בודאי חובה לעשות כן, לא רק מצד שכל הבית זקוק לזכות התקיעות והתפילות של האשה, אלא גם מצד החובה לכבד את אשתו ולתת לה לקיים את המצות שהיא מרגישה חיבור אליהם, אף אם אינה חייבת מעיקר הדין. ובפרט שנהגו הנשים לקיים מצוה זו כחובה.

אמנם נשים אינן חייבות לשמוע יותר מאשר את עיקר התקנה והוא 30 קולות. (הגרי"ש אלישיב אשרי האיש ח"ג פט"ז אות כח). ולכן אינן צריכות להתעכב בבית הכנסת עד לשמיעת כל התקיעות.

ברכה על תקיעת נשים

לגבי ברכה על תקיעת שופר, מנהג הספרדים כי אשה אינה יכולה לברך על כך, משום שאף שיש בכך מצוה קצת, אין על כך ציווי של הבורא, ולכן אינם יכולות לומר 'וציוונו'. (שלחן ערוך או"ח סי' תקפט סעיף ו). אולם האשכנזים נהגו שאשה מברכת גם על תקיעת שופר וגם שהחיינו, וכיון שמקבלות שכר על שמיעת התקיעות ויש קצת מצוה, יכולות לומר על כך 'וציוונו'. (רמ"א ומשנה ברורה שם).

למעשה נאמרו בברכה זו 3 דעות: א. שיטת רבינו ישעיהו  (הובא באגור סי' תתקי) שאסור לנשים לברך, משום שאם מברכות מראות שמצוה זו היא חובה, ולכן יש בכך איסור בל תוסיף. וכן פסק הפרי חדש  (או"ח סי' תקפט סעיף ו). ולשיטה זו גם לא יצאו הנשים ידי חובה בברכת אחר. ב. דעת הבית יוסף  (או"ח סי' תקפט) שלא מסתבר כדעת רבינו ישעיה שיש בכך איסור, והיה ראוי שיברכו, אולם כיון שיש מחלוקת הפוסקים, יש בכך ספק ברכה, וספק ברכות להקל. ג. דעת רבינו תם (הובא ברא"ש ר"ה פ"ד סי' ז ושאר ראשונים)  וראשונים נוספים שנשים מברכות. וכן פסק הרמ"א  (או"ח סי' תקפט סעיף ו).

כאמור מנהג רוב הספרדיות כדעת מרן המחבר, שאכן כדאי לצאת בברכה ע"י אחר, אולם הם בעצמן לא מברכות משום שספק ברכות להקל. לעומת זאת מנהג האשכנזיות לברך לכתחילה.

אמנם לכל הדעות איש שכבר שמע תקיעת שופר, אינו יכול לברך עבור נשים שטרם שמעו, אולם במקרה ויש גם איש שלא שמע תקיעות שופר, בעל התוקע יכול לברך שוב אף שהוא כבר בירך, ולהוציא איש זה.

ולכן בתקיעות מאורגנות לנשים או כשבעל תוקע לאשתו לאחר התפילה, לדעת האשכנזים הצורה הכי מהודרת היא שאשה תברך בקול, ותוציא את כל הנשים שבאות לשמוע תקיעת שופר, ואף אשה שאיחרה לברכות, תברך בשקט לעצמה את הברכות. אולם לדעת הספרדים הנשים ישמעו תקיעות שופר ללא ברכה.

ולכן במקרה ויש אשה אשכנזיה בתוך הציבור, היא תברך ותוציא את כולן בברכות.

כמו כן במקרה ובין השומעים יש גם גבר שלא שמע תקיעות כגון חולה, בעל התוקע יכול לברך את הברכות כדי להוציא את הגבר, והנשים יוצאות ידי חובתן.

אולם במקרה והשומעות הן רק ספרדיות, או שאינן יודעות לברך בעצמן, ואין בין השומעים גבר שעדיין לא יצא ידי חובה, ישמעו תקיעת שופר בלא ברכה.

