שאלה:
ישנם קברים, בעיקר קברי צדיקים, שרבים באים לשם ובנו סביבם גדר מאבן ומשתמשים בזה להישען עליו, להניח את היד או את הסידור וכדו' האם מותר הדבר? או שזה איסורי הנאה?
הייתי בקבר של הרימניצער (אצלו יש את החומה האמורה) ופלוני החליט שהוא רוצה להגיד קדיש. הוא ביקש מאנשים שיצטרפו אליו למרות שהם בעצם היו עדיין באמצע תפילותיהם. ברגע שהיו עשרה הוא התחיל את היהי רצון ולאחר מכן קדיש. הסתפקתי אם להצטרף אליו משני בחינות. בן אדם לחבירו, כאמור האנשים לא הגיעו בקבוצה, כל א' לחוד. וגם אם כן, עדיין היו כאלו שרצו להגיד פרקים מסויימים או ספר ואולי גם את כל החמישה ספרים. להפסיק באמצע בשביל לענות י"ג מידות וקדיש לעניות-דעתי גם אם לא כולם יתנגדו, זה עדיין יפריע להם. הם הרי רוצים רצף. ובן אדם למקום, שהרי לא אמרו שום פרקים ביחד. כל אחד אמר לעצמו כאשר אפילו לא היה מנין וכשהמנין התכנס רק התחילו את היה"ר והקדיש. על מה הולך הקדיש?
מדי דברו בו רציתי לשאול בקשר ליהי רצון לשבת, נכון שהורידו את כל הבקשות והשאירו רק רוחניות, עדיין, מותר לבקש זאת בשבת?
תשובה:
שלום וברכה
החומה סביב הקבר אינה חלק מהקבר ואין איסור להשען עליה. בנין האוהל הוא עבור המתפללים וכבוד המקום.
לפני קדיש יש לומר שלושה פסוקים. י"ג מידות זה גם פסוקים.
אין סיבה שלא להפסיק באמצע אמירת תהילים לעניין קדיש וי"ג מידות, ולכן מעבר לחסד הגדול עבורו, אינני רואה טעם להמנע מכך ולהקפיד עליו בזה.
בקשות רוחניות נהגו להקל לבקש בשבת. ראה הליכות שלמה תפילה פרק יד סעי' יא.
שבת שלום.
מקורות:
משנה ברורה סימן נה ס"ק ב:
כתב הט"ז דבעת אמירת פסוקי דזמרה א"צ עשרה דאפילו אם אמרוהו ביחידות כל שיש עשרה בשעת אמירת הקדיש די בכך וכן אם התחילו להתפלל ערבית ביחידות ובאו עשרה לעת אמירת הקדיש יכול לומר הקדיש וכן בכל לימוד שאדם לומד פסוקים או אגדה או באמירת עלינו או באמירת אשרי שקודם מנחה או באמירת תהלים בבקר אם היה בלי מנין ונזדמן תיכף מנין שיש לומר קדיש ומ"א בסימן ס"ט ורל"ד לא כ"כ וכן מהגר"א בסימן רל"ד מוכח כהמ"א ע"כ הסכימו האחרונים [הפמ"ג ודה"ח וש"פ] דהנכון שיאמרו אח"כ מזמור או ג' פסוקים ויאמרו קדיש. ועיין בפמ"ג במ"ז אות ג' דמוכח מיניה דלענין פסוקי דזמרה ולענין תפלת ערבית גם המ"א מודה להט"ז:
