בס"ד

השבוע נמשיך לעסוק באיזה חדרים חייבים במזוזה, ונתמקד במחסנים בייסמנט מוסך, וכדומה. האם בייסמנט חייב במזוזה? מתי חובה להסיר את המזוזה מהבייסמנט ולקבוע אותה שוב? איזה מחסן חייב במזוזה בברכה? ואיזה מחסן פטור ממזוזה בכלל? מה הדין מחסן של עצי סוכה או כלי פסח? מה הדין במחסן שמשתמש בו מספר פעמים ביום אולם יש שם רק דברים הנצרכים לעסק? מוסך של מכונית שאין בו שום דבר מלבד הרכב? מוסך שיש בו שימושים נוספים? מקום שקמצת לא נקי? מה הגדרות של מקום נקי? ספא? חדר טיפולים? חדר רחצה? כיצד קובעים מזוזה בחדר הורים או חדר ילדים? מזוזה במקומות של בעלי חיים? פינת חי? מלונה של כלב? לול? רפת? גן חיות?

איזה בייסמנט חייב במזוזה [חלק ב]

פרשת השבוע פותחת בפסוק (דברים יא כו): 'רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה'. כלומר בידים שלנו להגיע לברכה כאשר נטיב את אורחות חיינו, והשאלה הנשאלת היא כולנו רוצים להיות טובים יותר, כולנו רוצים להגיע אל הברכה, אך לעיתים נראה כי המסע קשה מדי, ואנחנו לא מצליחים, אנחנו מרגישים שאנחנו מכורים להרגלים ולא מצליחים להשתנות. כפי שהרחבנו במאמר מערכת בשבוע שעבר התורה מגלה כי לנו כי מספר מצוות פשוטות שאין יצר הרע מיוחד שלא לקיים אותם מזוזה תפילין וציצית גורמים לנו לשנות את ההרגלים, ומי שזהיר במצוות אלו אינו חוטא בקלות, וכך הדרך אל הברכה סלולה בפניו, המצוות הללו הם הסגולה המרכזית שהתורה נתנה לנו לשנות הרגלים.

הט"ז (יו"ד סי' רפה סק"א) הוסיף תנאי שבכל פעם שנעבור ליד המזוזה, נחשוב על יחודו יתברך. אין ספק שיש במזוזה סגולה גם למי שמניח את המזוזה ואינו חושב כלל על המשמעות, אולם עיקר התועלת במזוזה שהוא יהיה מול עיניו בכל פעם שהוא נכנס ויוצא לחדר, ויזכור את מה שכתוב בה.

במאמר של שבוע שעבר עסקנו בצורת החדר שחייב במזוזה, כגון גודל החדר תקרה. במאמר השבוע נעסוק ביעוד החדר שחייב במזוזה, כשנתמקד בעיקר במקומות שאינם עיקר הדירה של האדם ומשמשים אותו, כדוגמת בייסמנט מחסן מוסך וכדומה. ובשבוע הבא נשלים את הסדרה ונעסוק בעסקים חנויות בתי כנסת מוסדות ציבור בתי מלון מקומות שיש בהם שותפות עם נכרי ועוד.

כללי חדר שחייב במזוזה

קיימים מספר סוגי חדרים שונים שלכל חדר יש דין שונה, ונגדיר אותם בקצרה ואח"כ נפרט את הדינים הקיימים בכל חדר, ובאלו חדרים בבתים מודרניים ישנם את הדינים הללו.

• חדר המיועד לשימושים דירה גמורים של אכילה ושינה, והחדר מיועד לכך בכל שעות היממה.
• חדר שאינו מיועד לשימושי דירה בהגדרה הנ"ל, אולם נכנסים לחדר בתדירות גבוהה.
• חדר שאינו מיועד לאדם פרטי אלא ציבורי.
• חדר שמיועד לשימוש רק בשעות מסוימות של היממה.
• חדר מכובד אולם עושים בו תדיר דברים שיש בהם בזיון למזוזה. לדוגמא חדר ילדים שיש בו שידת החתלה, ובצורה קבועה מחתלים ומנקים שם תינוקות, מנקים ומחזירים את החדר למצבו הנקי והמסודר הראשון.
• חדר שיעודו הוא לשימוש בזוי, כדוגמת שירותים, או חדר רחצה.
• חדר שהמזוזה עשויה להתבזות שם, לדוגמא פתח של דירה שמצוי שכנים שאינם אוהדים את התורה ומצותיה, וכאשר רואים מזוזה מצוי שהם תולשים אותה וזורקים אותה בבזיון על הרצפה.

חדר מגורים

המקום האידאלי שחייב במזוזה בברכה בלי שום ספיקות ודעות שונות, הוא חדרי המגורים בבית, ואלו שאין בהם תשמיש בזוי, וכפי שנפרט את הגדרת תשמיש בזוי. ולכן כאשר קובעים מזוזות בכל חדרי הבית ראוי לברך בחדר זה ולהוציא את כל שאר החדרים.

מחסן בהלכה

נקדים בקצרה את כללי ההלכה במחסנים, ואחר כך נתרגם את ההלכות הללו הלכה למעשה בימינו, במחסנים, מוסך פרטי, בייסמיינט, חדר ארונות, וכדומה.

בגמרא (יומא יא:) נחלקו התנאים והאמוראים בפירוש דבריהם האם מחסן רגיל [בית האוצר בלשון חכמים] חייב במזוזה, או רק מחסן שדרך הנשים שיושבות ומתקשטות שם. [כפי הנראה בזמנם לנשים לא היה נעים לשבת ולהתאפר בבית, ולכן היו עושות זאת במחסן ובמקומות נוספים שהוזכרו בגמרא שם]. בנוסף נאמר שם שמחסן שדרך נשי הבית להתרחץ בו, אף שאינו מרחץ ציבורי שיש בו הרבה לכלוך, בכל זאת פטור ממזוזה. [במרחץ של פעם היה מקובל סאונה שהזיעו בו מאד, והוא גרם לריח של זיעה, ואח"כ שטפו היטב את הגוף לאחר שהזיעה יצאה מהגוף].

להלכה הרמב"ם (מזוזה פ"ו ה"ז) פסק שכל מחסן פטור ממזוזה אף שלא מתרחצים בו, מלבד מחסן שהנשים יושבות ומתקשטות בו. אולם השלחן ערוך (יו"ד סי' רפו סעיף ב) פסק כדעת שאר הראשונים שכל מחסן חייב במזוזה, אלא אם כן נשים רוחצות שם, וכיון שעומדות ערומות בזמן הרחיצה, אינו כבוד שמים להניח שם מזוזה, והמחסן פטור ממזוזה.

להלכה הסכמת כל הפוסקים שנפסק כשלחן ערוך שסתם מחסן אף שנשים אינן מתקשטות בו, חייב במזוזה, אולם ישנו מחלוקת בין הפוסקים האם לברך על מחסן. דעת רעק"א (קמא סי' סו) והפתחי תשובה (יו"ד סי' רפו ס"ק טז) שיש לברך על מחסן, מאחר ואף אחד מהפוסקים לא הזכיר את דעת הרמב"ם, ולכן דעה זו נדחתה לגמרי מההלכה, ואין לחשוש לה כלל. ומסיבה זו גם אין לצרף את דעת הרמב"ם לשאר ספיקות נוספים. וכן פסק להלכה הגר"ח קנייבסקי (מזוזות ביתך סי' רפו ס"ק יד).

מאידך דעת השפת אמת (יו"ד סי' רפו סק"ב) האבני נזר (או"ח סי' שפה סק"ה) המקדש מעט (סי' רפו סעיף ב) והערוך השלחן (יו"ד סי' רפו סעיף ט) שאף שהלכה כדעת החולקים על הרמב"ם, ישנו כלל שספק ברכות להקל, ולגבי הלכות ברכות חוששים גם לשיטות שלא נפסקו להלכה, ואין לברך על מצוה אלא אם לכל הדעות האדם חייב במצוה, במקרה זה החדר חייב במזוזה, ולכן במחסן לדעתם אין לברך. [בגידולי הקדש שם ובערוך השולחן הוסיפו שהרבה ראשונים פסקו כרמב"ם ואינו דעת יחיד]. אמנם הערוך השולחן מעיר כי מנהג העולם שלא כדבריו והמנהג לברך. וכן פסקו להלכה הגר"ש וואזנר (שבט הלוי ח"י סי' ד ד"ה מיהו) והגרי"י וייס (מנחת יצחק ח"י סי' צו).

סיבת החיוב במחסן

מחלוקת נוספת הנוגעת להבדלים השונים במחסנים בני זמנינו, הוא מדוע מחסנים חייבים במזוזה. נדגיש כי בפוסקים הענין אינו מבורר כל צרכו, ופוסקי זמנינו דייקו מכמה פוסקים הגדרות שונות, נביא את עיקרי הדברים, אולם כיון והדברים אינם מפורשים יש הבדל גדול הלכה למעשה בפסקי רבנים שונים, וכוונת הדברים כאן לעורר, וכל אחד יעשה שאלת חכם אצל רבו כיצד מנהגו הלכה למעשה.

