שאלה:
עברתי ואני עובר המון צרות בחיים – הייתי אברך כמעט 10 שנים, חזרתי בתשובה וויתרתי על הרבה דברים בחיים… היום אני גרוש ומשלם מזונות מאוד גבוהים ואין לי אפשרות כמעט ללמוד, אשתי עשתה לי צרות שכבר אין לי כח לחיות…
אני יודע בבירור שזה לא היא אלא כך ה' רצה וזה בדיוק מה שמתסכל אותי…
למה הוא מביא לי כאלו צרות?! מה כבר עשיתי? בכל פעם שאני בא לפתוח ספר או להתפלל – אני שואל את עצמי – למה שאני אעבוד את מי שהביא לי כ"כ הרבה צרות?!
אני מכיר את כל התשובות – יש חשבונות שמים שאנחנו לא מבינים בהם, זה התיקון, שהכל לטובה, שיש גלגולים, שיש אנשים שסובלים יותר ממני וכו' וכו' אבל זה לא מניח את דעתי בכלל.
אם ה' יכול לעשות הכל – למה שלא יתן לי חיים נורמליים כמו להרבה אנשים [נכון, כשנגיע לעולם האמת נדע את כל החשבונות, אבל סו"ס אנחנו חיים כאן והכאב הזה גורם לי שנאה וסלידה לדת – לא רוצה ללמוד, לא רוצה להתפלל ולעשות שום דבר…]
אני מרגיש כאילו הוא "מחפש אותי" רוצה לתת לי גיהנום בעולם הזה ולא אשמור שום מצווה כדי שאגיע לגיהנם גם בעולה"ב…
אני יודע גם שצריך "להסתכל על הטוב שקיבלתי" – ילדים, בריאות וכו' אבל עדיין – להרבה אנשים יש ילדים, בריאות, כסף וכו' ועדיין אין להם כאלה צרות… וחוץ מזה, זה בדיוק כמו לתת לאדם מכות איומות ואח"כ לתת לו סוכריה…
אני כמעט ולא אומר "מודה אני לפניך…" אני מעדיף שלא תחזור הנשמה… וגם בימים נוראים – אין לי כוונה או חשק לומר "זכרנו לחיים" – אדרבה שלא יזכור – מי צריך חיים כאלה?!
למרות שהשאלה היא מאוד קנטרנית ובאה ממקום "מאשים", אני באמת רוצה לעבוד את ה' אבל לא מסוגל… אודה לכם אם תוכלו להשיב לי בהקדם.
תשובה:
שלום וברכה ידידי
קראתי את שאלתך הכואבת עד מאוד, וכאבתי איתך.
לא האריך איתך בדברים שאתה כבר יודע, אני מאמין באמונה שלמה שאין רע יורד מלמעלה וכל הנסיונות הם לטובה, אבל את זה אתה כבר יודע.
אני רק רוצה לומר לך שני דברים הנוגעים ספציפית לקושי לחידלון וליאוש שאתה כותב עליו.
1. אינני מכיר אותך, אבל יש לי תחושה שאתה לא מספיק מנסה להתרומם מהקושי, וזה חבל, כי אתה איש צעיר, ואני בטוח שעוד נכונו לך חיים יפים, ואתה יכול לחיות חיים יפים, אבל במצבך ודאי אבל לא רק במצבך, לחיות טוב זה דורש מאמץ! למצוא ייעוד וסיפוק, למצוא פרנסה מספקת, להשקיע בילדים, להקים שוב בית נחמד ונעים, כל זה אתה אולי כביכול רוצה אולי באמת בלב רוצה, אבל אתה לא עושה בשביל זה כנראה מספיק… נוח לך לחפש אשמים, לומר שהקב"ה לא בסדר, והאשה לא היתה בסדר וכו' וכו'… אולי חלק מזה נכון, אבל לאן זה לוקח אותך? מה טוב זה יתן לך? בסופו של דבר אתה אחראי לחיים שלך.
אני מתנצל שאני כותב חריף, אני רק מנסה לחדד את הנקודה, טעות גדולה לפשפש כל הזמן בעבר ובסיבות ובמניעים ומה היה יכול להיות ומה יש לאחרים, אתה צריך להיות אדם חזק, למצוא מקור הכנסה טוב יותר שיקל עליך בתשלום המזונות ויאפשר לך לפתוח בחיים חדשים, למצוא עשייה שתמלא אותך, אולי בחסד או כל דבר אחר, למצוא את הנקודות החיוביות בחיים שלך, לשמר קשרי חברה ומשפחה, לצום ולא להתקרבן ולהצטנף בתוך עצמך. החיים לפניך ועוד נכונו לך חיים יפים, אבל אתה צריך לעבוד על זה.
2. אנחנו נוטים לשים לב למה שלא בסדר, ברוחניות ובגשמיות, אבל לא יודעים שמרובה מידה טובה ממידת פורענות פי אלף! קשה לך להתפלל, אם היינו יודעים מה שכרה של עניית אמן אחת! עין לא ראתה אלוקים זולתך! מה זו הנחת תפילין אחת! היינו רוקדים כל היום. כל החיים כאן הם ארעיים, ואין שום יחס ביניהם לחיי הנצח! אז קשה כאן, אבל כל זה כחלום יעוף, ואינו דומה לזכות של שיעור תורה אחד.
אם שמים לב לכך, רואים שבעצם יש לנו הרבה מאוד, והקב"ה שנתן לנו את כל זה אוהב אותנו מאוד, רק שאנחנו רגילים לכך מידי…
בשורות טובות ישועות ונחמות! ותבשר לנו כשיקל עליך יותר!
