תרומת כליה לאבא

שאלה:

שלום לכבוד הרב
ברצוני לשאול לגבי בעלי אנחנו נשואים ארבע שנים ברוך השם עם תינוק בן שנתיים וחצי ועוד בדרך בעזה״י תודה לאל
התחתנו בגיל מאוחר בעלי בן 45 אני 38 זכינו
הענין שלפתע אבא שלו לא הרגיש טוב עשו לו ניתוח לב והכליות מה שנשאר מהן נגמרו וכאלה חולה דיאליזה כשנה ומשהו
עכשיו אחותו רוצה שיעברו בדיקות התאמה על מנת לתרום או שבשל אי התאמה ינסו למצוא לו תורם במתנת חיים למשל
אחותו לא נשואה בת חמישים הביאה ילדה בהורות משותפת בת שש ומאוהבת באבא שלה ומוכנה לעשות הכל למענו
א-בעלי ומחטים וכל זה פוחד ברמות גבוהות שסבל מהשיניים ולא יכל ללעוס אפילו כי לא הצליח לטפל התעלף לא רצו לטפל בו כבר וכו עד שנכנסתי לתמונה ובאתי איתו וקיבל כדורי הרגעה לחרדות וכו ועבר שתלים ומוזיקה באוזניים ורופא נורא עדין כאילו מחט להריח קופח הוא מתחיל לקבל חולשה ממש פוביה הייתי רוצה שיבוא איתי לבדיקות ל ההיריון ללידה היה דוחה מאחר וכו מרוב הקושי
ב- הוא לא רוצה לעבור ניתוח בדיקות דם בחייו הבוגרים בכל אופן לא עשה הרב שלו התיר לו שעד גיל חמישים אין לו מה להתעסק עם זה כרגע
ג- רק דיברו איתו היום על זה במתנת חיים שצריך לוודא התאמה או אי התאמה הוא לא הצליח להתפלל וכו ראיתי אותו מחליף צבעים הבן אדם מבואס רק על זה חשב כל היום ואני לקראת לידה בעזה״י אני זקוקה לו זה לא שייך לעניות דעתי
ד- אבא שלו בן 70 שיהיה בריא
אנחנו רק בונים את החיים שלנו
בעלי כרגע עוסק בפריה ורביה בתפקיד שלו האם הוא בכלל צריך לתרום? יש לו מחוייבות כלפינו קודם וזו עבודת השם שלו
זה חסד אבל זה לא שייך כרגע בעזה״י אוטוטו תינוק
ה- אני ממש חרדתית בקושי לידה עברתי ברחתי מהבית חולים וקראו לי אחרי כמה ימים ועברתי קסרי חירום איכשהו בנס ישתבח שמו
אני לא אעמוד בזה ויש לי תינוקות לטפל בהם בעזה״י
בעלי בדיוק באמצע רכישת דירה
ואנחנו בחובות
ובעלי מפרנס יחידי
המשפחה שלי רחוקה ההורים של שנינו מבוגרים בני שבעים ומעלה שיהיו בריאים אין לי אף אחד בעולם הזה כרגע רק אותו
זה מרגיש לי סיכון מדי
ומלחיץ אותנו נורא
ו- השאלה אם אני בתור אשה צריכה להיות סוג של אגואיסטית ולשמור על בעלי
ולסרב לכל זה?
כי האשה היא החומה היא המגן של בעלה
אני תוהה אם זה הרגע שכמו שאשתו של און בן פלט הצילה אותו
בעלי לא יודע להגיד לא
הוא בעל מידות ובן תורה אמיתי ברוך השם
וגם האבא אמר כמה פעמים בכם שלא יגעו אני לא רוצה או לא צריך משהו כזה
רק ברגע שאמרתי לו אני אשמור עליך הוא חזר לנשום וחייך לרגע ושוב אמרתי לו ונתתי לו ביטחון ואמרתי לו תן לי סימן (כי לא יודעת אם מותר לי לומר משהו אני לא בנעליים של אף אחד וזה מורכב נורא ורגיש)אני לא אתן ש יגעו בך זה ממש חיזק אותו ומקווה שמחר יעבור לו שהשם לא יביאינו לידי ניסיון ולא לידי ביזיון ככה בהיגיון שלי נראה לי אבל אני שואלת לא בטוח שאיישם מעניין להבין מה רוח התורה בעניין כזה
כי קודם המחוייבות שלו זה לדאוג לנו ולפרות ולרבות ועדיין לא קיימנו לכל הדיעות צריך שני בנים ובת בעזה״י
וניתוח זה לא יודעים איך יוצאים מזה שלא נדע זה זיהומים ח״ו כל מיני שלא נדע לא יודעת
הרב יענה ונראה מה ירגיש לנו לנכון
תודה מראש

תשובה:

שלום וברכה

ברור מאליו שאני לא יכול לומר לכם מה לעשות… זה נושא כבד משקל, תרומת כליה זה אירוע של ממש, וזה צריך לבוא מהאדם כשהוא שלם בזה וכו'. אני יכול רק להאיר כמה נקודות חשובות:

1. את מסתכלת כרגע במבט מאוד צר על החרדה של בעלך מהניתוח שאולי יהיה, אבל שוכחת שיש לנפש עוד רבדים שעשויים להשפיע הרבה יותר עמוק ולשנים רבות. נניח שהוא יבחר באמת להמנע מלתרום, ומצבו של אביו יתדרדר, לא מאוד הרבה זמן, אי אפשר לחיות כך [וזה גם לא חיים כך] והוא יסיים את חייו בסבל ומכאוב ובגיל צעיר יחסית. איך ירגיש בעלך אז? האם יוכל להמשיך בחייו כרגיל כשידע שלא עשה נסיון קל אפילו לבדוק התאמה, ולבדוק האם הוא יכול להציל את חייו של אביו? אני כלל לא בטוח שהוא ישרוד את המחשבות הללו! לעומת זאת, אם יתרום ואביו יקום ויחיה בבריאות, אפשר בכלל לתאר את האושר ןהסיפוק והשמחה?! זה הרי מדהים…

שוב, אינני אומר מה להחליט, קטונתי, רק מאיר נקודה פשוטה, שעם כל החרדה הנפשית עכשיו, יש לזכור שיש קשיים נפשיים עמוקים יותר ואמיתיים יותר, שנמשכים לכל החיים.

2. כל הנושא של הילודה והילד והפרנסה אינו רלוונטי, בעז"ה הניתוחים הללו ככלל עוברים בסדר ללא סיבוכים ובעלך יוכל להמשיך לאורך ימים ושנים טובות להיות אבא נהדר ומפרנס חזק ואיתן וכו' וכו', הוא לא אמור להיות מוגבל בארחות חייו בגלל התרומה הזו.

3. חיזוק לאדם זה לא בהכרח תמיד לתת לו להתקפד בתוך הפחדים שלו, אלא אדרבה, להיות האיש השקול והמעשי שבכל התמונה, ולדבר איתו על העובדות הקיימות היום בעולם, לאחר מיליונים רבים של תרומות הכליה, כיצד אנ/ים כולם חוזרים לתיפקוד מלא אחרי זמן קצר בבריאות, ועל גודל המצוה לתת חיים לאבא. אינני אומר לכל אדם לרוץ לתרום, אבל כשאבא במצב כזה ודאי זו מחשבה אחרת.

בשורות טובות והחלטות טובות ונכונות, וחיים בריאים לכולם.