המגן אברהם (סי' תקפט סק"ד)  והמשנה ברורה  (שם ס"ק יא) הביאו את דעת הלבוש, שראוי שהבעל יתקע לאשתו לפני שהוא הולך לבית הכנסת, או יארגנו תקיעה לנשים לפני התפילה, כדי שבעל התוקע יוכל לברך לנשים לפני שהוא יצא ידי חובתו. [בזמנו רוב הנשים לא ידעו קרוא וכתוב ובודאי לא בלשון הקודש, והתקשו לברך לעצמם]. אולם כתבו בשם המהרי"ל שאין ראוי לעשות כן, כיון שיש דין שיחיד ישתדל שלא לתקוע תקיעות שופר בשלש שעות הראשונות של היום, לפי בשעות אלו יש דין קשה יותר, וראוי לאדם שלא לעורר דינו בשמים בשעות אלו.

וכתבו המגן אברהם והמשנה ברורה שיש עצה נוספת שהבעל תוקע יכול לכוון שלא לצאת בתקיעות של בית הכנסת, כדי לתקוע לנשים בברכה לאחר מכן. [אף שמפסיד בכך את מצות התקיעות על סדר התפילה].

כמו כן במקרה שאדם גר בקרבת מקום לבית הכנסת, ונהוג בבית הכנסת לעשות הפסקה לקידוש לפני התקיעות, יכול לעלות לביתו ולתקוע לאשתו בברכה, ואחר כך לשוב לבית הכנסת, ולצאת שוב בברכתו של הבעל תוקע, וכך יהיו לו ברכה על התקיעות שבסדר התפילה של מוסף.

[פתרון דומה נהג רבי שלמה זלמן אויערבך (הליכות שלמה תפילה פי"ז הי"ב) שרצה להחמיר על עצמו שלא לטעום כלום לפני התקיעות, ומצד שני רצה לטעום משהו כדי שיהיה לו כח להתפלל בישוב הדעת עד תום התפילה. ולכן נהג להתפלל ותיקין בבית הכנסת הגר"א בשערי חסד, ושם נשאר עד לאחר התקיעות הראשונות, ואז לפני תפילת מוסף עלה לביתו ועשה קידוש וטעם מעט. והמשיך משם לישיבת מעלות התורה של בנו רבי שמואל, שם המנין התחיל מאוחר יותר, והוא הספיק להגיע לפני התקיעות, והוא יצא בברכה של התוקע, ועמהם נשאר לתפילת מוסף, וכך שמע ברכה על התקיעות של מוסף].

כמו כן כל אדם המגיע לתקיעות שופר לאחר שבעל התוקע התחיל לברך יברך בעצמו אם הוא יכול להספיק לברך לפני תחילת התקיעות. כמו כן אדם שלא שמע את התקיעות הראשונות, והוא שומע רק את התקיעות של מוסף, או את התקיעות שלאחר התפילה יברך לעצמו לפני התקיעות. [הדבר מצוי לנשים הבאות רק לשמיעת תקיעות אלו] וישתדל לשמוע 30 קולות המובאים לעיל.

ראה להלן לגבי אדם שאינו תוקע מקצועי, אולם אין לאשתו אפשרות לצאת מהבית לתקיעות ולא מתקיים במקום תקיעות לנשים. וכן בשעת הדחק שאין שהות לתקוע לאשה את כל 30 התקיעות, כיצד ינהגו.

כמה מאמץ חולה יעשה כדי לשמוע תקיעות?

מצוי הדבר שאנשים חולים שקשה להם מאד לצאת מבתיהם, או שהם מאושפזים במקומות שונים, ואין אפשרות שבעל תוקע יגיע אליהם בראש השנה לתקוע, ונשאלת השאלה כמה מאמץ יש לעשות לשמוע תקיעות. כאשר מדובר במצוה יקרה וחשובה זו, שעתידו של האדם בשנה הקרובה תלויה במצוה זו, עלינו לחלק את הנידון לכמה שאלות: א. כמה מאמץ הלכה מחייבת. וכיצד נוכל להגדיר את הדברים. ב. מה כדאי לחולה לעשות. ג. באיזה מקרים אסור לחולה להחמיר על עצמו מעבר למה שההלכה מחייבת.

