שאלה:
יש אצלנו מתפלל שעונה נקדישך וברכו, אבל לא עונה אמן, לא על ברכות ולא על קדיש. והאמת שזה נשמע כאילו בכוונה הוא לא עונה. פעם אחת בברכת מחיה המתים של חזרת הש"ץ הוא ישר התחיל נקדישך, ואני משתגע, לענות נקדישך אתה מסוגל, לענות אמן שניה לפני אתה לא יכול?
בקיצור השאלה האם להחשיב אותו כחלק מעשרה מתפללים למרות שלא עונה אמן?
ורק לידע כללי, מה המקור לחיוב עניית אמן בחזרת הש"ץ?
תשובה:
עצם הצירוף למנין אינו כרוך בעניית אמן, אדרבה, הפוסקים דנים גם לגבי צירוף מתפללים שעדיין באמצע שמונה עשרה למנין זה, וכן אפילו אדם ישן, ויש בזה שיטות שונות כפי שהארכנו הרבה כאן באתר, אלא שדעת השולחן ערוך בסימן קכד שפציפית לענין חזרת הש"ץ, שאם אין עשרה שעונים אמן אחר רכות הש"ץ "רוב ברכותיו להיות לבטלה", ולכן יש להקפיד שיהיו עשרה שעונים אמן.
כאשר אחד מהמתפללים חושש לברכה לבטלה וכדעת השו”ע נקלע למקום שמתחילים חזרת הש”ץ בפחות מעשרה, יהיה לו בעיה לענות אמן לברכות, לא כך?
יש הרבה על מי לסמוך, רבים נהגו להקל שלא כמו השו"ע ראה בקישור שציינו. ולענין עניית האמן פשיטא שיש לסמוך על זה.
מספיק עשרה 'עונים' ?
נראה שצריך גם 'מכוונים' כך לשון השו"ע השאלה מהי ההגדרה ?
ב. ראיתי מביאים בשם האגרות משה שאם אין עשרה שמכוונים בתחילת הברכה הראשונה זה ממש לבטלה ,מה הגדר בזה ?
תודה
מכוונים הכוונה מאזינים לברכה ויודעים מה הם עונים.
אינני יודע למה כוונתך. תציין מקור יותר מדוייק.
השאר תגובה