להצטרפות לאלפי המנויים ולקבל את העלון חינם, לשלוח הערות או תגובות, נא ליצור קשר עם הרב יהושע אלט בכתובת [email protected]. העלון מתפרסם בשש יבשות וביותר מארבעים מדינות ברחבי תבל.
כדי לרכוש אחד מהספרים (באנגלית) של המחבר (עותק או ספר אלקטרוני) ולקבל אותו במשלוח עד דלת ביתך, אנא שלח דוא"ל לכתובת [email protected] או בקר בכתובת https://amzn.to/3eyh5xP
המחבר מרשה ומעודד לכל מי שרוצה להעתיק ולהפיץ את העלון לזכות את הרבים.
ר' אלט זכה ללמוד תחת הרה"ג מרדכי פרידלענדער זצ"ל והוסמך לרבנות על ידי הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל. ר' אלט הוציא שלשה ספרים במגוון נושאים בעניעי יהדות ומחשבת ישראל. כתביו מופיעים באנגלית, אידיש, עברית, גרמנית וצרפתית.
מזבח חלופי
בשנת 1925 התקיימה חילופי מכתבים מעניינת בין ר' יוסף חיים זוננפלד (1848-1932), רבה הראשי של ירושלים, לבין ר' שמעון סופר[1] (1850-1944), רבה של ערלאו, הונגריה, על האפשרות להחזיר את המזבח על הר הבית על מנת לאפשר הקרבת קרבנות גם בהעדר בית המקדש. ר' שמעון סופר כתב: "מאחר שה' נתן בנו חסד בעיני שליטי ארץ ישראל המאפשרים לנו לנהל את עניינינו ככולו על פי התורה, אולי הגיע הזמן לשקול הקמת המזבח על הר הבית ולהקריב עליו קרבנות כפי שנעשה בתחילת בית המקדש השני כאשר הובאו קרבנות לפני שבית המקדש נבנה מחדש (עזרא ג:ב-ו). עוד נאמר בירושלמי כי בית המקדש יבנה בתחילה במינימום של מזבח שניתן להקריב עליו קרבנות… (לאחר מכן, מפנה ר' שמעון סופר את ר' יוסף חיים להערות תוספות יום טוב למשנה במעשר שני ה, ב. הוא גם מזכיר את חילופי הדברים בעניין זה בין אבותיו – ר' עקיבא איגר והחת"ס – כפי שנרשם בשו"ת חתם סופר, יורה דעה 236, ודעותיהם של רשויות אחרות המובאות בחיבורו התעוררות תשובה ד:כט.) אם רבני ירושלים יבקשו במשותף רשות מהשלטונות הבריטיים בעניין זה, אין ספק שזה יינתן. כסף הוא לא עניין כי כל היהודים יתרמו בשמחה… את ההלכות בפועל לגבי נהלי ההקרבה והכהנים ניתן לדון על ידי חכמי ארץ ישראל ולהכריע על ידי הרוב…"
ר' יוסף חיים מסר בתגובה במכתב: "חוששני שהודעתך שגויה לגבי רצונה הטוב של הממשלה לאפשר לנו לנהל את עניינינו בהתאם לתורה. אספר אירוע קטן הממחיש את מצב העניינים האמיתי. כשהגיע לכאן הנציב העליון, סר הרברט סמואל, לפני מספר שנים, שלחתי לו מכתב בבקשה לאפשר לנו להציב שלט על הכביש המוביל להר-הבית כדי להזהיר את היהודים מאיסור התורה להיכנס להר-הבית. במצב הנוכחי שלנו של טומאה. רבים אינם מודעים לאיסור זה וכתוצאה מכך עוברים על איסור כרת. הסברתי לנציב את חומרת האיסור אבל הוא דחה את הבקשה הזו כי שלט כזה פוגע ביהודים חסרי דת. חוץ מזה, שטח המקדש נמצא ברשות הערבים כבר די הרבה זמן, ואפילו שמועות שווא הטוענות שיהודים ניסו להשתלט מהם על השטח עוררו בעבר שנאת ערבים נגדנו. אם יהודים היו מכירים בגלוי בכוונות כאלה, היו תוצאות איומות, חלילה. לפיכך, עלינו להמתין לישועת ה' ולישועתו שישלח לנו את המשיח ונשמח בישועתו במהירות ובימינו…"
[1] הוא היה אחד מ-10 ילדים שנולדו לר' שמואל בנימין סופר, המכונה "כתב סופר." בראשית שנות השבעים של המאה ה-18 הוא התגורר הן באומן והן בקייב, שם נודע כתלמיד חכם מבריק. למרות גילו הצעיר, הוצע לו לתפקיד הרב הראשי של קייב, הצעה שהוא נמנע ממנו. לאחר מכן התגורר כשנתיים בקרקוב, בחברת דודו, הנקרא גם ר' שמעון סופר (מחבר ה"מכתב סופר"). בסביבות שנת 1875 חזר לפרשבורג והתחתן עם בת דודתו, עימה נולדו לו 13 ילדים. הוא הנהיג את הקהילה היהודית בארלאו במשך כ-64 שנים. בזקנתו, כשאיבד את ראייתו, היה קורא לו אחד מתלמידיו את הגמרא עם רש"י ותוספות. ר' סופר היה מתקן את הנער בכל פעם שטעה, שכן היה לו זיכרון יוצא דופן. ביוני 1944 גירשו הגרמנים את ר' סופר ואת כל קהילתו – כ-3,000 יהודים לאושוויץ. הם הגיעו ב-2 ביוני (כ"א בסיון), ונספו בגז כעבור כמה שעות. ר' סופר היה בן 94 בפטירתו. חיבר ספר שו"ת בשם "התעוררות תשובה" ו"שיר מעון" על התורה. על פרסום הספרים הללו הוא הצליח לשלם רק בעזרת אשתו, שמכרה את כל תכשיטיה לכיסוי עלויות ההדפסה. משלוש נשותיו נולדו לר' סופר 15 ילדים, מתוכם 8 נהרגו בשואה.