שאלה:
א. עשיתי נסיעה לחמותי ונתנה לי סכום הרבה יותר מהמקובל, (ולא שילמה מייד), ואמרה שאי"ז מתנה נפרדת אלא שכר הנסיעה. שאלתי, אם זה ריבית, להבנתי אי"ז ריבית, כי ברור לכל שאי"ז שכר המתנת המעות אלא מחמת קירבה. ב. מי שאוכל במבה וביסלי בתוך הסעודה לשובע האם צריך לברך, שהרי חטיפים אלו משביעים ודרכן בכך. ג. מי ששונא יין ושותה מסיבה צדדית, האם מותר לו לברך בפה"ג כי לא נהנה כלל מהטעם. ד. האם מעדן יולו שנאכל כקינוח חייב בברכה שהרי זה דבר מקובל לכאורה.
תשובה:
שלום וברכה
אני מניח שבתוך המשפחה לא רק שהתוספת ניתנה מתוך חיבה וקירבה, אלא גם עצם התשלום אינו מחוייב ממש, אני מניח שלא עשית זאת עבור כסף והיא לא התחייבה לשלם, הצעת עזרה והיא נתנה לך תשלום, ממילא אין כאן חשש ריבית כלל.
יש לברך על במבה וביסלי בתוך הארוחה, כיון שמטבעם הם באים לקינוח [וגם ביסלי שהוא מזונות אין לו תוריתא דנהמא] ולכן, ככל שזה לא נאכל תחילה וסוף עם פת, יש לברך על זה. ראה בהרחבה בענין זה במשנה ברורה בסימן קעז ס"ק ח.
אינני יודע מה הכוונה מטרה צדדית, אם אין כוונת שתייה כלל, אלא לרפואה וכדומה אינו מברך, אבל אם יש כוונת שתייה, נניח קידוש או ארבע כוסות, או צמאון, הגם שאינו אוהב את הטעם יש לברך, כיון שסוף סוף שתה מתוך מטרה לשתות, ולא גרע ממי שיש לו הנאת מעיו אף שאין לו הנאת גרון.
נראה שמעדן יולו, הגם שהוא מתוק ומשובח אולי יותר מסתם יוגורט, עדיין אנשים אוכלים אותו כחלק מהסעודה ולא לקינוח בעלמא, ואין לברך.
במקרה שלי היה כאן סיכום מראש על תשלום,( במקום למונית), אך נראה לי שזה בסדר, כי היא אומרת, שכל הסכום כשכר עבור הפעולה.
אני מניח שלכתחילה אין כוונה לעשות תשלום מדוייק, זה יותר מתנה כזו.
השאר תגובה