רבי משה פיינשטיין  (אגרות משה או"ח ח"א סי' קעב) נשאל על אדם שלא עלינו אושפז בבית חולים פסיכיאטרי, והרופאים קבעו שהוא כבר התרפא והוא כבר שפוי לגמרי, אולם כדי שהטיפול יצליח והוא ישאר שפוי לאורך ימים הם זקוקים למעקב של כמה שבועות נוספים, אך בבית חולים אין שום אפשרות לשמוע שופר, ונשאלת השאלה האם הוא חייב להקדים את שחרורו כדי שישמע קול שופר.

והשיב רבי משה כי חכמים נתנו לנו ממד שנוכל לבחון כמה מאמץ מוטל על אדם לקיים מצות עשה, והוא שהוא חייב להוציא עד 20% מממונו, ולכן בכל מקרה עלינו לבחון האם דבר זה שוה לאדם יותר מ20% מנכסיו. וכיון שריפוי מושלם ממחלת נפש, ללא סיכונים שהוא יחזור שוה יותר מאשר 20% מנכסיו של האדם, מותר לו להשאר במקום להשגחה מקצועית, ואינו חייב להשתחרר מבית החולים. ומשכך אין עליו תביעה על שלא שמע תקיעת שופר והוא נחשב לאנוס.

אולם במקרה ואדם יכול להוציא יותר מן 20% מנכסיו כדי לשמוע תקיעת שופר, לדוגמא אדם שנתקע במדינה נדחת בראש השנה, אולם הוא יכול להזמין טיסה פרטית להביאו למקום שיש שם שופר, בהחלט כדאי לו הדבר כיון ששווי המצוה יקרה בלי שום שיעור. וכך הגמרא  (סוכה מא:) מספרת על רבן גמליאל באחד השנים נתקע בספינה בלב ים בחג הסוכות, והוא רכש לולב במחיר מופרז ומופקע של אלף זוז [כמות שבימיהם היה ניתן להתפרנס ממנו למשך 5 שנים תמימות]. ובפרט תקיעת שופר שהוא הגורם שיעלה זכרונו לטובה, ונזכה לשנה טובה ומבורכת, לחיים טובים ופרנסה טובה.

אולם כיון שהלכה קובעת שהוא פטור, עלינו לחשב היטב תועלת כנגד הפסד, לדוגמא במקרה שדן בו רבי משה פיינשטיין, אדם שפטור מתקיעת שופר, ובכל זאת השתחרר מוקדם כדי לזכות במצוה זו, במידה והוא יצטרך לשוב לאשפוז מחמת כך, הוא יפסיד את היכולת לעשות מצות רבות, ולכן אסור לאדם להחמיר על עצמו, ועליו לזכור כי טיפול בבריאות הנפש או בריאות הגוף הוא עבודת השם לכל דבר, והוא יקבל על כך שכר רב, ואסור לו להחמיר מעבר למה שההלכה מחייבת. ולכן במקרה הצורך שהאדם מסתפק האם להתאמץ מעבר למתחייב יפגע ביכולתו לעבוד את השם כראוי, ראוי להתייעץ עם רב מה לעשות.

תקיעת שופר לחולה לב

שאלה מצויה נוספת היא אדם שיודע לתקוע היטב, אולם הוא לקה בליבו ומאושפז בבית החולים, ואין לו אפשרות שיתקעו עבורו בבית החולים, ולכן הוא רוצה שיביאו לו את השופר לבית החולים לפני החג, והוא יתקע לעצמו ולמאושפזים נוספים בבית החולים. אולם הרופאים מזהירים אותו כי תקיעות מרובות יגרמו למאמץ גדול על ליבו, ועלולים לסכן את חייו.