שיטת הדרישה (יו"ד סי' רפו סק"ב) והש"ך (יו"ד סי' רפו סק"ב) שמחסן חייב במזוזה כיון שיוצאים ונכנסים לשם תדיר ולכן נחשב דירה קצת. והדרישה כתב עוד (סמ"ע סי' תכז סק"ב) שאף שהמקום אינו נחשב דירה לגבי חיוב מעקה, כיון שבמזוזה התורה רוצה שיזכר תמיד ביחוד השם, חייבו בכל מקום שיש בו כניסה ויציאה תדיר.

והבן איש חי (רב פעלים ח"ב יו"ד סי' לו טעם א) וכן כמה מפוסקי זמנינו ביארנו שסברא זו שייכת רק כאשר המחסן קשור לתשמישי הדירה, לדוגמא הוא לוקח מהמחסן דברים הנצרכים לשימוש הבית, וכן מרפת הוא לוקח חלב, ומהלול הוא לוקח ביצים. אך מחסן שאינו משמש כלל לצרכי הבית כגון מחסן של חנות, אינו חייב במזוזה. וכן מבואר שמחסן שהכניסה אליו אינה תדירה אינה חייבת במזוזה.

שיטת הט"ז (יו"ד סי' רפו סק"י) שההבדל בין חנות שפטורה ממזוזה לבין מחסן שחייב במזוזה, משום שבחנות השימוש בחנות מוגבלת רק לשעות היום, אולם השימוש במחסן אף שנכנסים אליו בתדירות נמוכה אינה מוגבלת לשעה מסוימת. ויש שהבינו מדברי הט"ז שלא צריך כניסה תדירה למחסן, אלא שהמחסן עומד תמיד לשימוש הבעלים ואינה מוגבלת לזמן מסוים בלבד.

שיטת האבני נזר (או"ח סי' שב; סי' תפ) והבן איש חי (רב פעלים ח"ב יו"ד סי' לו טעם א) שהמקום ראוי לדירה אם הבעלים ירצה לדור שם, ולא צריך שבפועל ידור שם. ונראה שהכוונה שלפעמים אדם באמת משנה את יעוד המקום לדירה.

שיטת הנחלת צבי (יו"ד סי' רצא סק"ד) שגם אדם שנסע מביתו לחודשים רבים, כיון שבפועל המחסן עושה פעולה של שמירת חפציו, המקום חייב גם בתקופה זו במזוזה, אף שלא נכנסים ויוצאים משם כלל בתקופה זו, עצם העובדה שהמחסן משמש אותו לשמירת חפצי ביתו נחשב שימוש של דירה ומחייב במזוזה.

מחסנים בני זמנינו בייסמנט מוסך

כאמור יש שיטות רבות בין פוסקי זמנינו החל מלחייב כמעט כל מחסן בייסמנט מוסך במזוזה, ומורים אף לברך ברוב המקומות, ויש לכך סמך על פי חלק מהפוסקים הנ"ל, לבין הסוברים שכמעט כל המקומות בימינו פטורים, ובוודאי שאין לברך עליהם. בכל אופן לצורך הסיכום אביא את דעת מורי ורבי הגרי"ל לוקסנברג שליט"א בענין.

המשנה ברורה (בה"ל סי' שנח סעיף א ד"ה לדירה) פסק שרפת בקר או דיר של צאן נחשבים דירת אדם משום שהבעלים נכנסים ויוצאים שם בצורה קבועה ותדירה לעיין על הזבל [הפרשות הפרה אשר שימשו בזמנו לדישון השדות], ובצירוף עם מה שהחלב של הבקר והצאן, וגזיזת הצאן, וכן שחיטתם משמשים את האדם לצרכיו הבסיסים לחלב בשר וצמר. [דברי המשנה ברורה נאמרו על הלכות עירובין אולם מבואר בפוסקים שכל דבר הנחשב לדירה בעירובין נחשבה לדירה לגבי מזוזה, אלא שנחלקו הפוסקים האם כל דבר שחייב במזוזה נחשב גם לגבי עירובין דירה]. ולמרות שהזבל הוא שימוש הכי פחות חשוב של הרפת או הדיר, מכל מקום כיון שהטיפול בזבל מצריך כניסה ויציאה תדירה רק משום כך נחשב לדירה. ומדבריו משמע שמה שנכנס פעם ביום כדי לחלוב את הבקר והצאן אינו נחשב כניסה ויציאה תדירה, ורק מה שנכנס מספר פעמים ביום לטפל בזבל שמצריך כניסה תמידית נחשב שימוש של דירה.

אולם יש שמועה שהחזון איש הורה לקבוע מזוזה במחסן בברכה, אמנם קשה מאד לדעת על מחסן מדובר, וההוראה למעשה של רוב תלמידי מרן החזון איש הוא שלא לברך על מחסנים רגילים שלנו.

למעשה הוראה מו"ר הגר"י לוקסנברג שניתן לברך על מחסן שהוא דירה גמורה כשיטת רבי עקיבא איגר, אולם צריך שני תנאים שהמחסן משמש גם לדברים הנצרכים בבית, ושהוא נכנס למחסן מספר פעמים ביום.

ולכן מחסן או בייסמנט או מוסך או חדר ארונות וכדומה, במידה והוא אכן נכנס לשם מספר פעמים ביום, ובנוסף יש שימוש במקום לאחסון דברים המשמשים את האדם לצורכי דירתו, או שהוא עושה במקום פעולות שהאדם עושה בביתו מעבר לאחסון, במגביל למה שבזמנם נשים נהגו להתקשט במחסן, המקום חייב בברכה. אך במחסנים שאדם נכנס לשם לכל היותר פעם ביום, או שהמחסן לא נועד כלל לאחסן דברים הקשורים לצורכי הבית, אין לקבוע בברכה, והדבר נוטה שהמקום פטור לגמרי ממזוזה, אך ראוי להדר ולחשוש לשיטות הפוסקים שחייב במזוזה.

בייסמנט שנהפך ליחידת דיור

לאור הדברים הללו הורה מו"ר הגרי"ל לוקסנברג שליט"א שצריך להזהר כאשר יש לאדם בייסמנט או מחסן שהוא החליט להופכו ליחידת דיור, באופן שמקודם המקום לא היה חייב במזוזה בברכה, אולם כדי לצאת מספק הוא הניח שם מזוזה בלי ברכה, וכעת כאשר קובע את המקום ליחידת דיור, עליו להוריד את המזוזה ולהניחו שוב. משום שיש דין במזוזה תעשה ולא מן העשוי, כלומר אם הניחו מזוזה לפני שהמקום התחייב במזוזה לדוגמא אדם שהתחיל לבנות את החדר, ולפני שהניח את התקרה הניח את המזוזה על פתח הדלת, לאחר שסיים את התקרה והחדר התחייב במזוזה, אינו מועיל מה שיש כבר במקום מזוזה, והוא חייב להסיר את המזוזה ולקבוע אותה מחדש. ובדומה במקרה זה שהוא שהבייסמנט שימש לאחסון דפנות הסוכה וכלי פסח, והוא נכנס לשם פעמיים בשנה להוציא את הדברים ופעמיים בשנה להחזיר אותם, וכעת הוא החליט להופכו ליחידת דיור גמורה, הוא חייב להסיר את המזוזות ולקבוע אותם מחדש.

בעקרון ראוי לקבוע את המזוזה מחדש רק בזמן שנכנסים בפועל לדור שם, אולם במקרה והיחידה מיועדת לחתן וכלה לא ראוי להטיל על הזוג הצעיר את העול של קביעת המזוזה במחדש בליל החתונה, שהרי חכמים פטרו את החתן אפילו מקריאת שמע מפני טרדתו, ואף שאנו נהגו שהחתן קורא קריאת שמע, בודאי לא ראוי להמתין עד ליל החתונה עם קביעת המזוזה. ולכן הוראת הגר"נ קרליץ והגר"ח קנייבסקי שליט"א שכדאי לעשות שם שימוש של דירה קצת, לאחר קביעת המזוזות, כגון לחיים וקצת סעודה, או שמסדרי הדירה יאכלו .שם ארוחה, ואז בודאי נחשב דירה מאותה שעה, ואפשר לקבוע את המזוזות בברכה.

מקום שאינו נקי

הלכה נוספת הנוגעת למחסנים, הוא שכתבו הפוסקים (דרישה יו"ד סי' רפו סק"ב; ש"ך יו"ד סי' רפו סק"ב) שכאשר יש לאדם מקום דירה גמורה, המיועד לאכילתו ושינתו של האדם, אף שנעשה שם לעיתים שימוש בזוי, המקום חייב במזוזה אלא שיש לכסות את המזוזה, וכפי שנפרט. אולם במחסנים גם אשה רוחצת שם לעיתים והיא ערומה, אף שהמקום באופן כללי נקי, או שהרפת מטונפת מאד, אין להניח במקום מזוזה אף שמכסים את המזוזה, כיון שהחיוב במקום זה הוא רק מחמת ריבוי הכניסה והיציאה, אם אינו נקי ומכובד תמיד אין להניח שם מזוזה.

חדר ילדים או חדר הורים

למעשה בחדר ילדים שיש בו שידת החתלה, ובצורה קבועה מחתלים שם תינוקות, וכן בחדר שינה בפרט חדר הורים שלעיתים נמצאים שם בצורה שאינה מכובדת, [בזמן חכמים לא ישנו עם פיג'מות, ואמנם מצד הלכות צניעות צריך להשתדל ככל יכולת האדם שהסדין יכסה אותו והוא יהיה מכוסה, ויתלבש תחת הסדין, אולם תמיד יש מקרים לא נשלטים], יש חיוב להניח מזוזה כיון שעיקר יעוד החדר הוא שימוש מכובד, והוא שימוש גמור של מגורים, ובכך לא מועיל שלעיתים המקום פחות מכובד. אולם יש חיוב שהמזוזה תהיה מכוסה, ואין להניח בחדר כזה בית מזוזה שקוף. אולם בחדר שנקי תמיד ולא מצויים בו ילדים קטנים שאינם גמולים, למשל בפתח הבית, יש מעלה דוקא לבית מזוזה שקוף ששם השם הכתוב על המזוזה נראה דרכו.

שירותים חדר רחצה ספא

אמנם מקום שהיעוד שלו הוא מקום שאינו מכובד, כדוגמת שירותים, אף שהמקום נקי ומצוחצח תמיד, ומיד מורידים את המים, אין להניח שם מזוזה אף שהמזוזה מכוסה היטב בשני כיסויים.

וכן חדר רחצה שיעוד המקום הוא להיות ערום, או ספא או חדר טיפולים שנזקקים להתפשט שם לצוררך הטיפול, אף שהמקום נעים מאד נקי ומצוחצח אין להניח מזוזה במקום כיון שיעוד החדר הוא שימוש בלי לבוש.

רפת בקר ולול תרנגולים

בגמרא (יומא יא.) ובשלחן ערוך (יו"ד סי' רפו סעיף ב) מבואר שרפת בקר ולול של תרנגולים חייב במזוזה, ודינו דומה למחסן. אמנם הפתחי תשובה הביא בשם היד הקטנה, שבזמנו רפת של בקר היה שם טינופת רבה והוא פטור ממזוזה, אולם לול של תרנגולים והוא חדר שיש בו ד' אמות על ד' אמות שהונחו שם מספר תרנגולים שאינו מלוכלך כל כך חייב במזוזה. ולמעשה סיים היד הקטנה שהכל כפי הענין ואין בכך כללים. ולמעשה לא ברור האם בזמן הגמרא והשלחן ערוך רפת היה יותר נקי [היה לכל אדם כמות קטנה מאד של פרות, והם היו צריכים את הזבל ולכן פינו אותו בצורה קבועה מספר פעמים ביום], או שהרגישות של אנשים השתנתה, ודיני מיאוס ובזיון תלוי ברמת הרגישות של בני אדם. ובכל אופן בימינו רפת ובודאי לול אינו מקום נקי, ונחשב מקום שיש בו הרבה טינופת. וכאמור במקומות הללו אף אם יש מעט בזיון המקום אינו חייב במזוזה, ולא מועיל שמכסים את המזוזה.

מלונה של כלב – פינת חי

לאור הדברים במלונה של כלב במידה והמקום גדול מספיק שהבעלים נכנס לשם כמה פעמים ביום לטפל בכלב, וכן פינת חי שהבעלים מקפיד כל הזמן שהמקום יהיה מטופח ונקי, מצד הטינופת המקום חייב במזוזה. אולם במידה והבעלים אינו נוטל משם דברים הנזקקים לצורכי ביתו, לדעת חלק מהפוסקים אינו חייב במזוזה, ואין לקבוע בברכה.

אמנם במלונה נמוכה שהכלב נכנס לשם והבעלים אינו נכנס לשם אלא לעיתים הוא משתחל לשם לצורך ניקוי, אין מקום כלל לחייב אותו במזוזה.

גן חיות

ישנו מחלוקת מעניינת לגבי גן חיות, שיטת האור חדש (הובא בנודע ביהודה תנינא או"ח סי' מז) והחתם סופר (או"ח סי' צה) שהוא חייב במזוזה במידה ומתקיימים התנאים הנ"ל, אולם הנודע ביהודה (תנינא או"ח סי' מז) כותב כי כל מה שמקום מגורי חיות מתחייב במזוזה כאשר מדובר בחיות היכולות לחיות יחד עם האדם, אולם מקום מגורי חיות טורפות לא יכול לחול על כך מקום מגורי אדם, והם פטורים בכל מקרה ממזוזה.