סתירות בין התורה למדע – היתכן?

שאלה:

הרב רציתי לשאול כיצד מסתדר העובדה שרוב הפוסקים אומרים שהעולם לא מסתובב עם כך שהמדע אומר שהוא כן , האם רוב הפוסקים טעו ואם כן מי אמר שהם לא טעו בדברים נוספים שכתבו. תודה

תשובה:

שלום וברכה

ראשית זה לא נכון, אינני מכיר התייחסות מפורשת לכך שהעולם לא מסתובב, אלא שהלשון השגורה היא שהשמש זורחת ושוקעת וכו'.

אבל גם לעצם שאלתך חשוב לדעת נקודה שרבים מסתבכים בה ללא צורך, במקורות רבים בגאונים ובראשונים מצאנו, שהידע המדעי המובא בגמרא אינו בהכרח בקבלה איש מפי איש כחלק מתורת ישראל, אלא הוא נובע מידיעת חכמי המדע באותם ימים, התורה אינה עוסקת בפיזיקה באופן מהותי, זו דת אלוקית שעוסקת במושכלות, בתורה ובהנהגת האדם עם בוראו ובין אדם לחברו, ולא בחקר הטבע, כך כתב הרמב"ם בספר מורה הנבוכים חלק ג פרק יד:

"כי החכמות הלמודיות היו בזמנים ההם חסרות, ולא דברו בהם על דרך קבלה מן הנביאים, אבל מאשר הם חכמי הדורות בענינים ההם, או מאשר שמעום מחכמי הדורות ההם".

כך גם מבואר ברבינו חננאל מו"ק יא א, וברב שרירא גאון סי' שעו, כלומר בגאונים ובראשוני הראשונים. וכדבר פשוט, עוד לפני שהתעוררו שאלת סתירות כאלו ואחרות זה נכתב כתובנה פשוטה. 

כך גם כתב בחריפות הרלב"ג מאמר ה ח"א סי' נב.

בשו"ת הרדב"ז ח קצא מפורש שעניני רפואה למדו חכמי ישראל במקרים מסויימים מחכמי אומות העולם, ודן שם כיצד להמנע מדעות כוזבות בעניני האמונה הבאים לידי ביטוי לפעמים בנושאים רפואיים.

היפה תואר בראשית רבה ב ו כותב שחז"ל לא היו בקיאים באסטרונומיה אלא בחלקים שהיו נדרשים להם למצות קידוש החודש, ולא מעבר לכך.

החתם סופר יו"ד סי' שלח כותב כדבר פשוט שחכמינו סמכו על חכמי המדע בזמנם בהרבה מאוד דברים הנוגעים לחקר טבע העולם שהיה נדרש להם לפסיקת הלכה. וכן כתב הבן איש חי בניהו בבא בתרא כה ב.

בשו"ת מהר"ם שיק אבן העזר סימן ז כתב:

"לפי הנראה לי דהדברים דלא קבלו חכז"ל מהלממ"ס אלא שאמרו כן לפי סברתן ובדבר שאינו מקובל ואין לו שורש בתורתינו אלא עפ"י החקירה והנסיון קשה להכריע. וכמה פעמים הכריעו חכמים עפ"י השכל שהדבר הוא כך והדור הבאים אחריהם השכילו יותר בדבר זה וחלקו על הדיעה הראשונה וכל דבר שמסכימים עליו עפ"י הנסיון א"א להחליט הדבר אלא עפ"י הרוב".

וכן כתב ברורות יישוב קושיא זו הרש"ר הירש, צוטטו דבריו בקובץ המעיין טבת תשל"ו. וכן כתבו עוד רבים וקשה לרכז הכל כאן.

אמנם יש שסברו לא כך, לכל הפחות במה שנוגע להלכה למעשה שלא יתכן שתיפול בכל זה טעות, ראה שו"ת הרשב"א ח"א סי' צח לגבי דיני הטריפות, שהיום יש מחלות רבות שלא ניכר בהם שימותו תוך י"ב חודש.

כמו כן בשו"ת התשב"ץ ח"א סי' קסה נקט שאין אפשרות שחכמי אומות העולם ישיגו במשהו בידיעת הטבע יותר מחז"ל, ודאי לא בנוגע לנושאים הלכתיים, אלא שביאר בארוכה כיצד חז"ל דיברו פעמים רבות לפי המציאות הנראית לעין אף שהיא לא אמת מדעית. כלומר חז"ל ידעו את חכמת הטבעף, אבל מטרת לימדם עם התלמידים לא היתה הקניית ידע מדעי, אלא מוסרי ותורני, ולכן עשו את הנדרש לקיום תכלית זו גם כאשר השיח לא היה מדוייק מדעית, כיון שזה הועיל להפנמת הלימוד.

וכן כתב הרמ"א בתורת העולה א, ב. וכן טוען בחריפות המהר"ל בבאר הגולה א, י, וראה בחיד"א בשם הגדולים מערכת הספרים שהביא שיטות שונות בענין זה. וראה ערוך השלחן אבהע"ז סי' יג סעי' ל שחכמי ישראל היו בקיאים במדעי הטבע יותר מכל חכמי אומות העולם. לשיטה זו מצינו כמה פעמים שאמרו שנשתנו הטבעיים ועוד ביישוב קושיות שונות. וראה עוד במבוא לס' שמירת הגוף והנפש שנגע בזה קצת.

ומכל מקום נראה פשוט שמה שאינו נוגע להלכה כלל אין סיבה לחשוב שהיתה בקיאותם בזה רבה משל חכמי האומות.