רבי יצחק וייס (מנחת יצחק ח"ד סי' קב אות ב) נשאל על חולה לב שאסרו עליו לתקוע, והוא עבר על הוראת הרופאים ותקע, ואכן בעקבות כך נחלש והוצרך לאשפוז. והשיב ע"פ דברי המהר"י אסאד (יהודה יעלה או"ח סי' קס) ומהר"ם שיק (או"ח סי' רס) כי חולה שאסור לו לאכול מצה, והוא עבר ואכל מצה, עבר עבירה ולא קיים מצוה, ולכן אסור לו לברך על כך. ומכן נלמד גם לגבי תקיעת שופר שיש בכך איסור ואסור לו לברך על כך.

אולם במקרה והרופאים אמרו לו שאמנם אסור לו להתפלל מוסף ולתקוע את כל התקיעות, אולם מעט תקיעות מותר לו לתקוע, במידה והרופא מאשר שיתקע כל 30 הקולות ראוי לעשות כך. אולם במקרה והרופא מאשר לתקוע פחות, שיתקע רק 'תקיעה שברים תרועה תקיעה' 3 פעמים, ובכך הוא יוצא ידי חובה לדעת שיטות רבות  . ואם הרופא סבור שגם זה מאמץ גדול עבורו, הוא יכול לתקוע במשך היום 3 פעמים ובכל פעם יתקע רק 'תקיעה שברים תרועה תקיעה'.

הלכות תקיעת שופר למתקרבים וחולים

שאלה מצויה נוספת היא שלעיתים יש לאדם חולה בביתו, או שכן חולה, שאין אפשרות להשיג בעל תוקע מקצועי, או יהודי שלצערנו עדיין לא יעשה את המאמץ ללכת ברגל לבית הכנסת אולם הוא בשמחה ישמח לשמוע מהשכן תקיעות שופר, אולם אין אפשרות להשיג בעל תוקע מקצועי, כמו כן הדבר נוגע לעיתים לנשים בפרט כשגרים במרחק רב מבית הכנסת, ואין להם אפשרות להגיע למקום שבו ישמעו קול שופר.

במקרים אלו ניתן לתקוע לבד בעזרת שופר, אמנם בעל תוקע מקצועי משתדל לדייק מאד כדי לצאת ידי כל השיטות והדעות, אולם כמעט כל התקיעות כשרות, לפחות לדעת רוב הדעות. ובפרט השנה שיש רק תקיעות ביום השני, ובכל ספק מקילים. למעשה ניתן להשיג מדריכים שונים או להתאמן מעט כדי לרכוש יכולת מקצועית בתקיעת השופר, אולם חשוב להביא לידיעת הציבור כי במקרה ואין שום אפשרות שבעל תוקע מקצועי יתקע, עדיף לתקוע לבד, משום שמרבית המקרים האדם יצליח לצאת ידי חובה.

באימון יחסית קל ניתן להפיק משופר קול, באורך של התקיעות יש הלכות רבות, אולם בקל ניתן לצאת ידי כל השיטות שנפסקו להלכה, והוא לעשות תקיעה שאורכו לפחות 2.5 שניות, ואחר כך לעשות שבר קצר שאורכו בערך הזמן שלוקח לעשות 3 הפקות קול, ואח"כ לעשות 9 הפקות קול מינימליות, אמנם בתרועה יש צורך באימון וידע כיצד להפיקו, אולם בדיעבד גם בהפקת קול מינימלי בזה אחר זה יוצאים ידי חובה לרוב השיטות.

לגבי קניית שופר מומלץ לנסות מספר שופרות, משום שכל אדם צריך פיה שונה, ונח לו לתקוע בסוג שופר אחר, ניתן כמובן לפנות לאיש מקצוע המתאים את השופר לפיו ונשיפותיו של התוקע, אולם שופר הנבנה בצורה אישית לתוקע מחירו בהתאם.

כמו כן מי שיכול לתקוע לחולה או לשכן לא דתי רק לפני שהוא יוצא לתפילה, בודאי ראוי לזכות אותם במצוה, ואין לחשוש לכך שהוא תוקע בתוך שלש שעות ראשונות, וזכות קירוב הבנים, או החסד עם החולה תעמוד לו לזכותו שיזכה לשנה טובה, ועל כך נאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע.